ביום י"ט בטבת תרס"ב (26 בדצמבר 1901), החליט הקונגרס הציוני החמישי על הקמת קרן קימת לישראל. פקיד בנק בשם חיים קליינמן מהעיירה נאדבורנה שבפולין הגה רעיון לאיסוף המימון הדרוש לפעילות הקרן. הוא שלח מכתב למערכת "די וולט" (העולם) - העיתון הציוני שפעל בווינה, בזו הלשון:
"בהתאם למימרה 'פרוטה לפרוטה מצטרפת', התקנתי לאחר פרסום החלטת הקונגרס בעניין ייסוד הקרן הקימת לישראל 'קופסה ארצישראלית', הדבקתי עליה פתק עם הכתובת 'קרן לאומית' וקבעתיה במקום מרכזי במשרדי. התוצאה, במידת ניסיונותיי עד כה, הייתה מזהירה. לחברים לדעה, ובפרט לכל פקידי המשרד הציוניים, אני מציע לאסוף בדרך זו תרומות לקרן הקימת".
השאר כבר שייך להיסטוריה - הקופסה הייתה במשך עשרות שנים, כמעט בכל בית יהודי ברחבי התפוצות, ובמוסדות חינוך בארץ ובתפוצות, אמצעי עממי ואהוד למימוש החזון הציוני של הקמת מדינה יהודית. התרומות שנאספו באמצעות ה"פושקע" (הקופסה הכחולה) היו מכשיר לגאולת קרקע, שעליה יקום הישוב היהודי בארץ ישראל. אך הקופסה לא היוותה רק כלי לאיסוף כספים, אלא הפכה מראשית דרכה לאמצעי חינוכי חשוב להפצת התודה הציונית ולחיזוק הקשר של עם ישראל עם אדמת מולדתו.
"הקופסה הכחולה" הוא כינוייה של קופסה שדמותה השתנתה במשך השנים, ובמקרים רבים אינה כחולה כלל ועיקר. הקופסה היא סמל. סמלה של קק"ל ולשל המאמץ לפיתוח אדמת הארץ, נטיעת יערות ופארקים, הכשרת קרקע לחקלאות ולהתיישבות, פריצת דרכים והקמת מאגרי מים. זהו סמל של הקשר בין האדם לארצו.