מאת: דוד אבלגון, שמואל קומיסרצ'יק, יהודה ניסן ונעם זליגמן
העבודה המתוארת במאמר זה היא בדיקה ראשונה של ערך המרעה ומידת ניצולו ביערות הנטועים במרחב המרכז של קק"ל.
המטרה העיקרית של הרעייה ביערות היא לצמצם את כמות הצומח העשבוני היבש בקיץ, כאמצעי להקטנת סכנת ההתפשטות של שרפות פראיות. מבחינה זו, הרעייה היא אחד מהאמצעים החיוניים לניהול התקין של היער. בקר וכבשים מנצלים בעיקר את הצומח העשבוני, אך חלק גדול מכיסוי תת-היער מורכב מצומח מעוצה, בעיקר בני שיח ושיחים, צומח המתאים בעיקר לרעיית עזים. ללא רעיית עזים הצומח המעוצה מצטבר ויוצר מאגר גדל והולך של חומר דליק.
נערך סקר של ערך צומח תת-היער כמרעה לכבשים, בקר ועזים. כמו כן, נערך סיכום של הרעייה המתבצעת למעשה במרחב וחושבה מידת הניצול של המרעה העשבוני והמרעה המעוצה ביערות. ערך המרעה של היערות נקבע לפי חישוב המבוסס על תכונות עומדי היער, כפי שהן רשומות בסקר אינוונטר היער, המנוהל כשגרה במרחב המרכז. הוכנו מפות נפרדות עבור "אוכלי עשב" (כבשים ובקר) ועבור "אוכלי שיחים" (עזים) לכל היערות במרחב.
גושי היערות של מרחב המרכז מכסים שטח של כ-350,000 דונם. לפי הממצאים, הם מסוגלים לקיים 45,000 כבשים או 9,000 ראשי בקר, במשך ארבעה חודשים בשנה או 65,000 עזים במשך שישה חודשים בשנה. נתונים אלה ומפות ערך המרעה יכולים לשמש בסיס לתכנון הרעייה ביער.
בשנת 2012 רעו ביערות המרחב כ-14,000 כבשים, כ-7,000 ראשי בקר ופחות מ-3,000 עזים. עדרי בקר וכבשים מנצלים את המרעה העשבוני ביערות במידה סבירה, אבל המרעה המעוצה סובל מתת-ניצול בגלל מיעוט עדרי העזים היוצאים למרעה. חלק גדול מעדרי המקנה, היוצאים למרעה, שייכים לחקלאים בדואים, הנודדים ליערות מן הנגב.
לפי הממצאים המוצגים, עצמת הרעייה הנוכחית ברוב גושי היערות של מרחב המרכז אינה אופטימלית מבחינת יעילותה למניעת שרפות.
להורדת המאמר