ניסוי שני: שימוש במושית המקסיקנית

קק"ל ומכון וולקני לא הרימו ידיים לאחר הניסוי הראשון. הם דבקו בהדברה הביולוגית, מתוך מחשבה כי הגישה להדברת מזיקים, בעיקר בשטחים הפתוחים, חייבת להתבסס על אמצעים ידידותיים לסביבה. כאמור, ריסוס מאות אלפי דונם בחומרי הדברה או עקירת יערות כדי להשמיד מזיק הם צעדים לא נבונים, לא כלכליים ואף לא יעילים לאורך זמן.

הבאת החיפושית לישראל

לארץ הוזמנו מומחים ממקסיקו, שסיירו בצפון, בחנו מקרוב את התופעה והמליצו להזעיק למשימת ההצלה את המושית המקסיקנית, שעונה לכינוי היפראספיס (Hyperaspis). קק"ל מקסיקו נרתמה למאמץ וסייעה בתיאום עם הגורמים המתאימים.

בסתיו של שנת 2016 הגיע המשלוח המיוחל של החיפושיות. כמה עשרות מהן נמצאות מאז בהסגר בשירותי הגנת הצומח בבית דגן. במעבדות בבית דגן נערכים ניסויים שונים, כדי לוודא שהדיאטה של ההיפראספיס אכן מבוססת על הכנימה בלבד, ולבדוק אילו השפעות עלולות להיות לחיפושית על מינים אחרים של צמחים ובעלי חיים. במעבדה גם מרבים את החיפושיות, כדי לייצר גדודי לוחמים, שבקרוב ייצאו לקרב ההגנה.

ד"ר אלכס פרוטסוב ממכון וולקני תאר את התהליך: "החיפושיות הושמו בהסגר למספר חודשים, כדי לוודא שהן ספציפיות לאצברית ולא יפגעו במינים אחרים הקיימים בישראל. במקביל, הרבינו את החיפושיות, כדי שתהיה לנו כמות מספקת לפיזור".

עם אלה שמצפים להגעת החיפושית נמנה אבנר שפירא ממושב מרגליות. "לפני כ-20 שנה שתלתי כמה עלים של צבר, ולשמחתי צמחה פה שוחה ארוכה ומרשימה. נהנינו לקטוף מהפירות ולאכול אותם. יום אחד שמתי לב לכנימה לבנה על הצמח. ניסיתי לרסס אבל כלום לא עזר". שפירא מצביע בידו על השיחים הגוססים ומסיים: "כמה עצוב שזה כל מה שנשאר משיחי הצבר המפוארים שהיו פה". אבל הוא לא איבד תקווה, ומאמין שבעזרת המושית המקסיקנית עוד אפשר יהיה להציל את שיחי הצבר האהובים שלו.

פיזור החיפושית בצפון הארץ

ביוני 2017, עברו החוקרים לשלב הבא. הבדיקות במכון וולקני העלו שהחיפושיות אכן ניזונות מאצברית בלבד, ולא משום מזון אחר. הן הסתגלו היטב לחיים בארץ, ונכון לכתיבת שורות אלה היו בידי החוקרים כ-300 חיפושיות בוגרות ועוד כ-150 זחלים, שעתידים להתפתח לחיפושיות בוגרות ורעבות.

הצוותים יצאו ליישובי הצפון, לחפש מקומות מתאימים לפיזור החיפושיות. בין היתר, שוחררו חיפושיות וזחלים ביישובים כורזים, כחל, חוקוק, ענבר ואמירים. ככל שאוכלוסיית החיפושיות תתבסס, הן צפויות להתעופף ולהתפזר למקומות אחרים, וגם שם להציל את הצברים. כך ייווצר שיווי משקל בין אוכלוסיית הכנימות לחיפושיות, ושיחי הצבר ימשיכו להתקיים. החוקרים מסמנים את השיחים, כדי שיוכלו לחזור אליהם לאחר מספר חודשים ולבחון את מצבם.

בסוף הקיץ ישובו החוקרים לבקר את החיפושיות, כדי לעקוב אחר התקדמותן ולוודא שהן ממשיכות להתרבות ולאכול כנימות בשפע. התקווה היא שבאביב כבר יתחילו שיחי הצבר להראות סימני התאוששות.

המחקר מעורר עניין בחו"ל

המיזם המשותף של ישראל ומקסיקו להדברת הכנימה, מעורר עניין רב בחוגים המדעיים ובמקומות רבים בעולם, הסובלים מהתופעה. כבר כעת מדובר על הרחבת שיתוף הפעולה לאתיופיה, שבה מגדלים שיחי צבר כמזון לבעלי חיים. הכנימה התפשטה במדינה זו, ואם הפעולה בישראל תצליח, האתיופים ישאפו ליישם אותה גם אצלם.

מנהל אגף הייעור בקק"ל דוד ברנד שב ומדגיש את מחויבותה של קק"ל למערכה החשובה: "כארגון ירוק מוביל בתחום הסביבה, קק"ל משקיעה משאבים רבים במחקר ופיתוח. אנחנו תומכים מדי שנה בכ-70 מחקרים יישומיים, שנותנים לנו כלים מיטביים לניהול המערכות האקולוגיות. הידע הזה שומר את קק"ל בחזית המדע והטכנולוגיה ואף מאפשר לנו לסייע למדינות אחרות, שמתמודדות עם אתגרים דומים. הצבר המצוי הוא סמל ישראלי, והשאיפה שלנו היא לצמצם את אוכלוסיית הכנימה. אנחנו פועלים בשיתוף פעולה עם קק"ל מקסיקו ועם חוקרים מקסיקנים שמכירים את התופעה, במטרה להציל את הצבר המצוי".