סקירה על תפוצתם הגיאוגרפית ומצבם של מיני הארז בארצות אגן הים התיכון ועל הגורמים המשפיעים על התפתחותם של עצי הארז הנטועים ביערות בישראל


מאת: עמרי בונה, ניר הר ורועי הראל


נטיעת חורשות ארזים ביערות הקק"ל בגליל העליון ובאזור ירושלים החלה עוד בשנות ה-50 של המאה הקודמת, אולם היקף הנטיעות היה מצומצם. קריסת חלקות של אורן ירושלים, שניטעו מעל גובה של 600 מ' באזורים אלה, בעת סופות השלגים של 2‑ 1991 , הביאה למחשבה לנטוע במקומם גם ארזים, העמידים מאוד בפני נזקי שלגים. מאז 1992 ניטעו בגליל, במסגרת שיקום היערות שנפגעו ובשטחי נטיעה חדשים, מעל ל 100- עומדים של ארזים, שברובם מעורבים גם מינים נוספים. בגליל וברמת הגולן מצויים בסך הכול כ-135 עומדים של ארזים ובמרחב המרכז ישנם 11 עומדים נוספים, ששטחם הכולל הוא כ-4,000 דונם, מתוכם השטח הטהור של הארזים הוא כ-2,200 דונם.

מאמץ זה של נטיעות ארזים לווה בלימוד יסודי של התנאים הדרושים להתפתחותם המיטבית וחיפוש מקורות זרעים בעלי התאמה מרבית לתנאי הגידול בארץ. מאמץ זה בוצע כחלק מיוזמה של הארגון Silva Mediterranea להשוואת מקורות הזרעים הטובים ביותר של ארז אטלנטי עם מקורות זרעים של ארז הלבנון מתורכיה ומלבנון במספר ארצות ים-תיכוניות.

מסקר מפורט שבוצע בחלקות הארזים בגליל ובגולן עולה, שהם מיטיבים להתפתח בקרקעות טרה רוסה, ברנדזינות חומות ובקרקעות בזלתיות מנוקזות, שבהן תכולת הגיר נמוכה‑בינונית וכמות המשקעים השנתית עולה על 500 מ"מ. עם זאת, לא מומלץ לנטוע ארזים בקרקעות טרה רוסה יובשניות, המתפתחות, למשל, על מסלע מתצורת בר כוכבא. בקרקעות רנדזינה בהירה התפתחות הארזים איטית מאוד והם סובלים מכלורוזה ולעתים מהתנוונות ומתמותה, גם כאשר כמות המשקעים עולה על 750 מ"מ. מומלץ לא לנטוע ארזים בקרקעות בעלות תכולת גיר גבוהה, ובמיוחד לא בכאלה המתפתחות על מסלע של קרטון חווארי.

מהשוואה של מקורות הזרעים השונים של עצי ארז הלבנון וארז אטלנטי, הנטועים בחלקת האקלום ביער ברעם, עולה, שההישרדות וההתפתחות של עצי ארז הלבנון טובה יותר מזו של עצי ארז אטלנטי. עצי ארז הלבנון שמקורם בהסה (Hassa) שבהרי אמנוס בחבל אנטקיה בתורכיה ובפוזנטי (Pozanti) שבמזרח הרי הטאורוס, הראו שיעור הישרדות וקצב גידול
בגובה ובקוטר גבוהים יחסית, בהשוואה לשאר המקורות, ועל כן מומלץ לנטוע, ככל האפשר, ארזים ממקורות אלה.

התפתחות ארז הימלאי מבחינת הגובה והקוטר אינה נבדלת מזו של ארז אטלנטי וארז הלבנון, אך בשל רגישותו הרבה יותר לגיר וליובש, וההתנוונות המוקדמת שלו, שנמצאה במספר אתרים, מומלץ להגביל את נטיעתו לבתי גידול טובים במיוחד, שבהם כמות המשקעים השנתית עולה על 600 מ"מ וכן לגינון.

בשל קצב הגידול האיטי של שתילי הארזים לאחר הנטיעה והקושי למנוע לחלוטין פגיעה בשתילים מרעייה של צאן ובקר או של צבאים, מומלץ לנטוע בעיקר שתילים דו-שנתיים במיכלים של 1.5 ליטר ולתת השקיה קבועה בטפטוף או השקיית עזר בשנים הראשונות לאחר הנטיעה.

טיפול אינטנסיבי זה מאפשר גם להקטין את מרווחי הנטיעה ל-3.5 ‑ 4.0 מ' (כ-70 שתילים לדונם).

  להורדת המאמר