תעלומת הצבי מאילנות

 
המבקרים בגן הבוטני אילנות, בוודאי יבחינו בלוח האבן הגדול המונח בתחילת השביל המזרחי בגן, לאחר המדשאה וחורשת האיקליפטוס, ובו תבליט יפהפה של צבי. בהיעדר שילוט, אפשר רק להתרשם מהמעשה האמנותי המרשים, ומהעדינות שבה סיתת הפסל באבן את דמות הצבי והעץ שלצידו.
 
עד לאחרונה, היה פסל הצבי עלום ויתום, כשבודדים יודעים את סיפורו ואת זהות הפסל שפיסל אותו. כעת, בעקבות ביקור אקראי של חיים אלון, בנו של הפסל, ביער אילנות, הולך ומתברר סיפורו המרתק.

 
פסל הצבי ביער אילנות. צילום: יסמין להב
פסל הצבי ביער אילנות. צילום: יסמין להב
 
צבי (הירש) טברדז'בו, נולד בשנת 1915 בעיירה מזריץ שבפולין. טברדז'בו עסק בגילוף ובפיסול בעץ מאז ילדותו, ואף זכה בשל כישוריו במלגת לימודים בבית הספר לאמנות בורשה. בהמשך למד גם באקדמיה לאמנות בקראקוב, ובגיל 21 כבר הציג תערוכה ראשונה. במלחמת העולם השנייה, בעת שהיה חייל בצבא הפולני, נתפס טברדז'בו על ידי הרוסים, הואשם במשפט מהיר בריגול למען הגרמנים, והוגלה ל-10 שנות עבודה במחנה עבודה בסיביר, ולאחריהן עוד 20 חודשי עבודה במכרות בקמצ'טקה. במשך כל זמן מאסרו עסק בציור ובפיסול, גילף דמויות של חברים למחנה וצלבים לסוהרים הרוסים ואף הקים אנדרטאות מעץ. לאחר תום המלחמה נבדק עניינו מחדש וטברדז'בו שוחרר. ב-1956 הגשים את חלומו לעלות לישראל והתמקם בשכונת עין התכלת בנתניה. איתו עלו גם חנה (אניה) אשתו, שהיתה אף היא אסירה בקמצ'טקה, והבת הבכורה אלה.
 
בשנים הראשונות בארץ הועסק טברדז'בו בעבודות דחק בכבישים ובחקלאות. במסגרת זאת, כנראה, עבד גם ביער אילנות ופיסל את פסל הצבי. בהמשך עבד כמורה לפיסול בבית הספר אורט ליבוביץ בנתניה. במשך כל השנים המשיך במלאכת הפיסול, בעיקר בעץ, כשמאפיינים אותו סגנונו הייחודי המדויק בפרטים, ועקשנות בלתי נלאית להוציא את אמנותו לפועל, אף שהיא גזרה עליו קשיי יום יום של אמן. פסליו נפוצו בכל רחבי השרון ועמק חפר ומעת לעת אף הציג אותם בתערוכות קטנות. נושאי הפסלים היו מגוונים: דמויות תנ"כיות, סצנות מתולדות הציונות, דמויות אפריקאיות, פורטרטים מהחיים בנתניה, דמויות עירום ועוד. שניים מביניהם אף זכו לתהילה צנועה. האחד הוא פסל בן גוריון, שאותו חלם ליצור עוד במאסר בסיביר, ולשם הכנתו היה נוסע לישיבות הכנסת בירושלים, להתבונן בבן גוריון. השני הוא פסל ראש מרשים של הנשיא קנדי, שלאחר תלאות אף הגיע לבית הלבן בוושינגטון.
 
 
הפסל צבי טברדז'בו ובנו חיים ליד הפסל
הפסל צבי טברדז'בו ובנו חיים ליד הפסל. צילום: אוסף פרטי
 
השנים שבהן הועסק טברדז'בו באילנות, שנות ה-50 של המאה הקודמת, היו השנים הראשונות ליער, בהן שקק המקום אנשי מקצוע ופועלים. היער ניטע על ידי אנשי המחלקה לחקר היער של משרד החקלאות, כארבורטום – גן אקלום לעצים. יערני משרד החקלאות אספו כ-700 מינים של עצים מרחבי העולם כולו, שתלו אותם בגן ב-25 חלקות, בהתאם לאזורים הגיאוגרפיים שמהם נאספו, ובדקו את מידת התאמתם לארץ ואת האפשרויות לנצלם כעצי יער.
 
המקום שימש מרכז לפעילות המחקר היערני בארץ ונעשו בו עבודות מחקר חשובות באיסוף זרעים, מזיקי עצים ותחומים אחרים הקשורים ביערנות. המגוון העצום של מיני העצים בגן משך למקום סטודנטים מהפקולטה לחקלאות ברחובות, תלמידי תיכון, אדריכלי נוף וחובבי טבע מהארץ ומחו”ל.
 
בשנת 1986 נסגרה המחלקה לחקר היער והפעילות באילנות נפסקה. המקום ננטש. חלק מהעצים מתו משום שלא התאימו לתנאי האקלים והקרקע שבמקום. אחרים התנוונו מחוסר טיפול. השטח התמלא בעשבייה, הגן הנהדר הלך ונשכח, ואיתו גם פסל הצבי של טברדז'בו.
 

מסלול טיול ביער אילנות

הגן הבוטני היערני אילנות הוא אתר בילוי חווייתי לכל המשפחה. סיור בין העצים באילנות הוא חוויה לאוהבי טבע, ומקום נפלא לעריכת היכרות עם עצים זרים, מוזרים ומופלאים, בעלי מראה אקזוטי מרתק. ילדים ובני נוער מוזמנים לשחק ברחבי הגן במשחק האינטראקטיבי "היער הקסום".  לפניכם הצעה למסלול סיור בגן.

בשנת 2013 קיבלה על עצמה קק”ל להציל את הארבורטום ולשקמו. פעולות השיקום כללו מיפוי מדוקדק של הגן והעצים שבו, טיפול בעצים הקיימים, נטיעה של מיני עצים נוספים ופרישת מערכת השקיה ממוחשבת. באוגוסט 2014 הכריזו משרד החקלאות והמועצה לגנים בוטניים על הגן כגן בוטני.‏ המבקרים חזרו אל היער היפה ופוקדים אותו מדי יום. לוח האבן של טברדז'בו מקבל את פניהם, כאמור, בתחילת השביל המזרחי.
 
מדוע אם כן בחר טברדז'בו להנציח דווקא דמות של צבי באילנות? במהלך התחקיר לכתבה פגשנו וראיינו מספר אנשים, ביניהם אף כאלה שעבדו באילנות בשנים אלה וזכרו את טברדז'בו, אבל אף אחד מהם לא סיפק פתרון לתעלומה. ד"ר גבי שילר, כיום בן 80, שהיה חוקר באילנות בשנות ה-60, זוכר שעבדו באילנות המון אנשים, ביניהם עולים חדשים, שהועסקו בעבודות שונות. בשלב מסוים, לדבריו, היה ניסיון קצר להקים בצד המערבי אגם מלאכותי וחי בר, שאולי היה אמור לכלול גם צבאים, אבל הניסיון לא הצליח והסתיים מהר מאוד, בעיקר משום שתושבי המעברות הסמוכות חיסלו את בעלי החיים שהיו שם. שילר אף זוכר את טברדז'בו עובד על הפסל ואיך היו חולפים על פניו ביראת כבוד כדי לא להפריע לו בעבודה. ייתכן, אם כן, כי טברדז'בו הביא איתו מאירופה את המסורת להנציח בעלי חיים בגנים ציבוריים שבהם הסתובבו, אולם המידע על כך לא אומת בוודאות. סברה אחרת מניחה כי זאת היתה דרכו של האמן המוכשר להנציח את שמו – צבי.
 
אדם אחר שזוכר את טברדז'בו עובד על הפסל הוא עאהד סוברי חאג', אף הוא בן 80 היום, שעבד באילנות בין השנים 1953 – 1960 והתגורר במקום. "היינו באים, מסתכלים עליו עובד והולכים. לא מפריעים לו בעבודה. הוא היה איש עבודה. רצה לדייק במה שהוא עושה", נזכר סוברי.
 
מי שחשף את העניין המחודש בפסל הצבי המרשים הוא, כאמור, חיים אלון, בנו של הפסל טברדז'בו. חיים, יליד 1962, גדל בנתניה וכעת מתגורר ברמת גן. "בנותיי גרות באזור השרון, ובאחד הביקורים נזכרתי בפסל והחלטתי להיכנס לאילנות ולחפש אותו", הוא מספר. "כבר מהחניה ראיתי את הפסל והתרגשתי מאוד. שמחתי לראות שהוא לא זרוק סתם, אלא עומד במקום של כבוד, בכניסה לשביל הראשי".
 
 
חיים אלון ליד הפסל באילנות. צילום: יסמין להב
חיים אלון ליד הפסל באילנות. צילום: יסמין להב
 
חיים מתבונן בתמונה ישנה שבה מופיעים הוא כילד צעיר ואביו לצד פסל הצבי באילנות, ונזכר שאביו היה לוקח אותו לשטחים שבהם חיפש את החומרים ליצירותיו, בעיקר עצים יבשים, שכבר היו נפולים על האדמה, מוכנים לעבודת הגילוף והפיסול. "היצירה הכי גדולה של אבי, ששרד את השואה, הייתי אני, בנו, אז הוא לקח אותי לכל המקומות שבהם הסתובב, ובין היתר, כנראה, לאילנות. אהבתי במיוחד את הפעילות הזאת, שהייתה מלאה בתחושת השראה ודמיון, את החיפוש אחר האומנות החבויה שבטבע ובעצים המתים שעל האדמה, והפרחת הרוח החיה מתוכם, כפי שעשה אבי בכישרונו המקורי", הוא אומר ומוסיף: "מציאת הפסל באילנות העלתה בי מחשבות וזיכרונות מאותם ימים מאושרים. חשוב לי גם לחשוף לציבור את סיפורו הייחודי של אבי ואת דרכו המיוחדת כאמן".
 
כעת מחפשים בקק"ל דרך להוקיר את הפסל ולציין את שמו ואת שנת יצירת הפסל. מנהלת מחלקת תכנון של מרחב מרכז בקק"ל עדי נוי מעדכנת כי הפסל צפוי לעבור בקרוב למקום בולט יותר לאורך השביל המרכזי באילנות ולצידו ימוקם שלט הוקרה צנוע לפסל, שהשאיר חותם יפה כל כך ומסתורי מעט במקום.