הציפור המכונה סיס החומות (Apus apus) מבלה כמעט את כל חייה באוויר בלי לנחות, וכיום היא קשורה מאוד לערים. בגלל הבניה המודרנית מתמעטים מקומות הקינון של הסיסים המקננים בסדקים, והדבר עלול לפגוע באוכלוסייתם.
בראש ציפור – פארק הצפרות של תל-אביב, המופעל על-ידי קרן קימת לישראל וחברת גני יהושע כחלק מרשת מוקדי הצפרות הארצית של כנפי קק"ל התקיים טקס פרידה מסיסי החומות. במהלך הטקס שוחררו שלושה גוזלי סיסים שטופלו בביה"ח לחיות בר בספארי, לשם הובאו על-ידי אזרחים טובים.
חברי אגודת ידידי הסיסים ובראשם אמנון האן דואגים להעלות את המודעות לסיסים, ולהוספת מקומות קינון בעיר עבורם. עמותת ידידי הסיסים ארגנה את הטקס בתיאום עם ארגון ידידי הסיסים הבינלאומי. בנוסף לחברי העמותה השתתפו בטקס גם נציגת בית החולים לחיות בר בספארי, לירן קניאל, מנהל מוקד הצפרות ראש ציפור, וצלמי טבע הפוקדים ביומיום את אתר הטבע העירוני.
הצפר הראשי של קק"ל ירון צ'רקה בירך את משתתפי הטקס והודה לכל העושים במלאכה: "המטרה שלנו בראש ציפור היא לחבר את בני האדם לטבע בעיר. במסגרת זו חשוב לנו מאוד לשמור על אחת מהציפורים העירוניות ביותר שלנו - סיס החומות. מאחלים לסיסים נדידה טובה לאפריקה, ומצפים לראות אותם אצלנו שוב בחודש פברואר הבא".
להלן מידע מפורט על סיס החומות מאת הצפר הראשי של קק"ל ירון צ'רקה:
סיס החומות הוא, ככל הנראה, הציפור המותאמת ביותר לחיים באוויר. מדובר בעוף קטן-בינוני שמבנה גופו וכנפיו הארוכות והצרות מאפשרים לו מעוף פעיל במהירות של למעלה מ-100 קמ"ש. הסיס ניזון מחרקים מעופפים ולכן מוצא את מזונו באוויר. כדי לשתות, הסיסים עפים בגובה נמוך מעל למקווי מים מתוקים, וטובלים את החלק התחתון של המקור במים תוך כדי מעוף. הסיסים אפילו ישנים באוויר. רגליהם הקצרות והחלשות אינן מותאמות לשהייה על הקרקע או על עצים, ולכן הם מעדיפים פשוט לא לנחות לעולם.
הסיבה היחידה המחייבת את הסיסים לנחות היא הקינון כי את הביצים חייבים להטיל על קרקע מוצקה. הסיסים מטילים אותן במושבות קינון המשותפות לזוגות רבים, המקננים בחורים ובסדקים בבניינים גבוהים ובצוקים. סיסי החומות מתחילים לקנן רק בגיל שנתיים, ולכן סביר מאוד להניח שלפחות חלק מהסיסים הצעירים עפים ברציפות במשך שנתיים, ללא כל נחיתה, מרגע שעזבו את הקן ועד שהחלו בהקמת קן משלהם.
סיסי החומות מגיעים מאפריקה לעונת הקינון בישראל כבר בחודש פברואר. הם אוהבים לקנן בקירות בתים ישנים, ולכן ניתן לראות אותם מעופפים במהירות תוך כדי צווחות אופייניות גם במרכזי הערים שלנו. לאחר הטלת הביצים, תקופת הדגירה וגידול הגוזלים, מגיחים פרחוני הסיסים אל האוויר במהלך חודש מאי. הסיסים מתלהקים בשמי הערים שלנו, וביוני הם מתחילים לעשות את דרכם בחזרה לאפריקה.
תרומתם האקולוגית של הסיסים לוויסות כמויות היתושים והחרקים המעופפים האחרים באזורים מיושבים גדולה ביותר. עם זאת, ההתחדשות העירונית עלולה לצמצם את מרחבי הקינון של הסיסים, משום שהבנייה החדישה אינה מאפשרת להם למצוא סדקים לקינון. מסיבה זו נעשים כיום ניסיונות לשילוב של תיבות קינון לסיסים כחלק מהבנייה ולתליית תיבות קינון המיועדות לסיסים על מבנים קיימים.
מושבת קינון מפורסמת מאוד נמצאת באחד מהמבנים העתיקים והמקודשים ביותר בישראל – הכותל המערבי. עשרות זוגות של סיסי חומות טסים במהירות מעל ראשי של המתפללים בחודשי האביב ומקננים בין האבנים הגדולות. למעלה מחמש מאות שנים לפני שבנה המלך הורדוס את הכותל המערבי, כחלק משיפוץ יסודי של הר הבית בימי בית המקדש השני, ישב באותו המקום ממש נביא זעם נרדף בשם ירמיהו.
הנביא ירמיהו חי וניבא בירושלים בסוף תקופת בית המקדש הראשון ולאחר חורבנו (בסוף המאה השביעית ובתחילת המאה השישית לפני הספירה). מבטו הנוקב של ירמיהו חשף את ההשחתה המוסרית בממלכת יהודה, ונבואות הזעם שלו סיכנו לא פעם את חייו. לפי השקפתו של הנביא ירמיהו, עם ישראל מחויב לנהוג באופן מוסרי, בהתאם למה שהוא מכנה "משפט ה'", בדיוק כשם שעופות השמים הנודדים, כמו סיס החומות, נוהגים להגיע לארץ ישראל מדי שנה באותם תאריכים, באופן עקבי ומסודר, ובלשונו של הנביא: "גַּם חֲסִידָה בַשָּׁמַיִם יָדְעָה מוֹעֲדֶיהָ וְתֹר וְסִיס וְעָגוּר שָׁמְרוּ אֶת-עֵת בֹּאָנָה".
לכתבות נוספות בחדשות קק"ל