הקופסה הכחולה

הקופסה הכחולה מלווה את התנועה הציונית מראשיתה. פרופסור צבי הרמן שפירא, אשר רעיונותיו והצעותיו תרמו ליסודה של קרן קימת לישראל בקונגרס הציוני החמישי בבאזל ב-י"ט בטבת תרס"ב (29 בדצמבר 1901), הציג כבר ב-1884 קופסת פח שכונתה ביידיש "פושקע" וקרא לחבריו באסיפה של "פועלי ציון" לשלשל לתוכה מטבעות לשם גאולת אדמות ארץ ישראל וסיוע להתיישבות יהודית בה.

עם היווסדה של קק"ל, פקיד בנק בשם חיים קליינמן מהעיירה נאדבורנה שבפולין הגה רעיון לאיסוף המימון הדרוש לפעילותה. הוא שלח מכתב למערכת "די וולט" (העולם) - העיתון הציוני שפעל בווינה, בזו הלשון:

"בהתאם למימרה 'פרוטה לפרוטה מצטרפת', התקנתי לאחר פרסום החלטת הקונגרס בעניין ייסוד הקרן הקימת לישראל 'קופסא ארצישראלית', הדבקתי עליה פתק עם הכתובת 'קרן לאומית' וקבעתיה במקום מרכזי במשרדי. התוצאה, במידת ניסיונותיי עד כה, הייתה מזהירה. לחברים לדעה, ובפרט לכל פקידי המשרד הציוניים, אני מציע לאסוף בדרך זו תרומות לקרן הקימת".

ב-1904 הוכנו הקופסאות הראשונות לתפוצה המונית ואחת מהן הונחה על ידי הרצל בחדר עבודתו והיא שמורה עד היום בחדר הרצל השמור במוזיאון המתעד את פעילותו בהר הרצל בירושלים. חשיבותן של הקופסאות התבררה מייד לא רק בגלל ערכן ככלי לאיסוף כספים, אלא גם כביטוי לקשר בין יהודי התפוצות לבין היישוב היהודי הקטן בארץ ישראל ואדמתה.

על הערך החינוכי הטמון בקופסה הכחולה אמר מנחם אוסישקין, ממנהיגיה הבולטים של קק"ל, כי "הפרוטה שהילד נותן או שהוא מאסף בשביל גאולת הקרקע אינה חשובה כלשעצמה [...] אבל חשובה היא כיסוד חינוכי: לא הילד הוא הנותן לקרן הקימת, כי אם היא נותנת לו [...] אחיזה ואידאל מרומם לכל ימי חייו".

השאר כבר שייך להיסטוריה - הקופסה הייתה במשך עשרות שנים, כמעט בכל בית יהודי ובמוסדות חינוך בישראל וברחבי התפוצות, אמצעי עממי ואהוד למימוש החזון הציוני של הקמת מדינה יהודית. התרומות שנאספו באמצעות ה"פושקע" היו מכשיר לגאולת קרקע, שעליה יקום הישוב היהודי בארץ ישראל. אך הקופסא לא היוותה רק כלי לאיסוף כספים, אלא הפכה מראשית דרכה לאמצעי חינוכי חשוב להפצת הרעיון הציוני ולחיזוק הקשר של עם ישראל עם אדמת מולדתו.

פודקאסט הקופסה הכחולה – מקשיבים ומעצבים את הקופסה מחדש