דרך בורמה ואתריה (ממערב למזרח)
דרך בורמה היא נתיב תנועה שנפרץ במלחמת העצמאות, במהלך הקרבות על ירושלים הנצורה. תלוואי הדרך מתחיל באיזור מושב בקוע, חוצה את גבעות שפלת יהודה ועולה בהרי יהודה אל בית מאיר.
הדרך נפרצה כדי לעקוף את איזור לטרון שהיה בשליטת הצבא הירדני – שמה ניתן לה בעקבות דרך הררית קשה שנפרצה במלחמת העולם השניה ע"י כחות בנות הברית במזרח הרחוק.
במאי 1948 היתה ירושלים הבירה נצורה. שלושה פלמחניקים מחטיבת הראל הצליחו להגיע בלילה לחולדה דרך הגבעות והערוצים הנחבאים מחיילי הלגיון הירדני. כשהתברר שהדרך עבירה גם לג'יפים הוחל להשתמש בה כדי להעביר לוחמים ואספקה לירושלים. אנשי ההנדסה של חטיבה 7 הרחיבו את הנתיבים והיא הפכה לעורק החיים של ירושלים.
מצפה הראל – נקודת המוצא המומלצת לסיור בדרך בורמה. בתקופת מלחמת השחרור שכן כאן מוצב של חטיבת 7, שאיבטחה את התנועה בדרך.
קק"ל הצמידה למבנה מגדל גבוה, המשמש כנקודת תצפית לאנשיה המתריעים בקיץ על פריצת שריפות (הטיפוס לראש מהגדל מסוכן ואסור בתכלית). כמו-כן היא נטעה כאן חורשת עצי אורן וחרוב והכשירה חניון דרך נאה. סמוך למצפה מוצבת מפת תלת-מימדית, שממחישה את דרך בורמה ואתריה.
עין סוסין – מעין הכפר בית סוסין, שנכבש ב- 28 במאי 1948. כיבוש הכפר העלה את הרעיון למצוא נתיב שעוקף את לטרון שבו אפשר היה לחבר את מוצבי חטיבה 7 במערב עם מוצבי חטיבת הראש שבמזרח. במקום הזה נפגשו בליל ה- 30 במאי שני הג'יפים של חטיבת "הראל" לשיצאו זה לקראת זה לבדוק את עבירותה של הדרך לרכב. בצל עצי דקל ואקליפטוסים גדולים הכשירה כאן קק"ל את "חניון דרך שבע". קטע דרך זה חיבר את מוצבי חטיבה 7 במערב עם מוצבי חטבת הראל במזרח.
עם תחילת מלחמת העצמאות פוצץ הלגיון הערבי את תחנת השאיבה בלטרון, וירושלים נותרה ללא הספקת מים סדירה. בית המשאבות שבעין סוסין הוא חלק ממערכת "קו השלוח" – המפעל שסעיפק מים לירושלים הנצורה. הקו הונח בחודשים יוני-יולי 48, בצמוד לדרך בורמה, כתחליף למפעל המים הישן. הקו, שסיפק 2,000 מ"ק מים ביממה, יצא מבריכת קיבוץ חולדה. התחנה בעין סוסין שימשה כבוסטר (משאבת עזר), שדחפה את המים שהגיעו מקידוחי רחובות לעבר ירושלים. התחנה פעלה עד 1952.
"מעלה התאנים" - קטע דרך תלול, המתחיל כקילומטר וחצי ממזרח לעין סוסין. עצי התאנה השתולים משני צידי העניקו לו את שמו. לפני השלמת דרך בורמה לתנועת משאיות הועברה האספקה בקטע זה, שהיה משובש מאד, על גבי ג'יפים, פרדות, גמלים ואף על גבותיהם של מאות סבלים מתנדבים. בצידו השני של המעלה הועמסה האספקה על משאיות שהגיעו מירושלים.
צינור השילוח – שריד בן כמה מטרים מקו המים לירושלים. קו המים הונח לאורך תוואי דרך בורמה והחליף את קו המים הראשי לעיר,שתחנת השאיבה בלטרון פוצצה על ידי הירדנים (ב- 12 באוגוסט 1948). חברת "מקורות" שאבה מים מבארות באיזור רחובות והזרימה אותם לחולדה ומשם בקו השילוח לירושלים. הצינור הונח במהירות רבה, והמים זרמו בו יום אחד לאחר הפיצוץ בלטרון. קטע הדרך המפותל ("הסרפנטינות") היורד לשריד צינור השילוח ממערב הוא מסלול להולכי רגל. דרך רכב עוקפת את הסרפנטינות מצפון וחוזרת לדרך בורמה סמוך לצינור.
מצפה נוף דרך בורמה – נמצא בקטע הדרך שבין שריד צינור השילוח ועין חילה. חניון הדרך צופה על קטע מדרך בורמה, "המסרק" ובית מאיר, משלטי הר אורנה ורכס שיירות. נקודת התצפית נמצאת בצל עץ חרוב גדול, וצד חניון דרך. מעבר לגיא מוצבות צלליות ברזל המדגימות שיירת כלי רכב מתקופת מלחמת העצמאות.
דרך הג'יפים
דרך הג'יפים היא המשכה של דרך בורמה משער הגיא עד בית מאיר. בעת מלחמת העצמאות היא היתה עבירה רק לג'יפים עד שנסללה בעבודת כפיים של מאות מיהודי ירושלים כדי לאפשר מעבר גם לרכב אספקה. אורכה כ- 4 ק"מ והיא מאפשרת עליה של כ- 300 מטר בנוף המשופע בבוסתנים.
חניון אנדרטת המח"ל - בכניסה לדרך הג'יפים משער הגיא מצויה אנדרטה בדמות אותיות גדולות מבטון היוצרות את ראשי התיבות מח"ל (מתנדבי חוץ לארץ). במקום חקוקים שמות חללי המח"ל במלחמת העצמאות והיא נחנכה על ידי יצחק רבין.קק"ל פיתחה במקום חניון פיקניק ובו שולחנות וברזי מים והוא נגיש לוגבלים בתנועה.
דרך השיירות
מדרך הג'יפים יוצאת דרך רכס השיירות, זהו מסלול בן 9 ק"מ והוא עובר ברובו מדרכים סלולות ע"י קק"ל. קטע הדרך בין משלט 21 למשלט 16 מחייב רכב בעל הנעה קדמית. באתרי הקרבות העיקריים בדרך פיתחה קק"ל חניונים והציבה שלטי הסבר.
משלט 21 – הגבעה נתפסה ע"י לוחמי "פלמ"ח הראל" בליל ה- 10 -9 במאי 1948 במסגרת מבצע "מכבי". במקום נערך קרב עז עד שנהדפו התוקפים הערביים. מהמקום יש תצפית מצוינת לכיוון שער הגיא.
משלט 16 – ברכס של הר אורנ נמצא מלט 16 ובו אנדרטה לזכר לוחמי "פלמ"ח-הראל" העשויה אבנים ועליהן שיבולים. בקרב העז על המשלט היו ללוחמי החטיבה נפגעים רבים. בסמוך פותח מצפור ובו ספסלי עץ.
רכס המשלטים
ברכס שמצפון לשער הגיא עוברות שתי דרכים שפרצה קק"ל: דרך המשלטים ודרך דיפנבייקר (ע"ש מי שהיה ראש ממשלת קנדה), שבחלקן משיקות זו לזו.
אנדרטת פורצי הדרך לירושלים – ראשיתה של דרך המשלטים בחניון שליד האנדרטה הנראית לכל הנוסעים בדרך לירושלים. היא עשויה בסיס בטון שממנו יוצאים 6 מוטות מתכת המסמלים את פריצת המצור על ירושלים במלחמת העצמאות. במקום יש תצפית נוף לעבר שפלת החוף. בחניון גם אתר הנצחה ללוחמי גדוד 6 של הפלמ"ח.
שרידי המשוריינים - על הדרך, בסמוך לכביש מספר 1 העובר בשער הגיא, הוצבו שרידי משוריינים ומשאיות מימי מלחחמת העצמאות.
הגן היפני – ליד הסתעפות הדרך לנחל אילן מצוי הגן היפני. הוא פותח בסיוע אגודת "בית שלום" מיפן ויש בו דגם של קטע ממפת ישראל העשוי ממגוון אבנים, חול ואדמה. הגן משלב עקרונית אסתטיים וצורניים המאפיינים את הגנים היפנים. על פי אמונת חברי האגודה, ירושלים היא המפתח לשלום העולם, ולכן הגן נמצא על אם הדרך אליה.
משלט 7 - המשלט מצוי בדרך דיפנבייקר והוא נכבש ע"י לוחמי חטיבת "הראל" במאי 1948.
משלט 10 - כשני ק"מ ממשלט 7 מצוי משלט שבעת מלחמת העצמאות תפס עמדה מול "רכס התותחים" של הצבא הירדני שבאיזור לטרון.
המצד התורכי - בסוף הדרך, ליד שער הגיא, מצוי המבנה של המצד התורכי בחורבת חרסיס. מבנה זה שימש את התורכים לשמירה על הדרך מיפו לירושלים. בסמוך לו מצוי בור מים.
חאן שער הגיא
החאן שבשער הגיא הוא אחת התחנות שבנו התורכים בסוף המאה ה- 19 כתחנת מנוחה לעולי הרגל מיפו לירושלים. המבנה בעל שרידי גג הרעפים ניצב על שפת הכביש המהיר ירושלים-תל-אביב, מול תחנת הדלק. בשנת 1869 רוצף באבנים חלק מתוואי הדרך שבקרבת המבנמה על מנת לאפשר מעבר לעגלות. כשהוקם המבנה בשנת 1873. הוא כלל קומת קרקע ואורווה, חדר אפייה, חצר בעלת קשתות ובוסתן והוא שימש כפונדק דרכים.
לאחר שהיה נטוש שנים רבות, חוזר החאן להיות נקודה מרכזית במסגרת פיתוח פארק רבין. קק"ל שיקמה את מבנה החאן ובעתיד יהיה בו מרכז מידע למבקרים בפארק רבין.