מאת: ציון מדר, ניצה ספיר, סוהייל זיידאן ועמי זהבי - אגף הייעור, קרן קימת לישראלzionm@kkl.org.il
החרוב גדל במגוון רחב של בתי גידול, אך הוא רגיש לקרה ולבתי גידול לא מנוקזים. פגעים שונים גורמים להתנוונות איטית של החרוב והם מפורטים במאמר, כמו גם המלצות לצמצום הנזקים. חולדת העליות (Rattus rattus) היא המזיק העיקרי הפוגע בעצי חרוב; הנזק מתבטא בכרסום הקליפה של הגזע והענפים הראשיים בגבהים שונים עד כדי חיגורם המלא והתייבשותם מעל לאזור שקולף. ריקבון גזע וענפים, המופיע לרוב בעצים מבוגרים, נחשב לאחת הבעיות הקשות ביותר במטעים, בעיקר אלה שטיפולם הוזנח לאורך שנים. הנזק נצפה בכל אזורי הארץ, בפרט בשפלת יהודה, והוא מתבטא בהתמוטטות גזעים. מחוללי ריקבונות בגזע ובענפים הם לרוב פטריות המשתייכות למחלקת פטריות הכובע Basidiomycetes)).
שתי המחלות צרקוספורה (Cercospora ceratoniae) וקמחון(Odium ceratoniae) גורמות בחרוב ליצירת כתמי עלים ובעקבותיהם להצהבה ולנשירה, אך לא לתמותה של עצי החרוב. עם זאת, התקפות קשות עשויות להגביר את הרגישות לפגעים אחרים. ריקבונות שורש, שנגרמים בדרך כלל על ידי פטריות פתוגניות, נצפו ביערות במקרים מעטים בלבד, והם נפוצים יותר בגן הנוי, שם הלחות הרבה מעודדת את התפתחותן.
להורדת המאמר המלא