הייעור הממשלתי במדינת ישראל – אפּילוֹג

מאת:
צבי אבני, אגף הייעור, קק"ל, אשתאול zvikaa@kkl.org.il

בשנת 1960 בוטל אגף הייעור הממשלתי. השטחים שבניהולו, חלק מן האנשים ששירתו בו ומרבית ציודו ונכסיו עברו למחלקת הייעור של קק"ל. המיזוג היה מהלך מקדים להסכם שנחתם בין קק"ל לממשלת ישראל יותר משנה מאוחר יותר (האמנה). בתהליך הפסקת פעילותו של אגף הייעור הממשלתי, שנמשך כשנה וחצי, נתגלו משברים שהביאו למעורבות ציבורית ותקשורתית גדולה.

ההחלטות על הפסקת פעולתו של הייעור הממשלתי ועל ניתוק המחקר היערני מהייעור נבעו בעיקרן ממאבקי כוח אישיים וארגוניים. להחלטות אלה סייע מצבו הירוד של הייעור הממשלתי, שנבע מחוסר משאבים ומאי-סדירות בפעילות, מתפקודו החלקי ומהיעדרויותיו של מנהלו ד"ר עמיהוד גור, ומצד שני מהאפשרות לגייס כספי תרומות למפעל הייעור דרך קק"ל.

עם המיזוג נפתרו בעיות כלכליות וניהוליות שהקשו על תפקוד אגף הייעור הממשלתי, אך בה בעת גם נקבעו מספר עובדות בעייתיות בניהול הייעור בישראל. כיוון שלא ניתנה כמעט התייחסות לבעיות שנוצרו, הן מלוות את ניהול הייעור עד היום הזה. הבעיות הן בתחומים החוקיים, המקצועיים, הקרקעיים והארגוניים. ניתן למנות בהן את: כפיפות הייעור לגוף האחראי לפיתוח בשטחים פתוחים, העדפת אנשי ביצוע ופיתוח על אנשי מקצוע, הפרדת המחקר היערני מהייעור, קיבעון בחוק הארכאי לניהול היערות, הזנחת ניהול שמורות היער, בעייתיות במינויו של איש קק"ל לפקיד יערות והעדר ביקורת המדינה על הייעור למרות היותו גוף המנהל מקרקעי מדינה.

להורדת המאמר המלא