כנס שינויי אקלים ושריפות יער, פברואר 2012

הכרמל – שיקום אקולוגי

הכרמל לאחר השריפה.  צילום: תניא זוסקינד
הכרמל לאחר השריפה.  צילום: תניה זיסקינד

ד"ר ישעיהו בר-אור מהמשרד להגנת הסביבה עסק בהרצאתו בשיקום האקולוגי של הכרמל.  הוא התמקד בכך שכתוצאה של השריפה הגדולה בכרמל, עלו באש כ 22,000 דונם של חורש טבעי ויער נטע אדם. השריפה נשאה אופי של טלאים טלאים, כלומר ששטחים לא נשרפו בצורה אחידה, עקב תנאי מזג האוויר. השריפה התפשטה בעזרת רוחות, אצטרובלים וענפים שרופים, מה שגרם לאש להתלקח כל פעם מחדש.

 לדברי ד"ר בר-אור, אנו צריכים לשאול את עצמנו מספר שאלות כגון, האם אנו רוצים להחזיר את אותם העצים והזנים בדיוק? האם אנו רוצים מבנים ודרכים בדיוק באותם המקומות שהיו, או האם שיקולי בטיחות מחייבים שינוי? מי אחראי על מה? איך נמנע משריפות להגיע לחיפה וליישובי הסביבה?   בנסותו להשיב על שאלות אלה הבהיר המרצה כי ככלל, המטרה לא צריכה להיות החזרת היער למצבו הקודם. היער היה צפוף מדי, והייתה אחידות גדולה מדי בצמחיה, ואם כן עדיף להמתין ולראות מה יעשה הטבע. במיידי, יש להקים אזורי חיץ מסביב ליישובים ובמקומות הרגישים. יש להגביל נטיעות רק לאזורים המיועדים לנופש, בהם יש צורך בחניונים מוצלים. יש צורך בניטור ובמחקר בכדי לבדוק מה משתקם באופן טבעי ומה הן התוצאות של החלטות שיושמו בשטח.

 "חינוך הוא מרכיב חשוב ביותר", אמר בר-אור, והסביר ש- 50% משריפות היער בארץ הן מכוונות, וזה אומר שה 50% הנותרות נגרמות על ידי רשלנות. קק"ל קידמה פעילויות יחסי ציבור חינוכיים, אך זה לא מספיק. המשרד להגנת הסביבה צריך לעבוד יחד עם קק"ל על מנת להגביר את המודעות של חשיבות היער ואיך הציבור הרחב יכול להיות שותף לטיפוחו ולהגנתו."

אזורים עירוניים ושריפות יער

נושא הרצאתו של ד"ר רודריגז אי סילבה מאוניברסיטת קורדברו שבספרד היה "הממשק בין אזורים עירוניים ובין שריפות יער בישראל – מניעה והפחתת ההשפעות החברתיות והכלכליות השליליות".    עיקרי ההרצאה:  סקירת נוף היער בארץ תאשש את ההנחה שהיערות מאד חשובים בשמירת הסביבה. להתפתחויות סוציו-אקונומיות ולנופש בטבע של אזרחים יש ערך היסטורי, תרבותי ולאומי רב. מניעת שריפות יער היא צו השעה, ונגזר ממנה הצורך ליצור מערכת הגנה אינטגרטיבית בכדי למנוע אותן. עקב כך, הערכה מדויקת של הזירה בה האש מתפשטת היא חיונית, כדי להכין תכנית לבלימת האש. תכנית כזאת מניחה שיש ידע לגבי מבנה היער ותפוצת הצמחייה בו, התנאים הטופוגרפיים, הדרכים ומקורות המים. על מנת להשיג את המטרה הרצויה, חשוב ללמוד לקחים מהעבר, כדי ליצור מודל שמתחשב בעלויות, במשאבים בשטח ובדרכים לבלימת האש. האפשרות של מחקר הכולל ניתוח כלכלי של הסיכונים הפוטנציאליים לממשק בין אזורים עירוניים לבין שריפות יער, מהווה פריצת דרך בעיצוב הכלים הדרושים לניהול שריפות.

הפחתת החומר הדליק ביער

כותרת ההרצאה של היו ד. סאפורד משירות הייעור האמריקאי הייתה "התאמת ניהול החומר הדליק ביערות למטרות השיקום."  המרצה טען כי מגמות עכשוויות ועתידיות מצביעות על כך שתדירות שריפות היער והשטח שנשרף עומדות להתגבר ברוב האזורים בעולם, בהם יש אקלים ים תיכוני. גם האוכלוסייה וצפיפותה, גדלים באזורים האלה.

לדעתו של המרצה, הכיוון העיקרי של מניעת שריפות צריך להיות הפחתת החומר הדליק ביערות, אך עם זאת, עלינו להתחשב בהשפעות הסביבתיות והאקולוגיות של פעולות כאלה. הזיקה בין שיקום היער והפחתת החומר הדליק במערכות אקולוגיות אינה ברורה דיה והיא דורשת הרבה מחשבה ויצירתיות. אינטגרציה מוצלחת של הפחתת החומר הדליק ושיקום אקולוגי, דורשת מסגרות שיתופיות חזקות, שכוללות התייחסות לצרכי הציבור ולצרכי הפרט יחד עם אספקטים אקולוגיים, חברתיים וכלכליים. יש צורך בהרחבת המאמצים הבינלאומיים לשתף מידע וטכנולוגיה על הדרכים לניהול שריפות והחומר הדליק, תוך התחשבות גם בשיקום אקולוגי. 

יו סאפורד.  צילום: תניא זוסקינד
 סאפורד.  צילום: תניה זיסקינד

ניהול מניעת שריפות יער בישראל

דוד ברנד, היערן הראשי של קק"ל, הסביר שהודות למאמצי קק"ל מאז היווסדה לפני 110 שנים, הנוף שרואים היום בארץ אינו אותו נוף שהיה כאן לפני שבעים שנה. תצלומי אוויר מאז, מראים תמונה שונה לחלוטין, בה כמעט ואין עצים. היום, פעולות התחזוקה של קק"ל כוללות דילול עצים, גיזום, הגנה מפני שריפות, פיקוח ואכיפה. בנוסף, יש לקק"ל צוות חירום למקרה שריפה, צי של כבאיות וציוד, מגדלי תצפית וקו חם ארצי לדיווחים ולהעברת מידע והתראות.

לדברי ברנד, ניהול מניעת שריפות צריך לכלול: ניהול החומר הדליק, שכולל הוצאת עצים ישנים משטח היער ; רעייה מבוקרת (בשנים האחרונות קיימת בעיה בנושא זה עקב הירידה ברעייה) ואזורי חיץ מסביב ליישובים וביערות, בהתבסס על שריפות קודמות, משטר הרוחות וכו' (אחת הבעיות בנוגע ליצירת אזורי חיץ היא התנגדות התושבים, שחפצים בירוק מסביב לבתיהם). ברנד הסביר כי קיים פער בידע ומחסור במודלים של מפגעי האש והחומר הדליק, ובניית מודלים כאלה עשויה להפחית את כמות שריפות היער.

 

דוד ברנד, היערן הראשי של קק''ל. צילום: תניא זוסקינד
דוד ברנד, היערן הראשי של קק"ל.  צילום: תניה זיסקינד

מניעת שריפות בשמורות טבע

יהושע שקדי מרשות הטבע והגנים התמקד בהרצאתו בכך שהשאלה לגבי שריפות היא לא אם יתרחשו, אלא מתי. שריפת יער אחת אינה בהכרח אסון, אך שריפות חוזרות ונשנות משפיעות לרעה ומזיקות למערכת האקולוגית. שקדי טען כי על רשות הטבע והגנים לבצע בשמורות הטבע ובפארקים מהלכים דומים לאלה שקק"ל מבצעת ביערותיה ביחס לאזורי חיץ.

שקדי הוסיף ואמר כי: "אם ננהל את הקרקעות בצורה הנכונה, ואם נעשה עכשיו מה שצריך לעשות עכשיו, נהיה יותר מוכנים לתנאים המשתנים, מכיוון שתדירות השריפות תלך ותתגבר. כל השריפות בארץ נגרמות על ידי בני אדם, כך שיש לחנך אנשים להיות מאד זהירים עם אש, ומי שלא, יש להענישו בחומרה. כמו כן חשוב לשתף את הרשויות המקומיות בדיונים שאנו מקיימים עם קק"ל."

רעייה כאמצעי למניעת שריפות

שמואל פרידמן, מנהל רשות המרעה הארצית במשרד החקלאות, עמד על כך שרעייה הינה פעילות חשובה עבור שימור הטבע במדינה קטנה, מניעת שריפות, שמירת הקרקע ומניעת סחיפה, ואמצעי תעסוקה לחקלאים.

לדברי פרידמן, קק"ל היא אחת השותפות ברשות המרעה שמטרתה לסדר רעייה מבוקרת. תכנון רעייה מקצועי כולל מיפוי של אזורי המרעה בכל יישוב ומיפוי תצורת הצמחייה, על מנת לקבוע איזו חיות ובהמות מתאימות לאיזה אזור. השריפה בכרמל הראתה שבאזורים בהם היה משטר רעייה מסודר, קל יותר היה להשתלט על האש. יש פרופסורים ודוקטורים רבים, המסבירים ומתארים התנהגות החיות, אבל הסוד הוא לדבר עם הרועים עצמם. בלעדי זה אין לידע תיאורטי ערך רב.

רעייה בכרמל.  צילום: יואב דביר
רעייה בכרמל.  צילום: יואב דביר

התערבות ממשלתית בניהול יער

חגי שניר ממשרד החקלאות עמד על כך שבעקבות האמנה שנחתמה בין קק"ל לבין מדינת ישראל ב- 1951, קק"ל הפכה אחראית מבחינה משפטית לניהול יערות ישראל ולביצוע מדיניות הייעור של מדינת ישראל. כחצי מיליון דונם של שמורות יער עברו מידי מחלקת היער הממשלתית לקק"ל, בנוסף לאדמות שקק"ל כבר נטעה עליהן יערות לפני החתימה על האמנה. שניר הוסיף שבספטמבר 2001, בית המשפט העליון קבע שמשרד החקלאות חייב להיות מעורב בניהול היערות, ואי לכך, משרד המשפטים קבע נוהל ולפיו כל תהליכי הניהול המתבצעים ביערות על ידי קק"ל צריכים לקבל אישור ממשלתי לפני ביצועם.  

לאחר סקירת המצב אמר שניר כי בעתיד, המשרד יעבוד יחד עם קק"ל להכין תכניות ניהול ארוכות טווח ליערות ישראל, יפקח על הפעילות ביערות, יגן על מעמדו של קק"ל, ינגיש מידע לקהל, ינסח ויעביר חוקים בכנסת, ויגן על היער מפני תכניות פיתוח.

 

פארקים ביוספריים

נושא ההרצאה של פרופסור אוריאל ספריאל  מהאוניברסיטה העברית דיבר היה "פארקים ביוספריים – שינוי פרדיגמה בשמירת הסביבה?", והוא התמקד בתכנית "האדם והביוספרה" (Man and Biosphere) שנוצרה ב- UNESCO לפני כארבעים שנה, על מנת לשפר את שמירת הטבע על ידי שיתוף הקהילות המקומיות. ההצדקה לכך הייתה שהחוקים ואכיפתם היו למקור של מתח ועימות עם האוכלוסייה המקומית, דבר שפוגע ביעילות של צעדים האמורים לעזור בשמירת הסביבה. בעבר, שכנעו לשמור על הסביבה והטבע בטענה שהם חשובים, כיוון שהם מאפשרים לאנשים בילוי בטבע, אך עם הזמן, הדגש השתנה מאסתטיקה לאתיקה.

 לדברי פרופ' ספריאל, מושג הביוספרה מכיר בכך שתיירות ושמירת טבע לא תמיד הולכים ביחד, כך שפונקציות שונות ייוחסו לחלקים שונים של אזורים מוגנים – אזור הליבה, בו הטבע מוגן בצורה מרבית, אזור האמצעי (buffer zone), בו מאפשרים כל מיני פעולות שמוגדרות כידידותיות לסביבה, ואזור המעבר, בו האוכלוסייה המקומית גרה ונהנית ממקורות הכנסה משני האזורים האחרים של הביוספרה. יער הכרמל הוכרז כפארק ביוספרי ב 1996. חשוב לציין ששריפות ענקיות, כגון זו שפרצה לאחרונה בכרמל, הורסות את כל השירותים שהביוספרה מספקת למרכיביה השונים. יש לציין שגישת ה"מלמעלה למטה" נכשלה כשלון חרוץ בכל העולם, כך שיש לחפש גישה שמשתפת את האוכלוסייה המקומית.

הפארק הביוספרי רמות מנשה.  צילום: ארכיון הצילומים של קק''ל
הפארק הביוספרי רמות מנשה.  צילום: ארכיון צילומי קק"ל

מחקרי יערות- המצוי והרצוי

"מחקר עבור אנשים, אך בלעדיהם – מה חסר במחקרי יערות?" הייתה כותרת הרצאתו של ד"ר דניאל בורנשטיין מהטכניון, שהציג את העובדה שהערכת שירותי המערכת האקולוגית, הפכה למגמה המובילה בניהול משאבים בר קיימא ומדיניות ייעור, אך הערכת שירותי המערכת האקולוגית מבחינה חברתית, אינה באה לידי ביטוי בגישה המתייחסת בעיקר לשיקולים מדעיים, כלכליים ואקולוגיים. יש לראות בשירותי המערכת האקולוגית, מושג חברתי ולא רק ביולוגי, וחשוב מאד שאנשים יבינו את הכורח בשמירת הסביבה עבור חיי היום יום שלהם. 

ד"ר בורשטיין גרס כי ייתכן והמחסור במחקר חברתי הוא אחד הסיבות שהמלצות לשינויים במדיניות, לא תמיד מיושמים הלכה למעשה ולמה פארקים ביוספריים לא תמיד מצליחים. סביר להניח שהמחקר החברתי יעזור לגשר על הפער בין הצורך לשמור על משאבי הטבע מיחד והצורך בפיתוח מאידך. הערכה שירותי המערכת האקולוגית מבחינה חברתית תעזור לנו להגדיר מהם הצרכים של האוכלוסייה ולהציע דרכים חדשות להסביר לאוכלוסיה המקומית את הסיבות שבגללן הם תלויים במערכת האקולוגית.

הכללת הערכת שירותי המערכת האקולוגית מבחינה חברתית במחקרים על יער הכרמל, יכולה לשפר את ההחלטות שמתקבלות לאחר השריפה ולמלא את החסר בידע שלנו, על איך בעלי עניין רואים את היער ואת ניהולו.

היער והקהילה

סלמן אבו רוקון מרשות הטבע והגנים אמר בהרצאתו שלגור ליד יער זוהי זכות גדולה ונדירה, אך אנשים שגרים ליד יערות חייבים להבין שחייהם שזורים בחיי היער. אנשים אינם יודעים מספיק על ערכי היער והשירותים שהיער מספק להם. צריכים לדבר עימם בשפת החוויה ולא בשפה של עקומות סטטיסטיות. לדברי אבו רוקון, מצב שבו יש צורך גדול באכיפה נובע מכך שמשהו חסר בהבנת האנשים את המערכת האקולוגית שהם שייכים לה.

לפיכך, אמר, "אנו דוגלים בפחות אכיפה, מתוך זה שיהיה פחות צורך באכיפה. יש לחנך את הציבור על ערכי היער, למשל, העובדה שהעצים הם "מלכודות זיהום" שמטהרים את האוויר, קולטים אבק, מפחיתים רעש, מונעים סחיפה, ואת כל זה העצים נותנים ללא שום מחיר. עלינו להבין שלעצים ולחיות יש זכות קיום כפי שיש לנו. היער שומר עלינו, ועלינו לשמור על היער, והמשימה שלנו היא לא לכרות את הענף עליו אנו יושבים."