עץ המדינה - הברוש בדגניה

בט"ו בשבט תש"ח, צוין בדגניה א' מאורע מיוחד. לקיבוץ הגיעה הנחיה מיוחדת מקק"ל  - לנטוע את "עץ המדינה". העץ שנבחר היה ברוש, זכר לברוש שנטע חוזה המדינה בנימין זאב הרצל בארזה שבהרי ירושלים.


עץ הברוש המקורי שניטע

עץ המדינה בדגניה א'. צילום: יעקב שקולניק
עץ המדינה בדגניה א' בימי תפארתו.
צילום: יעקב שקולניק

אם הקבוצות והקיבוצים, דגניה, קמה בשנת 1910 בעמק הירדן. עשרת הבחורים ושתי הבחורות שעלו על אדמת אום ג'וני, ביקשו להקים יישוב עצמאי של פועלים עבריים על אדמת הלאום, ללא מנצלים ומנוצלים, ושינו כך את מפת ההתיישבות בארץ ישראל. "אם עץ אנחנו – השורש הוא דגניה", אמר יצחק טבנקין, ממקימי קיבוץ עין חרוד ומהוגי הדעות של התנועה הקיבוצית.

כמה עשרות שנים לאחר מכן, בט"ו בשבט תש"ח, צוין בדגניה א' מאורע מיוחד. לקיבוץ הגיעה הנחיה מיוחדת מקרן קימת לישראל – לנטוע את "עץ המדינה". העץ שנבחר היה ברוש, זכר לברוש שנטע חוזה המדינה בנימין זאב הרצל בארזה שבהרי ירושלים.

טקס הנטיעה נפתח בשירה חגיגית ונרגשת של התקווה, שהחדירה בלבבות הנוכחים את חשיבות השעה. יעקב פלמוני, מאנשי הרוח של הקיבוץ ומייסד מוזיאון בית גורדון, נשא דברים על נטיעת העץ והסביר את האחריות לגורל הנטע החדש, שהשתרשותו היא סמל לגורל המדינה. "המדינה היהודית קום תקום", נאמר בעלון הקיבוץ (פברואר 1948), "העץ שניטע עץ ברוש, עד הוא כי החלטתנו נחושה ורצוננו עז ומוחלט אשר שום דבר לא יעמוד נגדה. תוך מלחמת דמים שכפו עלינו שונאינו, נטענו את עץ המדינה, נטענו וניטע עצים רבים מחדש".

בין שורשי העץ שניטע הוטמנה מגילה. יעקב פלמוני הוא שניסח את מילותיה, מילים נמלצות ונשגבות, כיאה לט"ו בשבט הראשון, שבישר את הקמתה של מדינת ישראל: "היום הזה, חמישה עשר בחודש שבט, הוא ראש השנה לאילנות, חמשת אלפים ושבע מאות ושמונה ליצירה, אלף ושמונה מאות ושבעים ושמונה שנים לגלות ישראל, במלאות יובל להסתדרות הציונית, שנת שלושים ושמונה להיווסד קבוצת דגניה, חמישה ושבעה ימים למשפט עצרת האומות המאוחדות על הקמת מדינת היהודים מחדש והשבת שבות ישראל אל חלק ממכורתו".

"בימי עברה וזדון, בהקדיר עלינו משנאינו את שחר דורותינו, בעמוד בנינו בגבורה ובכבוד מול אויבים הקמים עלינו סביב להצמית את אחרית תוחלת גאולתנו. היום הזה אנו נוטעים על אדמתנו, אדמת הלאום, על גדות הירדן והכנרת, את הברוש הזה אשר יכונה 'עץ המדינה'. יהיה העץ הזה לאות אימוץ הברית בינינו ובין ארצנו ולהשרשת אמונתנו אומן, כי קום תקום עתה המדינה העברית אשר אך צדק וחסד ישרו בה תמיד וקיבצה לתוכה את שארית עמנו והשיבה לו את כל כוחו והדרו והייתה למשגב עוז לגאון ישראל ותפארתו עדי עד. אמן".

הברוש של דגניה ניצב ירוק, זקוף ורענן עד לאחרונה. הוא צמח בלב מדשאה רחבת ידיים, היתמר לגובה רב, והשקיף על הירדן והכנרת. הגזע כוסה כולו בענפים צפופים, מהאדמה עד הצמרת. ריצוף של חלוקי אבן הקיף את העץ סביב סביב. העץ אף שימש השראה לעיצוב כרזת ט"ו בשבט של קק"ל בשנת ה-70 למדינה.

 להורדת הכרזה »


נזקי הסופה והנטיעה מחדש

בסערת האביב שפקדה את המדינה בסוף חודש אפריל 2018 היכו רוחות חזקות בעץ והוא קרס. העצב על קריסת העץ נמהל בהתרגשות, כשבין שורשיו נמצאה המגילה המקורית שהוטמנה שם לפני 70 שנה.

אנשי דגניה א' פנו מיד לקק"ל כדי לדעת אם ניתן להציל את הברוש ההיסטורי. על כך מספר מנהל מדור מטעים, חורש טבעי ומרעה סוהיל זידאן: "ביקשנו מהם, קודם כל, לכסות באדמה את כל מערכת השורשים של העץ, עד שנגיע לבדוק אותו. לאחר שבדקנו, הוצאנו חוות דעת שכללה שלוש אפשרויות לטיפול בעץ, ביניהן גם ניסיון לשקם את העץ, אבל עם סיכויים לא גבוהים, ובמחיר של לקצר אותו בחצי או לסגור את האתר לכמה שנים. האפשרות השלישית, שנבחרה לבסוף והומלצה על ידנו, הייתה לנטוע במקומו עץ אחר, צעיר וגבוה".

קק"ל אכן איתרה עץ ברוש מתאים והכינה תשתית לנטיעתו. בטקס, שנערך ב-14 במאי 2018, בהשתתפות חברי קיבוץ דגניה וילדיו, ניטע הברוש הצעיר והמגילה בת השבעים הוטמנה שוב בין השורשים.

כעת יוכלו בדגניה להמשיך את המסורת רבת השנים שהקנתה לעץ תפקיד חשוב ביום הזיכרון לחללי צה"ל. ביום זה מוציאים חברי הקיבוץ מהמוזיאון את נס הקוממיות המתעד את תולדות דגניה. התהלוכה עוברת, כשהנס מורם בראשה, בחצר הראשונים ובאתר הטנק הסורי המפורסם. אחר כך מתייצבים הכול מול עץ המדינה ועורכים את הטקס. קיבוץ דגניה זכה בנס הקוממיות המכובד על עמידת הגבורה שהפגין מול הצבא הסורי בעת מלחמת העצמאות.

ראש המועצה האזורית עמק הירדן עידן גרינבאום בטקס נטיעת העץ הצעיר. צילום: ציפי אלבז
ראש המועצה האזורית עמק הירדן עידן גרינבאום בטקס נטיעת העץ הצעיר. צילום: ציפי אלבז

איך מגיעים לעץ?

העץ נמצא בקיבוץ דגניה, כעשרה קילומטרים מדרום לטבריה, בכביש המוליך לצומת צמח (כביש מס' 90). בכניסה לשער הקיבוץ פונים ימינה, לעבר הכנרת, ונוסעים בכביש המקיף את הקיבוץ כ-250 מטרים. העץ נמצא במדשאה שמשמאל.