התוכן בעמוד זה עודכן בחודש יולי 2023
נקודת מוצא: חניה עליונה.
נקודת סיום: חניה תחתונה.
אורך המסלול: כ-3 ק"מ. צבע סימון: כחול.
אופי המסלול: חד-כיווני. הערה: יש לדאוג לרכב מאסף. אפשר ליצור מסלול מעגלי, קצר יותר, שמתחיל ומסתיים בחניה התיכונה.
לחוברת האינטראקטיבית "סיור בעקבות המקורות באתר סטף ובסביבותיו" לחצו כאן
בור מים ומערת מגורים
השביל יורד מהחניה העליונה מזרחה בגרם מדרגות ומגיע מיד לצומת שבילים. פונים ימינה בשביל המסומן בחיצים כחולים. השביל עובר בשולי יער קק"ל ולאחר כ-100 מ' עובר ליד בור מים קדום. אמנם בסטף נובעים שני מעיינות, אך יש להניח שתושבי המקום הפיקו תועלת מהמים כאשר שהו במטעים המרוחקים מהכפר. הבור נחצב בסלע הטבעי ודופנותיו טויחו בסיד כדי שמי הגשם שנאספו בו לא יחלחלו ממנו דרך סדקים בסלע.
כאשר רצה רבי יוחנן בן זכאי להמחיש את כוח זכרונו של תלמידו רבי אליעזר בן הורקנוס, אמר עליו שהוא "בור סוד שאינו מאבד אף טיפה" (משנה, אבות ב' י"א). בור המים חצוב במשטח הדריכה של גת קדומה. יש להניח שהגת, מקום שבו דרכו ענבים לקראת הפיכתם לייצור יין, הייתה פעילה בתקופה הביזנטית. לאחר שהמוסלמים כבשו את הארץ (מאה 7 לספירה) לא היה צורך בגת ונראה כי אז נחצב בור המים.
ליד בור המים נמצאת מערה, שבפיה בנוי קיר מאבנים מסותתות ובו פתח שבראשו אבן משקוף גדולה. המערה אינה גדולה, אך היא נוחה למגורים. מערה זו, כמו מערות אחרות באזור סטף, שימשה למגורים עונתיים, או לאחזקת עדר ונראה כי הבור שימש ליושבי המערה כמקור מים.
השביל נמשך בחורשת עצי אורן ומגיע למערכת מדרגות חקלאיות נטושות ולידה עוד מערה בנויה בחלקה. בנקודה זו יש תצפית מרהיבה על מכלול מדרגות הבעל והשלחין ועל שרידי הכפר סטף.
בהמשך הדרך השביל נכנס ליער אורנים ובו שולחנות פיקניק – מקום שבו אפשר לנוח מעט לפני המשך הדרך. השביל "הכחול" יורד מהחניון ועוקב לאורך כ-50 מ' בדרך הסלולה שמובילה לחניה התחתונה. בעיקול הדרך פונים ימינה בעקבות הסימון הכחול ומגיעים לחלקות הבעל של סטף.
חקלאות הבעל
מראה המדרגות החקלאיות, ששוחזרו בעמל רב, והכרמים והמטעים שצומחים כאן - מרהיב. כאן גידלו תושבי סטף לדורותיהם עצי פרי שאינם זקוקים לתוספת השקיה ובהם זית, גפן, תאנה ורימון. זו משמעות הביטוי חקלאות בעל, שנקראת על שם האל הראשי בפנתיאון הכנעני – אל השמיים והרעם, הגשמים והפריון ומכאן כינויו של האל - "בעל שמין" (בעל שמיים). הגשם מפרה את האדמה ומנביט את הזרעים הטמונים ברחמה.
התחנה הראשונה בשביל היא הכרם. כרם הגפנים שבסטף מעניק חיים לתיאור המקראי הידוע כמשל הכרם: "כרם היה לידידי בקרן בן-שמן ויעזקהו ויסקלהו וייטעהו שורק, וייבן מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו" (ישעיהו ה' 1-2). אכן, כדי ליצור כאן כרם עיזקו תושבי המקום את האבנים הגדולות, סיקלו את האבנים הקטנות יותר ובנו מהם את המדרגות החקלאיות ואת המגדל - השומרה שנגיע אליה בהמשך המסלול. כרם זקוק באופן מיוחד לגדר, כדי למנוע מחיות המשק ומחיות בר לאכול מהעלים ומהפירות. גדר הכרם נזכרת גם היא במשל הכרם: "הסר משוכתו והיה לבער פרוץ גדרו והיה למרמס״ (ישעיהו ה' 5).
הגפן נחשבה לאחד מאוצרות הטבע של ארץ ישראל, משום שאי אפשר היה לגדלה במצרים ולא בארם נהריים, שני מרכזי התרבות הגדולים של העת העתיקה. יין היה מוצר צריכה חשוב בעת העתיקה. באותם ימים נהגו לערבב את המים ביין, כנראה כאמצעי חיטוי ושמירה על הבריאות.
מעבר לכרם, בין הטראסות, צומחים עצי תאנה וזית, רימון וחרוב, עצי בוטנה (פיסטוק) ועצי פרי נשירים למיניהם. זהו אוסף של 16 מינים של עצי פרי ובהם עשרות זנים נדירים של עצי פרי, שנאספו מפינות הארץ הנידחות בעזרת אנשי האגודה להכרת הפירות במקורות ישראל. לזני העצים האלה יש ערך עצום מבחינה היסטורית וחינוכית ומבחינה חקלאית ומדעית. זני עצים אלה הותאמו במשך מאות ואלפי שנים לתנאי האקלים והקרקע של ארץ ישראל. אוסף העצים הזה, הכולל גם יותר מ-25 זני גפנים, הוא אוצר גנטי בעל חשיבות עצומה, לאור העובדה שכבר אין מגדלים בתרבות רבים מהזנים האלה. בעונה שבה העצים נותנים פרי אפשר לטעום מפירותיהם, אך לא למלא את התרמיל.
שביל ושומרה
שביל הטיול נמשך בתוואי דרך קדומה, ששירתה את החקלאים ואת תושבי הכפרים באזור כנתיב תחבורה במשך דורות רבים, אולי אף בתקופה הרומית. השביל מנצל את מדרגות סלעי תצורת שורק – תצורה גיאולוגית הבנויה משכבות של אבני דולומיט קשות וחוואר רך לסירוגין. מבנה זה מתאים מאוד לבניית מדרגות חקלאיות, שכן שכבו החוואר שבין הסלעים הקשים טובים לעיבוד. שכבות החוואר אטימות למים והן שנושאות את מעיינות סטף ומעיינות נוספים בהרי ירושלים.
האבנים הגדולות התומכות בשביל מרמזות שהשביל הותאם לבהמות משא נושאות יבולים. קטע שביל מגודר מתואר בצורה ציורית במקרא, בסיפור בלעם: "...ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה ויך בלעם את האתון להטותה הדרך. ויעמֹד מלאך ה' במשעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה" (במדבר כב, 23-24).
מעל לשביל ניצב מבנה אבן ישן. זהו בסיס של שומרה, חסר חלל פנימי, שממדיו 2x3 מ'. ליד המבנה נמצאת מערה ששימשה למגורים. בעונת איסוף הפירות שמר האיכר מגג השומרה על יבולו המקום שימש לשמירה על היבולים, בעיקר בעונה הבוערת של שלהי הקיץ, הזמן שבו אוספים את יבולי המטעים. מערה סמוכה שימשה למגורים ולאחסון. ייתכן שזהו המגדל הנזכר במקרא במשל הכרם, שציטטנו קודם.
מעל לשומרה זו נמצאת השומרה העליונה, משוכלת יותר, ובה חלל פנימי ששימש למגורים ולאחסון. גרם מדרגות הוביל לגג השומרה. שתי השומרות נבנו במקום הצופה היטב על הסביבה. השומרות חרבות בחלקן ורק בסיסיהן נותרו בשטח. אין לעלות על השומרות בשום פנים ואופן משום שהן עלולות לקרוס!
השביל מגיע לפרשת דרכים. נעזוב את השביל העתיק ונמשיך בעקבות הסימון הכחול דרך מטע זיתים גדול. גם הזית, כמו הגפן, נחשב לאחד מאוצרות הטבע של ארץ ישראל. שמן הזית שימש למאור ולרפואה ומבחינה זו לא היה לו תחליף.
בית הגִיתות וחורשת האלונים
השביל עובר בחלקת חורש ים תיכוני, שהשתלט במשך השנים על השלט ומוכיח את יכולתו של החורש להתחדש באופן טבעי בהרי ירושלים. צומח חורש ים תיכוני. מעבר לו נחשף בית גיתות גדול, חצוב בסלע, המתוארך לתקופה הביזנטית.
גת הוא מקום שבו דורכים על ענבים כדי להפיק מהם את התירוש לקראת התססתו ליין. משטח הדריכה, שבו דרכו על הענבים כדי להפיק מהם תירוש, מכוסה פסיפס לבן. ממשטח הדריכה התירוש זרם אל כלי איסוף ומשם הועבר ליקב לתסיסה. שימו לב לשקע שבמשטח הפסיפס. השקע מכונה "תפוח הגת" ובתוכו שמו את הענבים לאחר שכבר דרכו עליהם, כדי למצות מהם את שארית התירוש. הסחיטה הנוספת נעשתה בדרך כלל בעזרת קורה או בורג (אין לדרוך על הפסיפס ולא לפגוע בו בכל צורה שהיא). מסביב למשטח הדריכה היו תאים, שבהם הניחו המגדלים את הענבים ואולי אף דרכו גם בהם את הענבים. במקרא מתוארת פעולת הדריכה בגת כרצף לאחר הבציר: "ויצאו לשדה ויבצרו את כרמיהם וידרכו ויעשו הִלולים" (שופטים ט' 27).
ליד הגת, במורד השביל, נמצאת חורשת האלונים. העצים הגדולים מעניקים צל נדיב ויוצרים פינה נפלאה למנוחה. עצי אלון מצוי בממדים כאלה הם בבחינת מחזה נדיר בהרי ירושלים. בסביבה נמצאו שרידי מבנה, אולי כנסייה מהתקופה הביזנטית, ובריכת מים. ייתכן שתושבי המקום לדורותיהם ייחסו לעצים קדושה ועל כן הם טופחו ונשמרו. התושבים הערבים של אזור סטף כינו את המקום שיח' עוביד.
מדרום לחורשה נמצאת מערה ובפתחה מדרגות. על קירות המערה נמצאים שרידי טיח למניעת חלחול המים ועל כן ברור שהמערה שימשה לאגירה מים. ייתכן שהמתקן שימש מקווה טהרה, או אולי את אנשי הכנסייה.
סיום המסלול
השביל עובר דרך כרם זיתים וחלקות של עצי פרי נשירים ובהם שקד, תפוח, אגס, שזיף, משמש ואלת הבוטנה (פיסטוק). לאחר כ-150 מ' כדאי לעצור ולצפות במנזר יוחנן במדבר (דיר אל חביס, מנזר ההתבודדות), שנמצא בצלע ההר ממול. המנזר, השייך למסדר הפרנציסקני, נבנה בסוף המאה ה-19 לכבודו של יוחנן המטביל, שהיה תושב עין כרם. מסורת נוצרית מספרת שבמערה שנמצאת במנזר הזה הוחבא יוחנן מפני חייליו של הורדוס, שביקשו להרוג עוללים פן יקום להורדוס מלך מתחרה. המבנה בן ימינו נבנה במאה ה-19 על יסודות מנזרים קדומים יותר.
השביל מגיע למדרגות העולות למעיין סטף. לאחר בילוי במעיין, יורדים בשביל המסומן ירוק לחניה התחתונה.
אפשרות למסלול מעגלי
יורדים מהחניה התיכונה כמתואר במסלול לעבר חקלאות הבעל, השומרה, בית הגיתות וחורשת האלונים. עולים למעיין סטף וממנו חיש קל שבים לחניה התיכונה.