מהו מרחב ביוספרי?

מרחב ביוספרי הוא אזור שבו חיים אנשים כחלק בלתי נפרד מהמערכת האקולוגית שסביבם. הוא כולל אזורים רגישים ואת המרחב הסובב אותם, על הפעילות האנושית וההתיישבותית שבו. באזור כזה מתקיימת שמירה על נופים, מערכות אקולוגיות, מגוון מינים ומשאבי טבע, אך במקביל מתקיים בו גם פיתוח בר-קיימא בכל תחומי החיים: כלכלה ותעסוקה, חקלאות, תשתיות, תיירות, שירותים קהילתיים, קהילה ודמוגרפיה. הבסיס לשילוב בין השימור והפיתוח הוא אותו "פיתוח בר-קיימא" ופירושו - פיתוח שאינו פוגע בבסיס המשאבים עליהם הוא נשען.
 

על המרחב הביוספרי

ניצול המשאבים במרחב הביוספרי נעשה בקצב שמאפשר לתהליכים הטבעיים לחדש את המשאבים שנוצלו. המרחב הביוספרי מוכרז על ידי המדינה שבה הוא נמצא, מקבל הכרה בינלאומית מהאו"ם ומנוהל בשיתוף עם התושבים הגרים בו.

הפארק הביוספרי ברמת מנשה.  צילום: ארכיון הצילומים של קק''ל
הפארק הביוספרי ברמת מנשה.  צילום: ארכיון הצילומים של קק''ל


מבחינה מבנית, המרחב הביוספרי מורכב מאזורים שונים, שבכל אחד מהם מתקיימת רמה שונה של שימור ופיתוח: ב"אזור הגלעין", שהוא לב ליבו של המרחב הביוספרי, רמת השימור היא מירבית. האזור מנוהל באופן הדומה לשמורת טבע, ומתקיימות בו פעולות כמו מחקר וחינוך, שיש להן השפעה מינימאלית על הסביבה.

בטבעת המקיפה את אזור הגלעין נמצא איזור ביניים המכונה "אזור החיץ". באזור זה מתקיים תמהיל של שימור ופיתוח ותפקידו להגן על אזור הגלעין מפני שינויים קיצונים. באזור זה יכולים להתקיים תיירות ומחקר בנושאי פיתוח בר-קיימא ושיקום שטחים פגועים. בטבעת החיצונית של המרחב הביוספרי מתקיים "אזור מעבר" – אזור שמוקדש לפעילות האדם ולפרנסתו, ובו רמת הפיתוח היחסית היא הגבוהה ביותר, אך גם היא נעשית תוך התחשבות במרחב כולו.

חשיבות המרחב הביוספרי

מאז שהחלה להתפתח בעולם התודעה לשימור הסביבה, האשימו הגופים הירוקים את בני האדם בפגיעה בכדור הארץ: בהכחדת בעלי החיים ובצמחים, בכילוי משאבי הטבע ובזיהום האוויר, הקרקע והמים, ויש מן האמת בקביעה הזו; עם התקדמות החקלאות, התעשייה ורפואה במאה ה-19 החלה גדילה מואצת של האוכלוסייה האנושית. הגידול באוכלוסיה הצריך שימוש מוגבר במשאבים וגרם לייצור מוגבר של פסולת, ניצול לרעה של קרקעות ומקורות מים וללחץ עצום על המערכות האקולוגיות. עם תוצאות התהליכים האלה אנחנו חיים היום.

כדי לשמר את הטבע, הקימו הגופים הירוקים בעולם, בשיתוף עם הממשלות, פארקים לאומיים ושמורות טבע. אלה הם חבלי ארץ אשר מוכרזים כאזורים מוגנים מפני פעילותם ההרסנית של בני האדם. פקחים אחראים על פי חוק להגן על המאזן האקולוגי, על הנוף, ועל החי והצומח שבשמורה. לאנשים אסור לצוד בה או לקטוף פרחים, מוגבלת הרשות להבעיר אש או לנהוג בכלי רכב, וכמובן שאסור לעסוק בעיבוד חקלאי, בבניה, או בהקמת מפעלי תעשייה בתחומי השמורה.

במקומות האחרים, אלה שמחוץ לשמורות הטבע, העולם ממשיך ומתפתח. האוכלוסייה האנושית גדלה בהתמדה ומתפשטת  ל"שטחים הפתוחים" - אזורים טבעיים שבעבר לא היו מיושבים. רמת החיים עולה, ואיתה הצורך לבנות יותר בתים, לפתוח יותר מפעלים ולסלול עוד ועוד כבישים. הפיתוח פוגע בנוף, בבעלי החיים ובצמחים, בקרקע ובמים, ולפעמים הפגיעה עמוקה עד כדי כך שמערכות אקולוגיות שלמות חדלות להתקיים.

מתוך הקושי למצוא את שיווי המשקל שבין שימור הסביבה לבין פיתוח והתקדמות, הקים בתחילת שנות השבעים ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם, אונסק"ו, את תוכנית האדם והביוספרה ( MAB – (Man and the Biosphere, במטרה לייצר בסיס מדעי לשיפור היחסים בין האדם וסביבתו. (ביוספרה היא השכבה על פני כדור הארץ שבה מתקיימים החיים). הרעיון שפותח במסגרת זו הוא הגדרת אזורים כ- "שמורות ביוספריות" או כפי שהם מכונים בישראל- "מרחבים ביוספריים".

מרחב ביוספרי בישראל

המרחבים הביוספריים הראשונים בעולם הוכרזו כבר ב- 1976. עד אוקטובר 1993 הוכרזו  311 מרחבים ביוספריים ב-80 מדינות שונות.

בישראל החל העיסוק בהגדרת מרחבים ביוספריים רק בעקבות השריפה הגדולה שהשתוללה בכרמל בשנת 1989 וכילתה 4.5 קמ"ר של חורשות ויערות. שמונה שנים אחר כך, בשנת 1997, הוכרז המרחב הביוספרי הראשון בישראל באזור הר הכרמל וחוף הכרמל.

שטחו של המרחב הוא 266,600 דונם והוא כולל בנוסף לפארק הכרמל והיישובים שעל הכרמל (לא כולל את העיר חיפה) גם את רצועת החוף והחלק הדרומי של הכרמל. מעמד האזור כמרחב ביוספרי נמצא בסכנה, מאחר וההכרזה על השטח כמרחב ביוספרי לא נעשתה בשיתוף עם האוכלוסייה המקומית, שלא לקחה  חלק בתכנון המרחב או בתהליך השימור.

המרחב הביוספרי השני בישראל, אזור רמת מנשה  אף קיבל הכרה בינ"ל ע"י מועצת אונסק"ו העולמית ביוני 2011. "מרחב ביוספרי רמת מנשה" משתרע על פני  197,000 דונם – שטח כפול מזה של גוש דן. המרחב כולל שטחי מרעה, שטחי חקלאות, יערות נטועים ויערות אלון טבעיים, מגוון של בעלי צמחים וצמחייה טבעית נדירה.
 

פארק רמת מנשה.  צילום: איל ברטוב
מבט לעבר פארק רמת מנשה.  צילום: איל ברטוב

יש המכנים את האזור "טוסקנה של המזרח התיכון". במרחב הביוספרי כלולים כל 13 יישובי המועצה האזורית מגידו - 9 קיבוצים, 3 מושבים ומושבה אחת. מדובר ביישובים אליקים, גבעת עוז, גלעד, דליה, הזורע, יקנעם מושבה, מגידו, מדרך-עוז, משמר-העמק, עין-העמק, עין –השופט, רמת מנשה ורמת השופט. בנוסף, קיימים במרחב אתרים הסטורים רבים, ביניהם גם תל מגידו.

את המהלך להכרזת אזור רמת מנשה כמרחב ביוספרי יזמה קק"ל בתחילת שנות האלפיים, בתיאום עם המועצות האזוריות מגידו ויזרעאל ובסיועם של ארגונים ירוקים.

מרחבים ביוספריים חדשים

אזור נוסף המתנהל לקראת בקשה להכרה כמרחב ביוספרי, הוא אזור שפלת יהודה - אזור המשתרע בין הרי יהודה למישור החוף. באזור קיימים שלושה גנים לאומיים ומגוון ביולוגי מהעשירים בישראל, למעלה מ- 1,300 אתרי ארכיאולוגיה ומורשת ומערכת מערות מגורים מסועפת בבית ג'וברין.  האזור דליל באוכלוסייה ומרבית שטחו מכוסה ביערות טבעיים וביערות נטועים.

מרחב ביוספרי בספרות

הסופר עמוס עוז כתב:" אני לא אוהב את הביטוי "שמורת טבע". בכלל, עצם המילה "שמורה" אינה מקובלת עליי. אינני חושב שבאתי לעולם הזה כדי לשמור על איזה דבר. אינני חושב שהיחסים בין אדם לזולתו, או אדם למקומו או אדם למורשתו הם יחסים של שימור. לא נולדנו לתוך מוזיאון ותפקודנו אינו לצחצח את הזכוכיות המכסות על המוצגים, ולהוביל את ילדינו אחרינו על קצות אצבעותיהם כדי שיתפעלו ממה שיש. מותר לדעת בטבע, צריך לגעת בו, מותר גם לשנות. אך השאלה היא: איך?! התשובה צריכה להיות: באהבה". (עמוס עוז, אהבת ארץ).

איננו יכולים לחיות ליד הסביבה. אנו חיים בתוכה, ועל מנת להמשיך ולהתקיים בה עלינו למצוא את האיזון העדין שבין שימור ופיתוח. הקמתם של מרחבים ביוספריים חדשים מאפשרת לנו להעמיק וללמוד כיצד לחיות, להתקדם ולהתפתח, מבלי להזיק לסביבה שבה אנו חיים.

פארק רמת מנשה

ביוני 2011 הכריזה מועצת אונסק"ו העולמית על פארק רמת מנשה ועל המרחב שהוא מהווה חלק ממנו כמרחב ביוספרי, שיש להתנהל בו על פי כללים מיוחדים בכל הנוגע לתכנון, לבנייה ולפיתוח. הרעיון הוא לשמור על האופי הכפרי של המקום ולקיים פעילויות של פיתוח נדל"ני, תיירות ומורשת, השעונות אקולוגית על תפיסה זו.

למידע מפורט על פארק רמת מנשה »
 

רוכבי אופניים ברמת מנשה.  צילום: איל ברטוב
רוכבי אופניים ברמת מנשה.  צילום: איל ברטוב

כתבה: ענבר מעיין