הרעייה ביערות

1. הכבשים אוכלות את העשב הירוק במהלך החודשים פברואר-יוני ובכך תורמות להפחתת כמות העשבייה היבשה הנותרת בחודשי הקיץ החמים
2. הפחתת כמות העשבייה מקטינה את סכנת שריפות היער
3. רעייה במינון מתאים מעודדת את פריחת הכלניות ומעשירה את המגוון הביולוגי ביער
4. הרעייה העונתית ביערות תורמת מזון מגוון לעדרים וחוסכת בעלויות ההאבסה לבעלי העדרים

המעוניינים לפעול בתחום הרעייה ביערות מתבקשים לפנות למשרדי קק"ל הרלוונטיים.

יערות קק"ל מורכבים ממגוון גדול של מיני עצים וביניהם כרי צומח עשבוני שונים. כאשר הכרים מתייבשים בקיץ הם יכולים לשמש פתיל להצתת שריפות קטלניות ביער. הרעייה על כרי המרעה ביערות מקטינה את כמות הצומח העשבוני היבש וע"י כך מקטינה את סכנת ההתלקחות של היער בקיץ תוך כדי אספקת כמויות משמעותיות של מרעית לעדרי בעלי החיים.

שריפות יער מתחילות מצמחייה נמוכה (עלים, ענפים, עשבייה) והתפשטותן לצמרת תלויה ברצף חומר בעירה בין תת היער לצמרת. רעייה נכונה המכלה את הצמחייה הנמוכה והענפים התחתונים מפחיתה במידה ניכרת את מספר השריפות ועוצמתן.

1. שימור או יצירה של של נוף רצוי

ביער ובחורש שגדל בתוך היער, הרעייה משנה במידה ניכרת את נוף הצומח. היא פותחת את הצומח הסבוך, מסירה ענפים נמוכים, מעניקה לשיחים גבוהים צורה של עץ על גזע או גזעים ושומרת על "קו רעייה" שמקלה על התנועה ביער.

2. שימור משאבי טבע, יער ותרבות

רוב משאבי הטבע ביערות ישראל היום היו קיימים במשך דורות תחת רעייה של עדרים מסורתיים מעורבים, לעתים בעוצמות רעייה חזקות. לכן, רעייה מתוכננת להבטיח שימור על משאבים אלה אינה משימה קשה. הרחבת יעדי היער לכלול שימור אתרי מורשת, טרסות עתיקות, שרידים ארכיאולוגיים מעניינים, בתי גידול מיוחדים, חברות צומח יחודיים יכולה לעתים לחייב נקיטת אמצעי הגנה מיוחדים. על היערן המופקד על ניהול היער, להיות מודע לערכים הרגישים לרעייה ביער ולדאוג לשמירתם במידה והם עלולים להיפגע מרעייה.

3. שימור מגוון צומח ובתי גידול

המגוון הביולוגי ביערות אורן וברוש צפופים אינו גבוה במיוחד אבל לעתים ישנם ריכוז פריחה מרהיבים של רקפות וכלניות ומינים אחרים. בד"כ הרעייה מגדילה את המגוון הביולוגי ומעודדת צמיחה של גאופיטים כי הם אינם מועדפים ע"י הרעייה שמקטינה את כמות העשבייה צפופה שמתחרה עם הגיאופיטים הפרחוניים. לעתים, כמו יערות עם כרים רצופים של רקפות, אין שם הרבה מרעה ורצוי שלא תהיה שם רעייה.

1. יערות צעירים

ביערות נטועים צעירים העצים קטנים ורגישים לפגיעה לדריכה ורעייה. לכן, לא נהוג להרשות רעייה ביערות צעירים מ-5 שנים או ביערות של העצים טרם הגיע לגובה של 2 מטר.

2. יערות מתחדשים

בעונה אחרי שריפות של יער, קורים מקרים שיש התחדשות טבעית של עצי היער מנבטים. כאשר הנביטה דלילה, נוהגי הרעייה יכולים להיות זהים לאלה של יערות צעירים. אבל ישנם מקרים שהצפיפות של ההתחדשות גדולה מאד, הרבה מעבר לרצוי ליער מתחדש. במקרים כאלה, רעייה להיות אמצעי יעיל לדילול ההתחדשות.

3. התחדשות בחורש

כאשר אחד מיעדי ממשק החורש ביער (או מחוצה לו) הוא עידוד התבססותם של נבטי עצי חורש, מתעוררת החשש לשפעת הרעייה על הישרדות הנבטים של עצי החורש. אין בסיס לחשש כי במשך דורות, החורש המשיך להתקיים תחת רעיית כבדה של עדרים מעורבים שכללו עזים, כבשים, בקר ובע"ח ביתיים אחרים. בגלל אורך החיים הארוך של רוב מיני החורש המעוצים, חורש בר-קיימא אינו זקוק להתבססות של צמחים צעירים מידי שנה.. במקרה (הנדיר) שיש חשש מפגיעה מרעייה להמשך קיום החורש, יש לצמצם או למנוע את הרעייה במקומות רגישים. בעבר, עצי החורש נפגעו בעיקר מכריתת יתר מאשר מרעיית יתר.