מאת:
יגיל אֹסם, ניר עצמון ואבי פרבולוצקי,
המחלקה למשאבי טבע, המכון לגידולי שדה, מרכז וולקני, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, בית-דגן osem@agri.huji.ac.il
השאיפה ליצירת "יער בר-קיימא" הופכת לאחרונה לקו מנחה המשותף לגורמי ייעור ברחבי העולם, לרבות ישראל. ממשק יער בר-קיימא מוגדר "ניהול וניצול של יערות, באופן ובשיעור המשמרים ומקיימים את המגוון הביולוגי, כושר הייצור, כושר ההתחדשות, החיוניות ופוטנציאל היערות למלא תפקידים אקולוגיים, כלכליים וחברתיים, מבלי לגרום נזק לאקוסיסטמות אחרות".
הגדרות ופירושים שונים לממשק יער בר-קיימא יוצרים מסגרת רעיונית ומתווים כיוון לגישה הרצויה בניהול משאב היער. יחד עם זאת, אין באלה כדי לספק לקובעי המדיניות ולמבצעי העבודה בשטח מערך עבודה מובנה להכוונת פעולותיהם. על-כן, ההתמקדות כיום היא בגיבוש והגדרת בחנים (קריטריונים) ומחוונים (אינדיקטורים) ספציפיים ומעשיים להשגת מטרה זו. הקריטריונים והאינדיקטורים נועדו להוות בסיס לניטור מצב היער ולרמת ההתקדמות שלו לעבר מצב של קיימוּת. בעשור וחצי האחרונים פותחו מערכים מפורטים של קריטריונים ואינדיקטורים לממשק יער בר-קיימא על-ידי ארגונים בין לאומיים שונים.
למרות המאמץ הרב שהושקע, יישום הגישה בניהול היער עדיין מהווה אתגר מורכב ביותר. באשר לישראל, הגדרת ייעודיו ויעדיו של היער, קביעת סדר העדיפויות וגיבוש מערך קריטריונים ואינדיקטורים מוסכמים ובני יישום, יכולים להוות בסיס לממשק יער בר-קיימא. תהליך זה צריך להישען על הבסיס שכבר התהווה והוגדר במקומות אחרים, אך יש בו גם מרכיב ייחודי שחובה עלינו להגדירו ולאפיינו כצעד מפתח בקביעת ממשק היערות בארץ.
להורדת המאמר המלא