מאת: מני בן-חור, חיים טנאו ולאה לייב – המכון למדעי הקרקע, המים והסביבה, מרכז וולקני, בית-דגן eni@volcani.agri.gov.il
גיזום עצים מהווה חלק חשוב בממשק הגן והיער. הגזם המתקבל מהווה בעיה סביבתית כי שריפתו אסורה והרחקתו לאתרי פסולת יקרה. באזורים צחיחים וצחיחים-למחצה כמו ישראל, כמויות הנֶגר והסחף הנוצרות במהלך גשם מושפעות מאוד מקיום קרום בפני הקרקע. אחד הפתרונות האפשריים לשתי הבעיות הוא לרסק את הגזם ולהשתמש בו בשימוש חוזר כחיפוי קרקע, למניעת נגר וסחף.
מטרות המחקר הנוכחי היו:
1) לבחון את השפעת חיפוי פני קרקע ברסק גזם על ערכי החידור, הנגר והסחף בקרקעות אופייניות לארץ, בתנאי גשם מבוקרים.
2) ללמוד את ההשפעה ארוכת הטווח של החיפוי ברסק גזם על הצטברות חומר אורגני בקרקע ועל התכונות ההידראוליות שלה.
המאמר דן בניסויים שנערכו במדמֶה גשם בשלוש קרקעות אופייניות: חמרה, לס וגרומוסול, וכן במדידות שנערכו בקרקע גן שהיתה מחופה ברסק גזם במשך שש שנים. חיפוי הקרקע בשכבת רסק גזם בעובי של 3 ס"מ מנעה היווצרות קרום בקרקעות השונות. כתוצאה מכך פחתו שיעורי הנגר והסחף באופן מובהק בהשוואה לקרקע חשופה. השפעה חיובית זו של רסק גזם היתה אפקטיבית בשיפועי מדרון שונים בין 9% ל- 25%. חיפוי הקרקע ברסק גזם במשך שש שנים גרם לעלייה בתכולת החומר האורגני בקרקע עד לעומק של 10 ס"מ, ובעיקר ב-2 הסנטימטרים העליונים. החומר האורגני הביא לייצוב מבנה הקרקע ולמניעת התמוגגות התלכידים עם הרטבתם. כתוצאה מכך ערכי המוליכות ההידראולית של קרקע מחופה היו גבוהים באופן מובהק מאשר של קרקע חשופה.
להורדת המאמר המלא