1) זהו ציקָס מופשל (Cycas revoluta) – מין דינוזאור צמחי. הוא שייך לקבוצה שרוב נציגיה ידועים לנו רק כמאובנים מהעידן הגיאולוגי פֶּרְם (פני 250 עד 290 מיליון שנה) ומעידנים מאוחרים יותר. הצמח נמנה עם ראשוני הצמחים יוצרי הזרעים שקמו בעולמנו והוא צומח בר בדרום יפן. במקומות רבים ברחבי העולם מגדלים את הציקס כצמח נוי. כבר בכניסה, עוד בטרם השביל חוצה את המדשאה, מקדם את פנינו מבחר נאה של עצי שיטה, שמוצאם במזרח אפריקה.
2) באותו מקום, מימין לשביל, נמצא עץ מוזר למראה. ספק אם אדם מן היישוב יקשר אותו עם הסוג איקליפטוס. בכל אופן, זהו איקליפטוס מֶלָנוֹפלוֹיָה(Eucalyptus melanophloia) סימן ההיכר שלו הם העלים, בעלי הגוון הכסוף. העלים הצעירים, צורתם כצורת לב ואילו הבוגרים צורתם אליפטית כביצה ובסיסיהם חובקים את הציר הנושא אותם. המראה המיוחד הופך את מין האיקליפטוס הזה לעץ דקורטיבי. בישראל נוטעים אותו בבקעת הירדן ובנגב המערבי. באילנות ניטעו כ-170 מינים של איקליפטוסים. כיום נותרו כמחצית מהם ונוכל לפגוש אותם בהמשך הסיור (סוג איקליפטוס כלולים יותר מ-700 מינים).
3) משמאל (מערבית) למדשאה תמצאו עץ בעל גזע ירוק ופריחה צהובה, צרצידיון פרחוני (Cercidium floridum), עץ נשיר שמוצאו במדבריות צפון-אמריקה. העץ מתאים לאזורים יבשים, עליו קטנים על מנת לצמצם את איבוד המים. צבעם הירוק של הגזע והענפים מלמד אותנו כי גם הם עשירים בכלורופיל ומבצעים את תהליך ההטמעה (פוטוסינתזה), מה שמאפשר לו להשיר את העלים בזמן עקת יובש ולהמשיך להטמיע. תרמיליו הירוקים של העץ נאכלו על ידי האינדיאנים, ומהגזעים ייצרו כפות הגשה גדולות.
4) מעבר לרחבה הקטנה עם הספסלים צומח ער אציל (Laurus nobilis). זהו צמח ים-תיכוני אופייני, הצומח גם אצלנו בכרמל ובגלל, בעיקר בחורשים הלחים. באילנות זכה העץ לצמוח לגובה רב במיוחד.
5) האיגוף המזרחי – הער האציל מציין את קצה השביל המרכזי. בצומת נפנה ימינה(מזרחה) בשביל המתעקל שמאלה. בסמוך לכאן צומחת קבוצה מרשימה של עצי אורן הצנובר (Pinus pinea) , הניכרת בצבע האדום של גזעיהם. אורן הצנובר הוא העץ שממנו מפיקים את הצנוברים (פיניונס) הטעימים. העץ צומח בר במערב הים התיכון, אך נראה כי כבר בתקופה הרומאית נטעו אותו במחוזות האימפריה הקדומה, כדי ליהנות מהטעם המשובח של זרעיו קק”ל נטעה את אורן הצנובר ביערות רבים ביהודה, בכרמל ובגליל.
6) הגענו לחלקת אוסטרליה. מיד בתחילת האיגוף משתלשלים משמאל לשביל ענפיה של אָלוֹקָזוּאָרִינָה טוֹרוּלוֹסָה (Allocasuarina torulosa) ויוצרים מסך יפהפה. בזכות תכונתו זו, העץ יעיל במיוחד בנטיעות שמטרתן להסתיר ולהקטין מפגעי רעש. העץ צומח בר בשולי יערות הגשם של אוסטרליה. בעצה האיכותית שלו משתמשים לייצור כלים יוקרתיים כגון ניצבי סכינים.
7) בכיכר הריבועית הסמוכה נמצא “עץ השערות". זהו הכינוי שהדביקו המטיילים לאלוקזוארינה סיבית (Allocasuarina inophloia) . גזע העץ מכוסה מעין פרווה חומה, המתפצלת לרצועות אורך דקות בדמות שערות. אי אפשר שלא להתפעל ממראה העץ המיוחד.
8) מעט הלאה, מימין לשביל, צומח קליטריס מיובּל (Calliltris verrucosa) . זהו עץ מחט אוסטרלי, בעל עלים קשקשניים, דומים לברוש. מה שמוסיף חן לעץ הוא האצטרובל שלו, המכוסה כולו בליטות. באוסטרליה האצטרובלים נשארים סגורים על העץ במשך שנים. הם נפתחים רק אחרי שריפה ואז מפזרים המוני זרעים, הזוכים לשטח נקי ונוח לנביטה, כמעט בלי תחרות של צמחים אחרים. הגננים אוהבים את הדרישות הצנועות של העץ למים.
9) אנחנו מגיעים לעוד "שער", החולש על צומת של ארבעה שבילים. כאן צומח מ"כוכבי" גן האקלום – איקליפטוס גדול-פרי (Eucalyptus macrocarpa) . העץ, המזכיר במראהו שיח, צומח בר באזורים הצחיחים למחצה של מערב אוסטרליה. העלים הבשרניים, דמויי החץ, מכוסים כסות עבה של שערות, המעניקה להם צבע אפור. עיקר יופיו של הצמח הוא בפרח הענק והאדום שלו, הגדול ביותר מבין מיני האיקליפטוס. הפרח מצמיח אינספור אבקנים אדומים, שבקצותיהם מנצנצים גרגרי אבקה צהובים. הפריחה מתחילה באמצע אוקטובר והיא נמשכת עד אמצע החורף. מובן שפרח כזה מייצר גם פרי גדול, שהעניק למין את שמו. העץ ניטע במקומות אחדים בישראל, בין השאר ביישובי הנגב המערבי ניר עוז ושדה תימן.