השלב הראשון של הפרוייקט המיוחד החל כבר בט"ו בשבט 2011, מיד עם ההכרזה על ביצועו. בתקופה שבין ט"ו בשבט ליום העצמאות עסקו המומחים בתיאום ותכנון עם היישובים, ובהפנמה ויצירת תודעה שהנושא חשוב כחלק ממיגון היישובים.
באביב 2011 החל השלב הפרקטי המשמעותי – נטיעת עצים לטובת סיוע מיוחד למיגון 11 יישובים באזור, ובסה"כ כ-12 ק"מ של עצים, 1 ק"מ בממוצע לכל ישוב. היישוב הראשון בו ייחלו לטעת עצים הוא קיבוץ מפלסים. לאחר מכן תהיה נטיעה מסיבית סביב יתר היישובים: חולית, עין השלושה, נירים, ניר עוז, כיסופים, נחל עוז, כפר עזה, מפלסים, ניר יצחק, סופה וסעד.
העצים שיינטעו הם ברובם איקליפטוסים שלדעת המומחים נותנים מענה לצורך ההגנה מאחר שהם גבוהים ובכך מסתירים את היישוב. כמו כן, הם מהירי צמיחה: תוך כ-5 שנים יגיעו לגובה של 8 מטרים וכבר בעוד כשנתיים גובהם יאפשר הגנה על היישובים.
בנוסף, בקק"ל בחרו בעצים אלה לאור העובדה שהאיקליפטוסים יתנו גם מענה לצורך של מרעה צופני – הצורך של הדבורים באזור בצוף הפרחים של האיקליפטוס לטובת דבש האיקליפטוס הידוע בטעמו המיוחד ובמעלותיו.
בשלב הבא, יינטעו עצים לאורך צירי תנועה מרכזיים, לצד הכבישים שצמודים לגדר המערכת בהם יש תנועה אזרחית.
העצים כמגיני ישובים
אחת הדרכים להתגונן מפני טילים בכינון ישיר, היא ליצור מחסום שיסתיר את הבתים והכבישים, ויקשה על האויב לכוון ולפגוע. בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל נהגו לנטוע שדרות רצופות של עצי איקליפטוס לאורך כבישי הצפון כדי להקשות על האויב הסורי לעקוב אחרי התנועה בכבישים.
מספרים שהדבר נעשה בהוראתו האישית של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון, ולכן השדרות נקראו בהיתול "שדרות בן-גוריון". שדרת איקליפטוסים כזו אפשר לראות עד היום בנסיעה בעמק החולה, בכביש 918 בין גדות לגונן.
גם ביישובי עוטף עזה תורם הייעור לביטחונם של התושבים מזה שנים רבות. בעקבות מבצע קדש ב-1957, יזם צביקה הלוי ז"ל, תושב קיבוץ נחל עוז, שתילה של עצים בחורשות ושדרות ביישוב במטרה להקשות על תותחי הצבא המצרי לפגוע בבתים.
במבחן המציאות במלחמת ששת הימים, האזור היחיד שנפגע בקיבוץ היה הרפת שלא הייתה מיוערת. מאז עברו יותר מחמישים שנה. היישובים גדלו, הסכם שלום נחתם עם מצריים, אבל, לצערנו, האיום על תושבי רצועת עזה חוזר ומתחדש.
נטיעות בטחוניות. צילום: אמנון גוטמן, ארכיון קק"ל
הירי על ישובי הדרום
במהלך חודש מרץ 2011 נורו למעלה ממאה טילים ורקטות מתוך עזה אל עבר יישובי ישראל. עשרות אלפי תושבים בדרום נאלצים לחיות בכוננות מתמדת ולבלות את הלילות (ולפעמים גם את הימים) במקלטים ובחדרים ממוגנים בשל החשש מפגיעת טילים.
בישובים הסמוכים לגבול רצועת עזה, הסכנה היא בעיקר מירי טילים בכינון ישיר. בשנים האחרונות חוזרים ונשנים אירועי ירי של ארגוני טרור מתוך רצועת עזה לעבר חקלאים, ובתחילת אפריל 2011 נורה מעזה טיל נ"ט שפגע באוטובוס של תלמידים סמוך לקיבוץ סעד, פצע את הנהג והרג את דניאל ויפליך בן ה-16.
תכנית הייעור הבטחוני
לאור המצב הביטחוני המחריף, החליטו בקק"ל להוציא אל הפועל תוכנית רחבת הקף לייעור בטחוני ביישובי עוטף עזה. התוכנית, בעלות של 10 מליון ₪, אושרה ע"י משרד הביטחון וצה"ל והיא נעשית בשיתוף עם המועצות האזוריות. עמי אוליאל, מנהל מרחב דרום בקק"ל מסביר: "המטרה של התוכנית היא סגירה של שדה הראייה ומניעה של קשר עין ישיר מעזה עם בתים בישובים ועם צירי התנועה.
העצים יישתלו סמוך לקיבוצים מפלסים, סעד, כפר עזה ויישובי המועצה האזורית אשכול, ולאורך קטעים שונים בכביש 232. קק"ל תממן 50% מהפרויקט, ותדאג להכנת השטח, נטיעת העצים ופריסת מערכות ההשקיה."
הנטיעה בשטח החלה בחודש מאי. אלישע מזרחי, מנהל אזור נגב צפוני- מערבי בקק"ל, מספר על בחירת העצים בפרויקט: "הנטיעה תהיה של עצים חסכניים במים המאופיינים בצמיחה מהירה. מינים שונים של איקליפטוסים, ברוש, אשל, קזוארינה, חרוב, שיזף ורחבי עלים נוספים. בנוסף, יינטעו גם מגוון רחב של שיחים פורחים כמו מללויקה ורוזמרין. התוכנית היא שבתוך שלוש שנים תיווצר בשטח גדר בגובה שבין 3 ל-4 מטרים."
שבילים לאורך גדר ההפרדה. צילום: אמנון גוטמן, ארכיון קק"ל
פרוייקט מתוק
היתרון שבנטיעת העצים בפרוייקט אינו מסתכם בהגנה על הישובים והכבישים בדרום. לעצים יתרונות רבים נוספים: הם מקבעים פחמן דו-חמצני בתהליך הפוטוסינתזה ופולטים לאטמוספרה חמצן, הם מצלים על סביבתם ומצננים את האוויר, הם מהווים בתי גידול למגוון רחב של בעלי חיים, מקור של פירות למאכל וגם מקור צוף לחרקים שונים, ביניהם - דבורת הדבש.
בדיוק מהסיבה הזו נעשה תכנון הנטיעות של קק"ל בשיתוף עם מועצת הדבש, תוך העדפה לנטיעתם של מיני עצים פורחים ובעלי צוף, במטרה לחזק את ענף הדבש בארץ, לשפר את זמינות הצוף לדבורים, להגדיל את הפוטנציאל של האבקת הגידולים החקלאיים וצמחי הבר בישראל.
הדבורים ניזונות מצוף ואבקת פרחים. כאשר אנו רואים דבורה מדלגת מפרח לפרח, היא למעשה יונקת צוף מגביעי הפרחים ואוספת אבקה מהאבקנים. בתום האיסוף חוזרת הדבורה לכוורת, ומעבירה את הצוף שאספה לדבורים אחרות ולתאים שבחלות-הדבש, שם מבשיל הדבש.
הדבש הוא אמנם תוצר טעים ובריא, אך לא בגללו חשיבותה הרבה של הדבורה, אלא בגלל תפקידה המכריע בהאבקת צמחי בר וגידולים חקלאיים. ההאבקה היא תנאי בסיסי להפריה, חנטה וליצירת פרי. בחקלאות המודרנית, שבה פורחים בבת אחת כמות עצומה של עצים או צמחים במטעים, בשדות ובחממות, יש צורך במאביק חרוץ ונאמן. ייחודן של הדבורים הוא בנטייתן לחזור ולפקוד פרחים של צמחים מאותו מין בזה אחר זה, עד שפריחתם מסתיימת.
במסגרת שיתוף הפעולה עם מועצת הדבש, גם בפרוייקט הייעור הביטחוני סביב רצועת עזה תקפיד קק"ל לנטוע עצים הפורחים בעונות חלשות בפריחה. בקיץ למשל, כשהפריחה מצומצמת מאוד ואין מקורות צוף מספקים לדבורים, יפרחו במלוא עוזם מיני איקליפטוסים שונים, וכך, מקווים כל השותפים בפרוייקט הייעור הביטחוני, ישוב ויצא "מתוק מעז".
***
כתבה: ענבר מעיין
תודה מיוחדת לעמי אוליאל ואלישע מזרחי, קק"ל.