לדברי חבר דירקטוריון קק"ל משה יוגב, "הישרדותם של ניצולי השואה היא שמאפשרת לנו לעמוד כאן היום, בלב מדינה משגשגת שחוגגת 70 שנה. אנו גאים בחלקה הנכבד של קק"ל בהקמת המדינה. זה הניצחון האמיתי שלנו על אלה שביקשו להשמידנו".
יוגב בירך את המצילים היהודיים ואמר: "במקום לדאוג לעצמם ולמשפחתם, הם סיכנו את חייהם להצלת אנשים אחרים. פעולות אלו מעוררות השראה בכולנו ומהוות מופת לדור הצעיר".
ההיהודים שהצילו יהודים בשואה ונציגיהם בטקס למרגלות אנדרטת מגילת האש. צילום: יואב דביר
יער הקדושים ניטע על ידי קק"ל וארגון בני ברית בשנות החמישים של המאה העשרים להנצחת נספי השואה. שישה מיליון עצים ניטעו ביער לזכר הנספים. זהו אחד האתרים הראשונים בישראל להנצחת קורבנות השואה.
הטקס נערך למרגלות אנדרטת מגילות האש שמתארת את סיפור הגלות, השואה והתקומה של
העם היהודי. את אנדרטת הברונזה, המתנשאת לגובה של שמונה מטרים, יצר הפסל ניצול השואה נתן רפפורט. היא מעוצבת בצורת שני גלילי מגילה, כאשר אחד מתאר את השואה והשני את התקומה. מדריכי קק"ל הסבירו לבני הדור הצעיר ולקבוצות של מבקרים את משמעות האנדרטה.
גבורת קבוצת הרזיסטנס היהודית
סגן שגרירת צרפת בישראל פרדריק רוג אמר כי "קבוצות הרזיסטנס היהודיות היו הכוח המניע מאחורי חסידי אומות העולם הצרפתים. אנו נמצאים כאן על מנת לזכור את הטרגדיה האיומה שהביאה לרציחתם של מיליוני יהודים".
הזמרת רויטל רביב ביצעה את המנון הרזיסטנס הצרפתי היהודי בליווי החלילנית רובי הוד והגיטריסט אייל לבר. כמה מהאורחים המבוגרים בקהל הצטרפו בשירה.
מאות לוחמים יהודים הצטרפו למחתרת הרזיסטנס במטרה להילחם בנאצים ולסייע בהצלת יהודים. 200 מהם נהרגו במהלך המלחמה, ורבים נוספים נעצרו ועונו. ההיסטוריונית שכתבה ספר על הרזיסטנס היהודי בצרפת ד"ר צילה הרשקו הדגישה את חלקם המשמעותי במאבק בנאצים. לדבריה, "הם פעלו לאורך כל תקופת הכיבוש בצורה מאורגנת. הם סיכנו את חייהם ושילמו מחיר כבד. בתום המלחמה רבים מהם עלו לישראל ונרתמו למאבק להקמת המדינה".
במהלך הטקס, שנערך בהנחיית אלישע מזרחי ממחלקת קשרי ציבור בקק"ל, הקריאו תלמידי תיכון מרחובות שמות של יהודים צרפתיים שנרצחו בשואה וסיפורים אישיים של ניצולים ושל לוחמי הרזיסטנס. בזה אחר זה הוענקו האותות למצילים יהודים, אשר סייעו בהצלת אחיהם תוך סיכון חייהם. ארבעה-עשר מהם פעלו בצרפת ושבעה פעלו במדינות אחרות.
יו"ר המרכז העולמי של בני ברית ד"ר חיים כץ אמר כי, "מטרתנו להוקיר את פועלם של אנשים פשוטים כמונו, שצורך הזמן הפך אותם לגיבורים. סיפוריהם של מאות היהודים שחירפו את נפשם להצלת יהודים כמעט אינו ידוע. אנו רק בתחילתו של מסע ארוך לעשיית צדק היסטורי להוקרת גבורתם".
הענקת אות המציל היהודי
המצילים היהודים ברובם אינם בחיים כיום, והאותות הוענקו לבני משפחותיהם. היחידה מבין מקבלי האותות שעדיין נמצאת עמנו היא פאני בן-עמי, אשר בהיותה בת שלוש-עשרה סייעה להצלת חמישה-עשר ילדים בבריחתם מצרפת לשוויץ. לא במקרה דבק בה הכינוי "המפקדת הקטנה".
בן-עמי פנתה בטקס אל בני הנוער הישראלים בקהל וביקשה, "המסע שעשיתי לא היה גבורה מבחינתי, אלא מרד של ילדה בת 1שלוש-עשרה שאמרה: 'זה לא צודק!' טיילו בעולם, תפגשו אנשים אבל הקימו את משפחותיכם כאן. בעזרתכם ישראל תישאר חזקה".
באירוע השתתפו לוחמי מג"ב, עדות לכך שגם בחלוף יותר משבעים שנה מאז השואה, מדינת ישראל עדיין נדרשת להילחם על זכותה להתקיים. רב בסיס ההדרכה של מג"ב רב פקד שמואל ארליך נשא את תפילת "אל מלא רחמים:.
חבר הנהלת בני ברית אברהם חולי, קרא תפילת "יזכור" לזכר קורבנות השואה. נשיא בני ברית ישראל דניאל גרץ אמר "קדיש" לעילוי נשמת הנספים. משואת הזיכרון הודלקה בידי מייסד עמותת הצופים היהודיים בצרפת ד"ר אלן מישל, בשם בני הדור השני לרזיסטנס.
יו"ר הקהילה היהודית הליברלית בקונסטנץ שבגרמניה מיניה ג'ונק קיבלה את האות בשם סבה קרל דמרר. הוא נשלח למחנה בלכהמר לאחר ששהה במספר מחנות עבודה. שם סייע לרבים מאנשי המחנה, ובין היתר הציל מאה אנשים שהגרמנים ביקשו לרצוח רק משום שקועקעו על זרוען מספרים שגויים, שנשים אחרות כבר קועקעו בהם. בשנת 1961 עלה דמרר לישראל. לאורך השנים הוא שמר על קשר עם ניצולים רבים מהמחנה.
ג'ונק אמרה כי, "אני גאה לקבל את האות בשם סבי. הוא היה אדם צנוע, שלא אהב לדבר על פעולותיו בתקופת המלחמה. אנחנו בני משפחתו רואים חשיבות רבה בהוקרת זכרו וזכרם של כל המצילים היהודים".
ניצולת השואה לאה רוזנברג מספרת את סיפורה לחיילים לאחר הטקס. צילום: יואב דביר
סיפורים אישיים
משתתפי האירוע זכו לשמוע סיפורים אישיים מפיהם של ניצולי שואה במסגרת פינות עדות שפעלו לפני הטקס ואחריו בתחנות שונות ביער. בין העדים: צילה הרשקו, אליעזר לב ציון, ליה רוזנברג, אסתר דבורה רייז-מוסל, נעמי קון-סיטבון ואיטה קלר בן חיים.
מוסל סיפרה לקבוצת חיילים כיצד נשלחה עם משפחתה למחנה ברגן בלזן, ושרדה את המלחמה עם שני אחיה. אביה ואימה נרצחו במחנה: "במשך 40 שנה לא דיברתי על מה שקרה לי במלחמה. מרגש לבוא לכאן ביום השואה ולספר את הסיפור שלי".
אליעזר לב ציון סיפר על פעילותו ברזיסטנס ואמר: "מטרתנו לא היתה להרוג, אלא להציל חיים".
נעמי קון-סיטבון שרדה את השואה בעזרת הרזיסטנס, שסייעו לה להסתתר בעיירה הצרפתית הציורית לוטרק. "הנוף היה כמו גן עדן, אבל מסביבנו היתה תופת", אמרה.
בן חיים הסתתרה במלחמה בבית דודתה, כשהיא מתחזה לילדה נוצרייה. "רק כשהפכתי בעצמי לאמא, הבנתי כמה קשה ודאי היה לה למסור אותי. שרדתי הודות לאומץ ליבה". אחת הקבוצות להן סיפרה את סיפורה היתה משלחת קק"ל לפולין, היוצאת בקרוב למסע לימודי במקום שבו התרחשו זוועות השואה.
פאני בן-עמי היתה רק בת שלוש-עשרה כשהפכה מבלי שהתכוונה לכך, למפקדת קבוצת ילדים יהודים, שברחו מצרפת לשוויץ. היא הובילה אותם ביערות, הבריחה אותם מהשבי והגנה עליהם מפני החיילים הגרמנים.
עם עליית הנאצים לשלטון ב-1933 נמלטה משפחתה של פאני מגרמניה לצרפת. לאחר כיבוש צרפת פאני הוסתרה בבית ילדים במרכז צרפת, יחד עם כ-70 ילדים אחרים. במהלך ניסיון להבריח את הילדים מצרפת לשוויץ, נטש המלווה את הקבוצה באמצע הדרך, ופאני קיבלה עליה את הפיקוד. לאורך כל הדרך הפגינה אומץ לב, תושייה ומנהיגות, שעוררו בילדים תחושת ביטחון.
כשהופסקה תנועת הרכבות עקב הפצצת גשר, היא שכנעה את אחד העובדים להעלות את הילדים לקרון הדואר. לאחר שנתפסו ונכלאו בידי הז'נדרמריה הצרפתית במטרה להעבירם לחיילי הגסטאפו, היא הצליחה למלט אותם דרך חלון השירותים למקום מסתור ביער.
במשך שבועיים הובילה פאני את הילדים בצעידה רגלית ביער, בתנאים קשים של קור ורעב. היא חיפשה סיוע בקרב האיכרים, ומצאה אישה שדאגה להם למחסה ויצרה קשר עם מבריח, שלקח אותם לעבר גבול שוויץ.
לאחר שחצו את הגבול, שמה פאני לב שאחת הבנות, פעוטה בת 3, נותרה מאחור. היא שבה לחפשה ומצאה אותה בוכה בסמוך לגדר. הפטרול הגרמני, שחזר בינתיים למקום, ירה לעבר הבנות. פאני נשאה את הילדה הקטנה בידיה, סוככה עליה בגופה ורצה איתה אל חיילי המשמר השוויצרי.
בתום המלחמה שבה פאני לצרפת. אימה נספתה בשואה, אבל שתי אחיותיה שרדו. בשנת 1965 עלתה לישראל, התגוררה בתל אביב והקימה כאן את משפחתה.
לכתבות נוספות בחדשות קק"ל