מאת: מרדכי כסלו ואורית שמחוני, הפקולטה למדעי החיים, אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן kislev@mail.biu.ac.il
שני פירות של ערער אדום שנמצאו במערות הרומח במדבר יהודה, תרמו להשערה שהעץ גדל בארץ בתקופה הרומית (מאה ב' לספה"נ). בית הגידול שלו היה כנראה מצוקים ונקיקים בערוצים הפונים לערבה ולים-המלח. ממצאים ארכיאולוגיים מעידים שערער אדום גדל בנגב וכנראה גם במדבר יהודה בתקופת האבן החדשה, התקופה הנאוליתית, לפני כ-10,000 שנה. בתקופה זו היה רצף ברור יותר בין אוכלוסיות הערער הנוכחיות בסיני, בעבר-הירדן ובערב הסעודית. אז החל בארץ תהליך של הכחדת העץ, שהתבטא בחיסול אוכלוסיותיו באזורים רגישים ודלדולן במקומות אחרים. תהליך בירוא היערות והכחדת עצים נדירים ממשיך, למעשה, עד היום בהבטים שונים. תקופות עם תנאי אקלים קשים גורמות לירידה בפוריות, לחוסר נביטה ולסלקציה חריפה נגד עצים צעירים. במקביל, האדם וצאנו מדכאים ומחסלים את העצים הבוגרים על-ידי פגיעה בענפים ואף כריתת הגזע. גורמים אלה דוחקים את תפוצתן הטבעית של האוכלוסיות לפינות שקשה להגיע אליהן. חדירה של האדם למקום המפלט ושהות ממושכת באזור - בעיתות מצוקה או בזמן מלחמה - עלולות להכחיד את שארית אוכלוסיית העצים ולהשמיד מינים נדירים בארץ. תהליך ההכחדה יכול להיות ממושך או איטי, בהתאם לעוצמת גורמי ההרס וכושר העמידה של העץ. במקרים כאלה, הממצא הארכיאולוגי תורם לאיתור מקום האירוע ונקודת הזמן שבהם אירעה ההכחדה.
להורדת המאמר המלא