מידבור והתחממות גלובלית במרכז מחקרי היערנות בקק"ל: הדוגמה של יער יתיר

יער יתיר היה למטרה מועדפת לעריכת מחקר איכותי, אותו מבצע בשנים האחרונות פרופסור דן יקיר ממכון ויצמן, במסגרת מערך מחקרים ותצפיות עולמי שנועד לבחון את מנגנוני ספיחת גאזי החממה המזיקים. המחקר העולמי מתבצע במקביל במאה אתרים על פני כדור הארץ. האיחוד האירופי תורם את הכספים למימון המחקר המתמשך, והחל משנת 2000 הפך יער יתיר ל"מעבדה" של ממש, והוקמה בו תחנת-ניטור משוכללת הבוחנת את הנתונים הטבעיים: משקעים ולחות, צמיחה ומנגנוני הפעילות של העצים, פליטת גאזים מן העצים, הרכב האויר ונתונים רבים אחרים.

 

מיקומו ה"לא טבעי" של היער עושה את תוצאות המחקר הזה למשמעותיות עוד יותר.  אחד הפרמטרים המרכזיים הנבדקים במחקר הוא היקף קליטת הפחמן הדו-חמצני מן האויר. זאת על רקע העובדה, שכמות המשקעים השנתית ביער ירדה בהדרגה מ-350 ל-300 מילימטרים לשנה בלבד, וכמות התרכובות הפחמניות באויר עולה במקביל. המחקר הזה הוא היחיד בשנים האחרונות, הבוחן את מכלול תיפקודו של היער, הן במימד האקולוגי והן במימד התיפקוד העצמי שלו.

 

 

מתוצאות חלקיות של המחקר של פרופסור יקיר וצוותו עולה, שעצי היער התאימו עצמם לתנאים הסביבתיים הצחיחים, תוך ניצול הרמות הגבוהות של פחמן דו-חמצני באויר. פרופסור יקיר מסביר, כי עם עליית אחוז הפחמן הדו-חמצני באויר, סופגים העצים את כל הכמות הדרושה להם מבלי שיצטרכו לפתוח את הפיוניות שבעלים במלואן.

 

פתיחה חלקית של הפיונית מקטינה את אידוי המים מעלי העץ, ולכן הוא משתמש בכמות מופחתת של מים מבלי לפגוע בהתפתחותו.  כך, אומר פרופסור דן יקיר, ניתן להסביר את תעלומת "היעלמן" של כ-7 מיליארד טון פחמן דו-חמצני מן האטמוספירה, לאחר שנפלט אליה מן התעשייה העולמית. חברי קבוצת המחקר בראשותו של פרופסור יקיר מצאו במהלך המדידות המורכבות המבוצעות ביער יתיר, כי בניגוד להנחות המקובלות, יער יתיר המדברי קולט פחמן דו-חמצני ממש באותה יעילות כמו יערות המצויים באיזורים "רטובים" והרבה יותר.

 

הנחתו של פרופסור יקיר היא, שגידול אחוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה מסייע להרחבת שטחי יער לאיזורים מעוטי-משקעים או מדבריים, משום שרמה גבוהה יחסית של פחמן דו-חמצני באויר מאפשרת לצמח לאדות פחות מים בעת קליטת הפחמן הדו-חמצני לו הוא זקוק בתהליך הפוטוסינתזה. 

 

יער יתיר מקיים "שעון ביולוגי" משלו, המוכתב על יד תנאי הסביבה. שעה שיערות אורן דומים בתורכיה נמצאים במצב של פעילות מטבולית מלאה בחודשי הקיץ, יער יתיר נתון באותה תקופה חמה ויבשה ב"תרדמה", ופעילות פיזיולוגית בעצים נמצאת ברמה מאד נמוכה. רק בחורף חוזר היער לפעילות מטבולית מלאה, ואז גם מתרחש עיקר הצמיחה ועיקר ספיחת גזי החממה מן האויר.
 
מחקר זה, ומחקרים באותו תחום המתבצעים על-ידי חוקרי המכון לחקר המדבר באוניברסיטת בן-גוריון, מהווים ראש חץ של המגמה ה"ירוקה" שהפכה ליעד מרכזי של פעילות קק"ל בשנים האחרונות. המחקרים הללו כבר זוכים להתעניינות ולסקרנות רב מצד גורמים בינלאומיים, ובהם שירות הייעור האמריקאי העוקב מקרוב אחר התקדמות המחקרים, וכן משרדי מימשל במדינות שונות שעימן קשרו נציגי קק"ל קשרי עבודה ומחקר ישירים. 

 

במקביל, מתקיים בסביבת יער יתיר ובתוכו מחקר על השפעות היער על הצומח החד-שנתי והרב-שנתי בתוכו ובסביבתו. מחקר זה נעשה בין היתר מתוך ראיה מעשית ביותר של תחזוקת היער באמצעים טבעיים ככל האפשר. במסגרת זו מותרת רעייה מבוקרת של עדרים מישובים בדואים בסביבה בתוך היער, וההסדר הזה מתקיים בשנים האחרונות לשביעות רצונם ההדדית של יערני קק"ל מחד ובעלי העדרים הבדואים מאידך.
 
גבול המדבר הוא גם יעד למחקרים בתחום שימור הקרקע והמים, כאשר קק"ל שותפה למספר מחקרים שעניינם לכידת מי-שטפונות ונגר עילי, באמצעות בניית סוללות-עפר נמוכות בשטחי נטיעות ללכידת המים המעטים מחד ולמניעת סחף של הקרקע לערוצי הואדיות מאידך. למחקרים בתחום זה יש השפעה גדולה על קבלת ההחלטות בנוגע לפיתוח שטחי חקלאות חדשים, בעיקר בנגב.
 
תמיכת קק"ל במחקרים ובעבודות תשתית שנועדו ללחום בדרכים שונות בשינויי האקלים העולמיים כבר זוכה להכרה מדעית במקומות שונים בעולם. שיקום נחלים ובראשם הפעילות הנרחבת לשיקום נחל באר-שבע במסגרת הקמת הפארק הגדול שיביא לשינוי מהותי של איכות החיים בבירת הנגב עומדים במקום גבוה בסולם העדיפויות של קק"ל.

 

ניקוי אפיק נחל באר-שבע וסילוק רוב המזהמים מתוך הערוץ מביא למפנה אקולוגי בכך, שמי-השטפונות בנחל כבר אינם מזוהמים כבעבר, והשימוש בהם לצורכי החקלאות בנגב המערבי – בעיקר בחבל הבשור – הוא עניין פשוט. גם חדירת הזיהומים מאפיקי הנחלים המשוקמים אל מי-התהום היא ברמה נמוכה יותר מבעבר, תוך שמירה על איכות סבירה של מי-התהום. ולא לשווא מציין יו"ר קק"ל אפי שטנצלר, כי קק"ל הפכה מארגון העוסק בעיקר בייעור לגוף האקולוגי החשוב ביותר במדינת ישראל.
 
אחד הכוחות המרכזיים המניעים מגמה זו בקק"ל הוא ד"ר אלון טל, חבר דירקטוריון קק"ל מאז שנת 2000 ויו"ר הוועדה לפיתוח בר-קיימא בדירקטוריון. טל, שבקריירה האישית שלו היה פעיל ביותר בארגונים לשמירת איכות הסביבה, מדבר בחום על שיתוף הפעולה של מוסדות-מחקר אקדמיים עם קק"ל: "שיתוף פעולה זה חיוני למימוש המטרות שהציבה קק"ל לעצמה בתחום השמירה על איכות הסביבה.

 

"במקביל לא ניתן להפריז בחשיבות שיתוף-הפעולה הזה לפיתוח בר-קיימא בפריפריה, ובעיקר בנגב ובבאר-שבע. מרגע שקק"ל אימצה את הקו הזה, הציב הארגון את עצמו בראש רשימת הארגונים הציוניים בתחום איכות הסביבה".
 
"יער יתיר לא היה ניטע במקומו, אם מדען הוא זה שהיה צריך להחליט על כך", נוהג פרופסור דן יקיר לומר על המרחב הירוק, נשוא מחקרו החשוב. תוצאות המחקר, גם אם הן עדיין חלקיות, כבר מצביעות על שיעור ההצלחה של הגשמת חזונו של פרופסור וייץ, ועל ההשלכות הבלתי-צפויות של הצלחה זו על המערכה לריסון ההתחממות הגלובאלית. חלקה של מדינת ישראל במאבק העולמי אמנם זעיר, אך מסתבר שהערך המוסף המדעי ששורשיו בפעילות קק"ל, גדול לאין ערוך.