מאת: אירה מור-חייטין Ira_haitin@walla.com, ניר עצמון, יוסי משה, איתן בני-משה, עזרא בן משה, יורם קפולניק, המחלקה למשאבי טבע, מרכז וולקני, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, בית דגן
תקציר המאמר:
בשנים האחרונות גובר העניין בנטיעת מיני עצים רחבי עלים המהווים את התשתית ליער ים-תיכוני בר-קיימא. אחת הדרכים לשיפור איכות השתילים היא אילוח מוקדם בפטריות מיקוריזה. הפטרייה מספקת לפונדקאי בעיקר מינרלים, ובתמורה הצמח מספק לפטרייה מקורות פחמן זמינים. בניסויים קודמים במעבדתנו, שבהם נבדקה תרומת המיקוריזה לרחבי עלים שונים, נמצא שיש מינים כגון ער אציל, אשר תגובתם למיקוריזה לא התבטאה בתוספת גובה אלא רק בעליית המשקל היבש.
המועד המקובל לאילוח השתילים במיקוריזה הוא בשלב העתקת השתילים מהמנבטה למכלי הגידול. אולם, בחלק מהמקרים, הדבקה זאת לא תרמה כמעט להתפתחות השתילים. בניסוי זה נבדק האם מועד הדבקה זה הוא המיטבי מבחינת תרומת המיקוריזה להתפתחות השתילים, בהשוואה למועדי הדבקה אחרים. הניסוי בחן תגובה של ער אציל ואיקליפטוס המקור בארבעה מועדי הדבקה שונים: בהנבטה, בהעתקה, בהדבקה כפולה וללא הדבקה (היקש).
הממצאים שהתקבלו מלמדים, כי בשתילי ער אציל וגם באיקליפטוס המועד היעיל ביותר להדבקה הוא בהנבטה. בער אציל הדבקה בהנבטה והדבקה כפולה תרמו בצורה הרבה ביותר לצבירת המשקל. במקרה של איקליפטוס, ההבדלים היו פחות מובהקים. ממצאים אלה מצביעים על כך, שעל ידי אילוח במיקוריזה במועד המתאים אפשר לשפר בהרבה את איכות השתילים שיוצאים מהמשתלה.
להורדת המאמר