מעיקול הכביש שפנינו בו בדרך המסומנת כחול, ממשיכים היישר לפנים בדרך המסומנת ירוק. נוסעים כ-900 מ', עוזבים את הדרך "הירוקה" הפונה ימינה, וממשיכים היישר לפנים בדרך עפר מסומנת שחור, המכונה "דרך התמר". בצומת הבא, אחרי 500 מ' נוספים, פונים שוב ימינה ומגיעים לחניון קטנטן ובו שלט הסבר קצרצר על תל איילון. כאן חונים לקראת מסלול רגלי שאורכו כ-1.5 ק"מ.
חוזרים כ-50 מ' לאחור בדרך העפר ופונים בדרך העפר הראשונה ימינה. בצל עץ חרוב, צמוד לצדה השמאלי של הדרך, נמצא מבנה אבן דמוי באר. זהו בית מעיין, ששמו המקומי הוא ביר אבן ג'בר. מי המעיין זורמים במורד הגיא בתת-הקרקע ונאספים אחרי כ-50 מ' לתוך בריכה ריבועית משוקמת, המושכת אליה בימות הקיץ חובבי טבילה.
הבריכה נמצאת למרגלות הגבעה המזוהה עם תל איילון – עיר בנחלת שבט דן, שהעניקה לעמק איילון את שמו. לפני שנעלה לראש התל, נשוב לבית המעיין ונרד בין משוכות צבר בדרך העפר האבנונית האוגפת את תל איילון. הדרך יורדת כמעט עד לעמק איילון. מול המאגר, בפנייה הראשונה ימינה, מתחיל את דרכו "שביל הבוסתן", המגיע לאחר כ-50 מ' ל"בית הקשתות" – מבנה אבן מרשים, שבחזיתו נותרו שלוש קשתות שלמות. הקשתות נושאות את תקרת המבנה, העשויה לוחות אבן כבדים. קשת נוספת, שהייתה חלק מהמבנה, חרבה.
בית הקשתות נבנה בתקופה הרומית (המאה השלישית לספירה). באותם ימים הייתה לו קומה שנייה ובה, כנראה, בריכה. בתקופה הביזנטית הפכו את המבנה למאגר מים, ובתקופה העות'מאנית נבנה בקומה השנייה מסגד. בצדו המערבי של הבניין נראים שרידי אמת מים מהתקופה הביזנטית.
מכאן עולים בדרך העפר בגיא עמוס בבוסתנים יפהפיים, שצומחים בהם עצי בוסתן לרוב – תאנה, רימון, זית, שזיף, שקד ותות. מעליהם מיתמרים עצי תמר גבוהים. יופי של מקום. במעלה הדרך צומחים כמה עצי שקמה. סמוך אליהם יוצא שביל נוח לראש תל איילון המתנוסס מימין. שרידי המבנים הנראים כיום בתל שייכים למבצר הצלבני קסטלום ארנולדי, שנבנה בראשית המאה ה-12 על ידי המלך הצלבני פולק מאנז'ו כחלק ממערך ההגנה על הדרך מיפו לירושלים. השרידים הבולטים בשטח הם קטעים מן החומה המערבית והדרומית. יש לצעוד לאורך הדרך הראשית בתל, היורדת דרומה, היישר אל החניון הקטן שהחנינו בו את הרכב.
בעת הסיור בתל איילון יש להיזהר מבורות פתוחים ולא לסטות מהשביל הראשי שבראש התל.