הכנס הבינלאומי ה-4 בנושא אדמות חרבות, מדבריות ומידבור, נובמבר 2012

על הכנס

פעילות עניפה לקידום ערים רגישות למים, שקק"ל שותפה בה, הוצגה בכנס הבינלאומי שהתקיים בקמפוס שדה בוקר של אוניברסיטת בן גוריון.

דיוני הכנס הקיפו מכלול נושאים בתחום האזורים הצחיחים, המדבריות והמידבור, וביניהם חקלאות, תכנון עירוני, טיהור שפכים, שינויי אקלים, ניהול משק המים, בנייה ירוקה ועוד מגוון נושאים.
הכנס הבינלאומי ה-4 בנושא אדמות חרבות, מדבריות ומידבור, נובמבר 2012.  צילום: יואב דביר
משמאל לימין: משתתפי הכנס פרופ' מגדל, מאיה בן עמי, פרופ' ערן פרידלר וד"ר מייק אדל.  צילום: יואב דביר
ארבעת ימי הכנס כללו הרצאות, סדנאות וסיורים באתרים רלוונטיים בנגב, ובהם גם יום סיור בפרויקטים של קק"ל בנגב.
בכנס השתתפו טובי החוקרים בתחום, אנשי מקצוע וסטודנטים מישראל וממדינות שונות בעולם. המכנה המשותף לכולם היה הבנת חשיבות ההתמודדות עם תופעת המידבור והרצון ללמוד כיצד לעשות זאת ממחקרים וממיזמים חדשניים.   להלן מידע מפורט על הדיונים במושבי הכנס.

ערים רגישות למים

המושב בנושא ערים רגישות למים היה אחד החשובים בכנס, והשתתפו בו מספר מדענים מובילים, החברים בצוות מחקר יישומי לפיתוח ערים רגישות למים בישראל. תכנית זו פועלת בתמיכת קק"ל ישראל וקק"ל אוסטרליה.

ערים רגישות למים מתאפיינות בכך שהן מנהלות את משק המים שלהן תוך יצירת פתרונות בני קיימא, ניצול טכנולוגיות מתאימות והגברת המודעות של הקהילה. הכנס התייחס להיבטים שונים בהקשר זה: אפיוני מערכת המים, הטכנולוגיה, הדרישות התכנוניות ושילוב הקהילה.

הדוברים במושב בנושא ערים רגישות למים היו פרופ' ערן פרידלר, פרופ' רוני וואלאך, פרופ' טל אלון-מוזס, פרופ' אליסה רוזנברג, פרופ' אביתר ארל וירון זינגר, שהציג את מיתקן הביופילטר בכפר סבא, אשר הוקם בתמיכת ידידי קק"ל באוסטרליה. חוקרים אלה אף ייצגו את קק"ל ואת ישראל בכנס בנושא זה, שנערך במלבורן לפני מספר חודשים.

קק''ל בכנס הבינלאומי ה-4 בנושא אדמות חרבות, מדבריות ומידבור.  צילום: יואב דביר נובמבר 2012
ירון זינגר נושא דברים במושב. צילום: יואב דביר נובמבר 2012

פרופ' פרידלר הציג את חזון פיתוח הערים הרגישות למים ואת הצורך ליישם אותו בישראל, לנוכח שינויי האקלים, התרחבות אוכלוסיית הערים והגידול במחסור במים במדינה. "עלינו למצוא דרכים חדשות להתמודד עם בעיות המים, תוך תרומה מקבילה למשק המים, לסביבה הטבעית ולחיוניות הערים", אמר.

בעיית הזיהום שגורמים מי הגשם הנשטפים ברחובות הערים הוצגה בידי פרופ' וולך. הוא הסביר שמי הגשם סוחפים עימם חומרים רעילים שונים, ולעיתים גורמים זיהום רב יותר אף מזה של הביוב. וולך הציג מודל מתמטי שפיתח לניבוי הכמות וההרכב של המזהמים השונים במי הנגר. "הבנת תהליכי הזיהום והובלתם בידי מי הגשם יעזרו לנו להפחית את הזיהום הסביבתי ולשפר את מתקני הטיפול", אמר.

פרופ' רוזנברג ופרופ' מוזס, אדריכליות נוף בטכניון, דיברו על היבטים תכנוניים ועל הקשר בינם לבין נושאים הנדסיים, הידרולוגיים, אקולוגיים ואורבניים. "על התכנון להיות מולטי-פונקציונלי, ולא מכוון רק למטרה אחת", אמרה פרופ' רוזנברג. היא הוסיפה שניתן לתכנן ערים תוך התחשבות בטופוגרפיה הקיימת, ציינה שכבישים צרים יותר יצמצמו את כמות הזיהום והמליצה על אזורים לא סלולים לקליטת מי הגשם, שבתקופות יבשות יוכלו לשמש כפארקים.

פרופ' אלון-מוזס הציגה מספר דוגמאות לתכנון עירוני רגיש למים בישראל, ביניהן במודיעין, בירושלים, בראש העין ובראשון לציון. "חשוב לשלב בין מחקר ליישום", סיכמה. הטיפול במי הנגר חיוני לרווחת תושבי העיר, כפי שהסביר האדריכל פרופ' ארל שציין כי ניתן להשתמש במי הנגר לטיפוח גינות נוי, שיתרמו לאוויר נקי, לשמירה על טמפרטורה נמוכה וכמובן ליופיו של המקום. 

במסגרת המושב הוצג מיתקן הביופילטר בכפר סבא, שמאפשר איסוף של מי גשם וטיהורם בעזרת מינים שונים של צמחים. המים הנקיים מוזרמים למי התהום. הפרויקט הניסיוני הוקם בכפר סבא לפני כשלוש שנים, בתמיכת ידידי קק"ל באוסטרליה ובשיתוף עם עיריית כפר סבא. הטכנולוגיה פותחה באוסטרליה על ידי הדוקטורנט הישראלי ירון זינגר, בהנחיית מהנדסי המים פרופסור אנה גלטיק ופרופסור טים פלטשר מאוניברסיטת מונש.

מתקן הביופילטר של קק''ל בכפר סבא.  צילום: תניא סוסקינד
מתקן הביופילטר בכפר סבא.  צילום: תניא סוסקינד

200 מיליוני מטרים מעוקבים של מי גשם מתבזבזים מדי שנה בישראל ונשטפים לים, כך שהצלחת הפיילוט ויישומו בערים נוספות יוכל לתרום משמעותית למשק המים במדינה. הפסקת ההזרמה של מי גשם מזוהמים לים תתרום גם למצבם של חופי ישראל. "בעצם אנחנו מסתכלים על העיר כמערכת של צינורות מים, שבה כל רחוב הוא צינור", אמר זינגר. לא רק מי הגשם מטופלים במתקן. בקיץ, כשלא יורדים גשמים, שואבים מים מבארות שהזדהמו, מטהרים אותם ומחזירים מים נקיים לאותה באר או למי התהום. כך בעצם מתבצעת, במילותיו של זינגר, "דיאליזה לאקוויפר".

בסך הכל ניתן לטפל במיתקן זה ב-5,000 קוב מים בשנה. בדיקות שנערכו מגלות שהמים קרובים באיכותם למי שתייה, ברמה גובהה בהרבה מזו שהחוקרים ציפו לה. השיכבה העליונה של הביופילטר מכוסה צמחייה, המסייעת בטיהור המים. השכבות התחתונות אינן מאווררות, ובהן מתפתחת אוכלוסיית חיידקים, שמעודדים תהליכים שמטהרים את המים. המערכת המשולבת יעילה לטיהור מזהמים שונים: חלקיקי מתכות כבדות, חומרים אורגניים ושמנים. המים המטוהרים מוחדרים לשני מאגרים: באר בקרבת מקום ומערכת שעומקה כ-90 מ' להחדרת המים ישירות לאקוויפר.

מתקנים דומים נמצאים כיום בשלבי תכנון בבת-ים וברמלה. "הביופילטר בכפר סבא מדגים את העיקרון, אבל זה לא מספיק", אמר זינגר. "אנחנו רוצים להרחיב את הפעילות למקומות נוספים ולבחון טכנולוגיות חדשות באזורים שונים, כדי לאפשר לעוד רשויות מקומיות לאסוף מים ולהשתמש בהם מחדש".

מים אפורים

מושב בנושא מים אפורים התקשר לפעילות העניפה של קק"ל בנושא מיחזור מים: הקמת מאגרים לאיסוף מי גשם ושפכים ומכוני טיהור לשימוש חוזר במים לחקלאות.

במשקי הבית בישראל מופעלות כיום כ-10,000 מערכות למיחזור מים אפורים, אבל הן מותקנות ללא חקיקה מוסדרת ופיקוח.
פרופ' ערן פרידלר מהטכניון הסביר שהמחסור במים הולך ומחמיר ברחבי העולם, אפילו במדינות שבעבר לא הייתה בהן בעיה. הוא ציין כי שימוש במים אפורים יכול לחסוך כ-40% מהצריכה הביתית בהיקף של כ-20 קוב מים לאדם בשנה. מים אלה, שמגיעים בעיקר ממקלחות ומכונות כביסה, יכולים לשמש להדחת אסלות, להשקיית גינות ולחקלאות.

משתתפי הכנס הבינלאומי ה-4 בנושא אדמות חרבות, מדבריות ומידבור, נובמבר 2012
משתתפי הכנס בתמונה קבוצתית.  צילום: יוסי זמיר

על פי חישובי החוקרים בטכניון, אם בשנת 2030 תעמוד לרשות כל משפחה בישראל מערכת למיחזור מים אפורים, אפשר יהיה לחסוך יותר מ-170 מיליון קוב בשנה. "בכך לא ייפתרו כל בעיות המים של המדינה, אבל הדבר בהחלט יצמצם את הצורך בהתפלת מי ים", אמר. לדבריו, סקרים שנערכו מלמדים שישנה פתיחות רבה בציבור לשימוש במים אפורים, במיוחד כאשר מדובר באזורים ציבוריים. "הטכנולוגיה קיימת, אבל צריך לקדם את החקיקה בנושא", אמר בסיום דבריו.
ד"ר מייק אדל ניסה להקים חברה למיחזור מים אפורים בישראל, אבל נאלץ לוותר עקב קשיי החקיקה שנתקל בהם. כיום הוא חוקר את התחום במטרה להביא לשינוי. בהציגו את יתרונות השימוש במים אפורים, התייחס גם לצמצום השימוש באנרגיה, משום שהתפלת מי ים צורכת אנרגיה רבה, ובמים אפורים יש פחות צורך לשנע את המים ממקום למקום.
הדוקטורנטית מאיה בן עמי הציגה את מחקרה בנושא בקטריות מזהמות, והשוותה בין טכנולוגיות שונות לטיפול במים אפורים. מהמחקר עולה כי מים אפורים אינם הגורם היחיד המזהם את אדמות הגינה, ובן עמי הביעה תקווה שלמחקרה תהיה תרומה לעידוד השימוש במים אפורים.
פרופ' שרון מגדל מאוניברסיטת אריזונה הציגה פרויקט מיחזור מים אפורים בירדן, לטובת שימוש חקלאי בבקעת הירדן.

ואדי עתיר

מושב נוסף בכנס התמקד, תחת הכותרת "חקלאות בדואית מסורתית בטכנולוגיה מודרנית", בפרויקט ואדי עתיר להקמת חווה לחקלאות אקולוגית ותיירותית על ידי הקהילה הבדואית, בשיתוף פעולה עם קק"ל בארה"ב וארגונים נוספים. אחרי ארבע שנות תכנון, הקמת החווה החלה בתקופה שקדמה לכנס.

החווה תשלב בין החקלאות הבדואית המסורתית לבין טכנולוגיות חדשניות, כגון מערכת סולרית לייצור חשמל ומערכת ביו-גז לטיפול בשפכים. הפרויקט יציע מודל לחקלאות מדברית בת קיימא, יפתח מקומות תעסוקה ויתרום להעצמת האוכלוסייה הבדואית.

במקום יגדלו צמחי מרפא, צמחים לתכשירי בריאות וטיפוח, עדרי צאן לבשר וחלב וגידולי ירקות אורגניים. מרכז מבקרים ומרכז חינוך יציג את התרבות הבדואית ויאפשר לתלמידים להתחבר למורשתם.

הנחת אבן הפינה לחווה חקלאית אקולוגית בוואדי יתיר.  צילום: ארכיון צילומי קק''ל
הנחת אבן הפינה לחווה החקלאית האקולוגית בוואדי יתיר.  צילום: ארכיון צילומי קק''ל

קק"ל ממלאת תפקיד מרכזי במיזם: הקצאת שטח של כ-400 דונם להקמת החווה, סיוע בהכשרת הקרקע, נטיעות וייעוץ מקצועי לדחיקת המדבר ופיתוח חקלאות בנגב, המתבסס על הניסיון הרב שצברה קק"ל בתחומים אלה.

ראש עיריית חורה ד"ר מוחמד אלנבארי סקר את אתגרי האוכלוסייה הבדואית בנגב והתייחס לתרומת החווה לקהילה הבדואית. "אנחנו מפתחים כאן מודל של קהילה מדברית, בשיתוף בין גופים שאף פעם לא עובדים יחד, כולל הממשלה, חוקרים אקדמיים והקהילה הבדואית", אמר ד"ר אלנבארי.

"מטרתנו הייתה לתרום לקהילה הבדואית, אבל לא פחות חשוב להדגים את עקרון הקיימות במימדים שונים – טכנולוגיה, כלכלה, סביבה וקהילה", הסביר מייקל בן אלי,  והוסיף: "הפרויקט כולו הוקם מתחילת הדרך בשיתוף הקהילה הבדואית - גברים ונשים משבטים שונים".

פרופ' יצחק מאיר  דיבר על שיקולים של בנייה ירוקה בהקמת הפרויקט, תוך התחשבות בתנאים הסביבתיים המורכבים של המדבר: חום כבד, שמש קופחת, פערים גדולים בטמפרטורה בין היום והלילה, סופות חול. ד"ר סטפן לו דיבר על טיוב הקרקע בחווה. פרופ' עמית גרוס התייחס להפיכת פסולת למשאב, ובמילים פחות עדינות: צואת עזים תהפוך לאנרגיית גז. כנראה שאין דוגמה טובה מזו לשילוב בין מסורת החיים במדבר להשתלבות בחברה טכנולוגית מודרנית.

מרים אבו-רקייק שמה דגש על תרומת המיזם למעמד האשה בחברה הבדואית ולשימור המסורת הבדואית בשימוש בצמחי מרפא, ירקות ותבלינים.  אבו-רקייק אחראית על המותג הקוסמטי הבדואי הראשון, שיתבסס על צמחים ששימשו בעבר את הנשים הבדואיות, ורבים מהם כמעט נשכחו כיום, בעקבות המעבר לחברה מודרנית.

מרים סיפרה שלמדה על צמחי מרפא מסבתא שלה, וציינה שהחווה תוכל לשפר את מצב התעסוקה של הנשים הבדואיות, וכך לתרום גם לכלכלת המשפחות. "אפילו נשים שאינן יכולות לעזוב את הכפר, יוכלו לעבוד בקרבת בתיהן בגידול צמחים וזרעים", אמרה.

חזונה של אבו-רקייק הוא להקים בנק זרעים, שיופצו בישראל ומחוץ לה, לטובת קהילות בדואיות, אשר לא שמרו את הידע של הגידולים המסורתיים. קבוצת נשים עברה בשנה האחרונה הכשרה בגידול ירקות חורף וקיץ, משלב הזרע ועד הקטיף. הן גידלו, בין היתר, זן מיוחד של חיטה, שלא צמח בנגב זה 60 שנה. קשה לתאר את ההתרגשות העצומה של כל המעורבים בפרוייקט, כאשר ראו את החיטה צומחת ומחדשת את ימיה.