ניכנס לדרך הפסלים, שלאורכה מוצבים גלריה של פסלים. נתבונן בפסלים ובנוף הנשקף מן הדרך. הרעיון נולד באירוע אמנות בטבע שקיימה קק"ל בקיץ 1989, שם התגבשה קבוצת פסלים, עולים חדשים וותיקים שיצרה את עשרת הפסלים הראשונים שהוצבו. קק"ל סיפקה לאמנים גושי סלע גדולים והם גילפו את האבנים והפכו אותן לפסלים.
בכניסה ליער עומד פסל "שומר היער", המוקדש לשימור היערות בארץ. יצירות אחדות מדגישות את השתלבותן בנוף והאחרות את עברו של האזור. כך למשל מתאר פסל אחד את גבורתו של שמשון, ואילו במקום אחר עוצבו שיני סלע כמסרק, אולי זהו המסרק של דלילה הפלשתית, שחרצה את דינו של שמשון.
לאחר כ- 3.2 ק"מ, נפנה שמאלה מול בוסתני עצי הזית, השקדים ומשוכות הצבר, ובמעלה השביל נפנה ימינה ונעצור ליד המצפור. כאן מתחיל הסיפור המקראי על שמשון.מימין לנו תל צרעה, ומשמאלנו – היישוב אשתאול חבוי בין עצי היער. במקום – על פי הסברה – בשבתה בשדה, מתגלה מלאך ה' לאשת מנוח ומבשרת לה על הולדת הבן. ככתוב בספר שופטים, פרק י"ג פסוקים 2-7. הופעת המלאך כאמור, אינה משכנעת את מנוח ורק לאחר שהוא מקריב גדי עיזים והמלאך עולה בלהב המזבח השמיימה, מבין מנוח כי אכן היה זה מלאך ה'.
שמו של שמשון מרמז להקשרים מיתולוגיים. מקורו במילה "שמש", והקרבה של צרעה "לבית שמש" – העיר הכנענית הנקראת על שם אל השמש – מרמזת על החיבור בין הדמות המקראית לתרבות המקומית.
נרד מן התצפית ונתבונן בגת החצובה ליד המדרגות.זוהי גת קטנה מהתקופה הביזנטית, ואפשר לראות בה את משטח הדריכה, את המכל המרובע שאליו שפכו את הענבים, ואת אגן השיקוע שאליו זרם התירוש לאחר הדריכה.
נפנה מן התצפית ונדרים (שמאלה), נלך כמה מאות מטרים עד לתל צרעה. נעלה ברגל בשביל המסומן באדום-לבן. בסקר ארכיאולוגי שנערך במקום נתגלו חרסים מן התקופה הכנענית, הישראלית והביזנטית. בדרכנו למעלה יש לשים לב לבורות המים הרבים הפזורים במקום, דמויי פעמון וחצובים בסלע. זמנם מן התקופה הביזנטית, והם שימשו לאיגרת מי גשמים והיו מקור המים העיקרי של היישוב שאין בו מעיין. על ראש התל נראים שרידי מתקנים חקלאיים, בית בד, ומערת קברים. על פי המסורת כאן מקום קבורתם של שמשון ומנוח אביו. כפי שכתוב בשופטים פרק ט"ז פסוק 31: " וירדו אחיו וכל בית אביהו וישאו אותו ויעלו ויקברו אותו בין צרעה ובין אשתאול בקבר מנוח אביו...". בעת העתיקה ידוע כי המתים נקברו בדרך כלל לא בתוך מקום היישוב אלא בשוליו, או מחוצה לו. האם שם הוא קבור? לא בטוח!
נרד מן דרך העפר ונשוב אל המכונית שהשארנו במדרון של התל, ונמשיך בדרכנו לאורך דרך הפסלים. נפנה שמאלה ליד פסל המכונה "חלון לנוף", ולאחר כ- 1.5 ק"מ נעצור ליד "פס האש" והשלט המכוון למסלול הליכה לאורך רכס צרעה. המסלול נוח להליכה ואורך כשעה). כדאי להעביר מכונית אחת לסוף המסלול, ואם אין, אזיי כדאי ללכת רק עד המנזר ההרוס ולחזור באותה הדרך.
תחילת מסלול ההליכה ליד פסלו של הפסל דוד זונדלוביץ, המכונה "רעמת שמשון" ומספר את סיפור עלייתו ונפילתו של שמשון בעמודי ישיש ונחושת. לאחר כקילומטר נגיע לשרידי מבנה גדול – אבנים מסותתות, מתאר חצר,בית בד ובורות מים. אלה שרידיו של מנזר שפעל כאן בתקופה הביזנטית.
מי שהשאיר רכב בתחילת השביל יכול לחזור אליו. מי שמבקש להמשיך יפנה מערבה (ימינה כשגבנו למנזר) לאורך השביל במקביל לקו הרכס צרעה. על הדרך חציבות רבות וגתות לדריכת יין. מדרום לנו נופי נחל שורק.
מסלולנו יסתיים במרפסת הנוף בחניון ע"ש דני רביב ובחזרה אל הרכב.נרד מן התצפית לכיוון החניון בשביל הנמשך מערבה. בתחתית הגבעה נראה את הפסל המכונה "עבר ועתיד" אל כיוון קיבוץ צרעה.