מפה לאוזן

לכולנו יש סיפורים משפחתיים על עלייה, התיישבות וקשיי קליטה. האם חשוב לזכור אותם ולספר אותם לדורות הבאים?

 
עולים חדשים בפתח ביתם
עולים עם הגיעם לארץ. צילום: פרד צ'סניק, ארכיון הצילומים של קק"ל

 
*תוכני הפעילות מיועדים לצורכי הדרכה והוראה בלבד, ואין לעשות בהם כל שימוש אחר מעבר לשימוש זה

בסבב הפתיחה כל משתתף יציג את עצמו ויספר סיפורים משמעותיים על משפחתו שהוא מכיר. מי מספר את הסיפורים הללו, ומהם הנושאים המרכזיים שעולים בהם?

סיפורה של שרה טוטואן, ילידת איראן

החיים בבאר שבע היו מאוד לא קלים בהתחלה. ההורים שלי עלו לארץ קצת לפנינו והתיישבו באופקים וכשהגענו לבאר שבע חשבנו שאם נצא לחצר של הבית ונצעק להם ישמעו אותנו עד לשם, כמה זה כבר רחוק? מאוד השתדלתי לשמור איתם על קשר טוב, תמיד הייתי ילדה קשובה וכיבדתי אותם מאוד, שמרתי איתם על קשר גם כשעברו לירושלים מאוחר יותר (הרבה מהילדים שלי, כפרה עליהם, עברו אחר כך לירושלים גם הם).
כשהגענו לבאר שבע הייתי בהיריון עם הבן השני שלי. גרנו באותו בית שאני גרה בו היום, ליד מרכז אורן, שאז בכלל לא היה קיים. כדי להגיע לשוק או לקצב הייתי צריכה ללכת ברגל לעיר. לא היה כאן שום דבר, וגם אוטובוסים עוד לא היו. ההליכה בחום המדברי בדרך חזרה מן השוק, עם הסלים המלאים באוכל והבטן ההריונית, הייתה קשה וארוכה.
מתוך סיפורי שכונה תשע"ב – בינ"ה

שאלות לדיון

  • כשאתם קוראים את סיפורה של שרה, מהן התחושות שעולות מתוכו?
  • מהם הנושאים החשובים לשרה בסיפור?
  • האם הסיפור הזה הוא ייחודי, או שמא הוא סיפורם של עולים רבים?
  • האם זה סיפור של קושי או סיפור של ניצחון?
  • אילו סיפורים דומים יש במשפחות שלכם?
  • מדוע חשוב לתעד סיפורים משפחתיים?

אלמוג בהר

אנִי לא מִּכאן. וְאֵין לִי זִכְרוֹנוֹת. השמיִם כאן זרִים לִי, וְהרְחוֹבוֹת, וְהשֵמוֹת. וְכמה מִן הפנִים מזְּכִירִים לִי משֶהּו, כְמוֹ הֵד רחוֹק, אבל הרֹב זרִים.
אּולי בְנִי יִהְיֶה מִּכאן, יִהְיּו לוֹ זִכְרוֹנוֹת.
אנִי יוֹשֵב כל ליְלה וְשוֹכֵח אֶת אבוֹתי, יוֹשֵב כל יוֹם וְנִזְּכר בילדי. אִם נוֹלדְתִיֹ לא הרְחֵק מִּכאן זֹאת רק טעּות שֶל גֵאוֹגְרפִים. אִם אמּות כאן וְיקִימּו לִי קֶבֶר, סוֹף סוֹף יִהְיֶה לִי ביִת מִשֶלִי.
לא אבקֵר אִיש, לא אבקֵש שֶיְבקְרּו אוֹתִי. רק אֵשֵב וְאֶתְבוֹנֵן במִתְרחקִים, במִתְקרְבִים. עד שֶיִהְיּו לִי זִכְרוֹנוֹת, עד שֶאֶהְיֶה מִכאן, עד שֶיִהְיּו השמיִם מֻּכרִים, וְהשְבִילִים, וְהשֵמוֹת על שְאר האבנִים.

שאלות לדיון

  • אלמוג בהר נולד בנתניה. למה לדעתכם בוחר בהר לכתוב בשם דורות אחרים סיפור שהוא איננו שלו, שהרי הוא כן מכאן.
  • האם גם אנחנו יכולים  להזדהות בצורה כה חזקה עם עם סיפורם של דורות קודמים לנו במשפחה? מה נדרש עבור זה?
  • מתי אתם מרגישים תחושת שייכות למקום מסוים ומתי תחושת זרות? האם תחושות אלו יכולות להשתנות אצלכם?

מיכאל ביטון – ראש מועצת ירוחם

במשך הרבה שנים מקומות כמו ירוחם לא דאגו לתעד את ההיסטוריה המקומית שלהם ולעסוק בשאלות של זהות. הסיבות לכך היו מחסור בכוח אדם, אבל גם תחושה שאין מה להתגאות בעבר. היום קם דור חדש ביישובים שאומר שאם הצלחנו לעבור ממציאות של מעברות למציאות של הייטק, מפעל תרופות וחינוך איכותי, סימן שעשינו משהו ויש לנו במה להתגאות. סיפורה של ירוחם הוא סיפור המורכב מכאב ומקושי, אבל גם מהרבה יופי והתגברות. רוב תושבי הנגב הם תושבי עיירות הפיתוח. אנחנו מהווים את הסיפור של החברה הישראלית המגוונת. שילוב של עולים מרומניה, מרוקו, הודו, רוסיה, אנשי הציונות הדתית וחילונים. הגיוון האנושי הוא עבורנו מקור של עוצמה.
בתוך מעריב און ליין: מהמעברות להייטק, ד"ר רויטל עמירן

שאלות לדיון

  • מהן החוזקות של חברה אשר מכירה ומוקירה את ההיסטוריה שלה, את הקשיים שאיתם התמודדה?
  • האם ביישוב שלכם מרגישים גאווה מקומית? האם אתם גאים להיות תושבי היישוב?
  • מהן החוזקות של היישוב שלכם? עד כמה הוא קשוב להיסטוריה שלו? האם חשוב שנכיר את ההיסטוריה כפרטים?
  • איזה חותם אתם הייתם רוצים להשאיר על היישוב שלכם? לאן הוא צריך לשאוף בעיניכם?
  • ציירו ציר זמן ועליו שלוש נקודות: הקמת היישוב, ההווה והעתיד – בעוד עשרים שנה. כתבו בכל נקודה שלושה מאפיינים המתארים את החיים ביישוב בעיניכם בכל נקודת זמן.