יערות של בלוטים

אלונים הם עצים מרשימים, בעלי נוף עגול ורחב, גזע מרכזי וחסון ואריכות חיים (הם ידועים ביכולתם להגיע למאות שנים ואף לאלף!). אריכות ימיהם וחוזק גזעם מהווים סמל לחוסן ולעוצמה ומכאן הביטוי "חסון כאלון". אלונים ידועים גם בצמיחתם האיטית וביכולתם הטובה להתחדש לאחר שרפה או כריתה.

בארץ גדלים שלושה מינים של הסוג אלון, מבין יותר משלוש מאות מינים הידועים בעולם. המינים הגדלים בארץ הם אלון מצוי (עץ ירוק עד), אלון התבור (עץ נשיר) ואלון התולע (עץ נשיר). יש עוד שני מיני אלון הגדלים בארץ, אבל רק באזור החרמון (אלון הלבנון ואלון השסוע).

"אלון התבור" נפוץ רק במזרח התיכון, מארץ ישראל ועד תורכיה. בארץ ישראל ניתן למצוא אותו בשרון, בגליל, ברמת הגולן ובעמק החולה.
בעבר הרחוק, אזורים רבים, במיוחד מאזור השרון וצפונה היו מכוסים ביערות, ביניהם גם יערות אלונים, אולם בשל גידול באוכלוסיית הארץ הקדומה, צרכי החקלאות והתפשטות הישובים וכן בשל חוסר הגנה על היער מצד השלטונות השונים ששלטו באותם ימים בארץ, הצטמצמו שטחי היער עד כדי השמדה של רובו.

רק לקראת סוף התקופה העותומאנית, החל מצידם של המתיישבים החדשים בארץ משב רוח חדש של פעולות ייעור ובהמשך עם כניסת הבריטים לארץ ושינוי הגישה השלטונית פסקו מרבית כריתות העצים הגדולות שהיו לצרכי הנעת הרכבת והבנייה. הבריטים ערכו אומדנים של שטחי היער ומאפייניו וחוקקו חוקים להגנה על הצומח. מתקופה זו ועד ימינו, יכולים העצים בארץ לנשום לרווחה...

בשנת 2004 נמצא האלון הגדול והוותיק ביותר בישראל- אלון שיתכן כי היה עד לדמויות צלבניות ובוודאי לכל אותם שליטים ודיירים שבאו לאחר מכן לישראל. היקף גזעו 5.30 מ'! קליפתו מחורצת, גזעו חלול, מלא בחורים שניקבו מזיקים, צמרתו דלילה יחסית לרוחב גזעו וכדי להקיף אותו דרושים כחמישה אנשים בוגרים- תכירו את אלון התבור הקשיש ביותר בארץ! הוא נמצא בקצה "יער אלונים" שליד טבעון, בין טבעון לאלונים, לא רחוק משביל העפר "סובב טבעון".

לעץ העתיק שמהווה גם אתר הנצחה לחלל צה"ל אילן גבאי ז"ל לחצו כאן.

לפני מספר שנים נחשפתי בקק"ל לפעילות של הטמנת בלוטים עם בני נוער ונדלקתי! האפשרות ליצור יער מהסוג שאני הכי אוהבת, בדרך כה פשוטה וטבעית, נראתה לי כדבר ההגיוני ביותר.

לפני מספר שבועות, כשקראתי את סיפורו של "האיש ששתל עצים", הבנתי עד כמה המעשה מופלא וחינוכי- איש פשוט, ללא יומרות רק מטרות, הצליח להפריח שממה וליצור בה חיי שפע בזכות זרעי אלון- בלוטים. בדרכו שלו פעל האיש בדומה לחזונו של הרצל שאמר "אם תרצו- אין זו אגדה".

ככל שקראתי והעמקתי במחקרים של אנשי ייעור ובוטאניקה מקק"ל ומהאקדמיה, ושהועברו לידיי על ידי ניר הר, ובהזדמנות זו אני רוצה להודות לו על המידע הרב שהעביר לי בנושא, הבנתי שהעיקרון פשוט, אבל בניגוד לכך הביצוע דורש יותר. הרבה לימוד, מחקר והתמדה. אין זה אומר שצריך לוותר ואולי כשם שהשכיל לעשות בסיפור האיש ששתל עצים, צריך לעשות זאת הרבה, באהבה, בהתמדה ובהקפדה יתרה. וזה גם המסר.

"...משהזכרתי לעצמי כי כל זה היה מעשה ידיו ונפשו של האיש הזה – ללא אמצעים טכניים – הכתה בי ההכרה כי אפשר שבני האדם יהיו יעילים כמו אלוהים בתחומים שונים ולאו דווקא בהרס."

ברוח דבריו:

אפשר להשיב לישראל את יערות האלונים. הטמנה של בלוט אחד הוא תחילתו של יער אלונים.

פרי האלון ששמו "בלוט" מורכב מספלול ואגוזית. הבלוטים כבדים וגדולים ואינם מתפזרים לטווחים גדולים. לכן, לעתים קרובות נמצא אותם נובטים בסמיכות לצמח האם. במקרים רבים אחרים נמצא כי בעלי חיים (שזרעי האלון משמשים להם כמזון), ביניהם העורבני, מפיצים את הזרעים למרחקים גדולים של מאות מטרים מעץ האם ואף טומנים אותם באדמה.

הפרי (הבלוט) שמבשיל בסוף הסתיו, בסביבות חודש נובמבר-דצמבר נופל מהעץ. בתוך הזרע יש חומרי תשמורת רבים, אך עם ההתנתקות מהעץ והנשירה לקרקע מתחיל הבלוט להתייבש. מאחר שהבלוט רגיש מאוד ליובש ומאבד מחיוניותו מהר, אזי כדי שינבוט יש להטמינו באדמה סמוך למועד נפילתו מהעץ. למרות העובדה שכל עץ מייצר מספר רב של בלוטים, רק מעטים מתפתחים לנבטים. בטבע, תיתכן נביטה רק אם הבלוט נופל מתחת לערימה של עלים, אבנים וכו', שם נשמרת לחות סביבה גבוהה יותר אשר הכרחית לנביטתם. כמו כן על הקרקע מתקיפים את הבלוט פתוגנים ומזיקים כגון: פטריות, חיידקים, חיפושיות, ציפורים, עורבים, עורבנים, מכרסמים, דורבנים, חזירי בר ועוד...

חלק מהמזיקים מכרסם את קצה הבלוט המרוחק מהעובר. החלק שבו נמצא העובר (החלק המחודד) מר ואינו ערב לחיכם של בעלי החיים, כך שהחלק הנותר עשוי לנבוט.

קק"ל פועלת בצורות שונות בשטח- חלקן ידועות יותר וחלקן פחות וזאת בכדי שהנוף הניבט לעינינו יהיה יפה ומתאים למרחב, וכן בכדי לשמר נופי יער ארץ- ישראלי כפי שהיו כאן בעבר וכפי שראוי שיהיו גם בעתיד. קק"ל שואפת להגדיל את מגוון המינים הניטעים בארץ כחלק ממדיניות של ייעור בר קיימה וכן תומכת במחקר אקדמי ובמחקר מעשי מעשי בשטח.

לאור מחקרים שונים שנעשו בנוגע לנטיעה ולגידול שתילי אלונים נמצא שהעלות לנטיעה גבוהה יחסית ואחוזי הקליטה שלהם בשטח ללא השקייה נמוכים. קיומם של שטחי יער וחורש טבעי של אלונים באזור הים-תיכוני, לעומת הצלחה חלקית בנטיעות, הביאו למחשבה שניתן לחסוך בעלויות נטיעה ולהביא לתוצאה סופית מוצלחת יותר ע"י זריעה ישירה, כמעט כפי שקורה ללא התערבות האדם בטבע. כך נולדה תכנית זריעת הבלוטים של קק"ל. תכנית שהיא בעיקרה "קיצור תהליכים". לאחר תהליך של איסוף, מיון וטיפול, זורעים בלוטים ישירות בשטחים פתוחים ובתוך יערות אורנים. הצלחת הקליטה בשטחים הפתוחים תוכל ליצור מבנה של יער אלונים בתוך מספר שנים ואילו זריעה בתוך יער מחטניים תיצור מבנה של יער מגוון, כשבעתיד יחליף בהדרגה את יער המחטניים שיסיים את תפקידו כיער חלוץ.

השנה הטמינה קק"ל באמצעות יערנים וקבלני עבודה, וכן באמצעות מתנדבים: משפחות מטיילים, מתנדבי מד"א, משטרה ובני נוער כ- 140 אלף זרעים שנאספו קודם לכן על ידי היערנים מעצים מקומיים שנבחרו באזור פארק רמת מנשה. בשלבים שקדמו לזריעה, לאחר שעשרות אלפי הבלוטים נאספו, הם נלקחו לטיפול ואחסון, שם נשמרו במשך כמה שבועות. בקק"ל המתינו לכמות גשם מספיקה שתרד באזור (70 מ"מ) ולאחר שכמות המשקעים הושגה, אפשר היה להתקדם בפרויקט ההטמנה.
בלוטי האלונים נזרעו בין היתר ביערות: חורשים, צור נתן, הזורע, מגידו ובמשמר העמק.

אמנם רוב הבלוטים יצליח לנבוט, אך חלקם הגדול לא ימשיך את גדילתו. מיד לאחר הזריעה ולפני הנביטה, דורבנים (בעיקר) וחזירים מוציאים את הבלוטים מתוך הקרקע ואוכלים אותם (מגיע לכ-80% מהבלוטים שנזרעו). לאחר הנביטה - רעייה (ואולי גם מעט ציפורים) עלולים לפגוע בצימוח. בנוסף לכך במהלך הקיץ הקרוב יובש בקרקע יהיה קרוב לוודאי הגורם העיקרי להפחתת ההשרדות של הזרעים שנבטו. אלו שכן ינבטו ויצמחו למרות כל המכשולים שהוזכרו לעיל יצטרפו לעשרה האחוזים המוצלחים של פרויקט זריעת האלונים אשר הולך ומתווסף מדי שנה לרשימת ההישגים היערנים.

בדומה לעבודת הקודש שמתוארת בספר האיש ששתל עצים בספרו של ז'ן ז'יונו, כך עמלים גם עובדי קק"ל מתוך אמונה ואהבה ומתוך הרצון להשאיר לנכדינו יער בר קיימה משגשג ופורח.

(ניתן בזהירות לעשות זאת גם בבית)

הציוד:

לשלב האיסוף: פלסטיק לאיסוף
לשלב הטיפול והאיחסון: גיגית ביתית, אקונומיקה, שקית בד
לשלב הזריעה: כפפות, כלי ליצירת חורי זריעה

שיטת העבודה של קק"ל:

איסוף הבלוטים מתבצע מיערות אלון התבור שנבחרו בקפידה- יער שבו עצים איכותיים וחזקים. הפרדת הבלוטים מעץ האם נעשית על ידי חביטה במוט. הבלוטים הבשלים ינתקו בקלות מהספלולים.

טיפול ואחסון:

חשוב להקפיד על טיפול נכון כדי לשמור על כושר הנביטה של הבלוטים עד מועד הזריעה. ככלל עדיף לזרוע סמוך למועד הפרידה מהעץ.
הערה: הטיפול דרוש רק כאשר מתוכנן אחסון. אפשר לוותר על הטיפול כשהזריעה מיידית.

מיון:

כדי להפריד בין הבלוטים הטובים לבלוטים הפגועים, טובלים את הבלוטים בגיגית מים למשך כ- 10 דקות. בלוטים שנאכלו חלקית על ידי מזיקים עשויים להכיל חללי אוויר והם יצופו במים. בבלוטים אלה עדיף לא להשתמש. אם כמות הבלוטים הטובים קטנה, אפשר להמשיך לטפל בבלוטים הצפים בנפרד ולשמור אותם כעתודה (גם בלוטים אלה ינבטו בדרך כלל, אך בהצלחה פחותה).

חיטוי:

לקראת האחסון חשוב לחטא את הבלוטים מפטריות ומטפילים אחרים. חיטוי הניתן להיעשות בבית הוא השריה באקונומיקה ביתית (רק למשך 1-3 דקות!). יש לקחת גיגית או דלי פלסטי ולשפוך לתוכו בזהירות רבה 2-3 בקבוקי אקונומיקה וכמות דומה של מים, כך יתקבל מיהול של 1:1

זהירות!!! יש להיזהר בשימוש באקונומיקה מפני התזה לעיניים או לחלקי גוף חשופים או לבגדים ובשום אופן אין לתת לילדים לבצע עבודה זו ללא השגחה. במקרה של התזה יש לשטוף מיד במים זורמים ולרחוץ את הידיים עם סיום העבודה. ההטבלה באקונומיקה תהיה למשך דקה אחת, ובכל מקרה לא יותר מ- 3 דקות. את הבלוטים יש להוציא בעזרת כף או כלי דומה ולא לגעת בתמיסה ביד. אפשר להשתמש בתמיסת האקונומיקה מספר פעמים עד להטבלת כל הבלוטים.

שטיפה:

לאחר ההטבלה באקונומיקה יש להעביר מיד את הבלוטים לשטיפה במים זורמים. אפשר להעבירם בשלב ראשון לכלי עם מים נקיים ומשם להעבירם לשטיפה תחת הברז למשך כ- 2 דקות ולהקפיד שכל הבלוטים ישטפו. בטיפול הנעשה ע"י צוות קק"ל נעשה חיטוי נוסף בקוטל פטריות לפני האיחסון.

איחסון:

את הבלוטים יש לאסוף לשקיות בד או אם אין בנמצא אז לשקיות פלסטיק מחוררות ולהעביר לשמירה במקום קריר. הטמפרטורה המיטבית לאיחסון היא 8-10 מעלות. ניתן לשמור במקרר בטמפרטורה של כ- 4 מעלות, או בפינה קרירה ומוצלת, רצוי בכל מקרה שמקום האחסון לא יהיה מעל טמפרטורה של 15 מעלות. רצוי להתיז מעט טיפות מים על הבלוטים אחת למספר ימים.

זריעה:

תקופת איחסון ארוכה משבועיים – שלושה תגרום לירידת כושר הנביטה של הבלוטים.

אופן הזריעה:

פינוי קל של עלים יבשים העשויים להיות בנקודת הזריעה והחדרת הבלוט לקרקע באלכסון כשהצד החד פונה כלפי מטה. בעזרת מקל ניתן ליצור בורות זריעה קטנים ולהניח את הבלוטים במאוזן. עומק הזריעה הוא 1-2 ס"מ, כך שחלקו העליון של הבלוט יהיה מכוסה בכ- 0.5 ס"מ קרקע. לאחר הזריעה כדאי לפזר שוב מעט עלים יבשים כדי להקטין את התייבשות הקרקע עד הנביטה.

בהצלחה!