צמחים צופניים - מהפיתוי עד הגנבים

צמחים שאינם מואבקי רוח, זקוקים לסיוע של בעלי-חיים (בעיקר חרקים) לשם העברת האבקה מהאבקנים של פרח אחד אל הצלקת שבראש העלי של פרחים אחרים. להאבקה באמצעות בעלי-חיים יש יתרונות חשובים, בהשוואה להאבקת רוח, היא מכוונת למטרה ומעבירה מספר גרגרי אבקה אל אותה צלקת. בעלי החיים מעבירים את האבקה אל צלקת של פרחים מאותו מין וכך לא מתפזרת אבקה למקומות בהם אין לה כל ערך, שלא כבהאבקת רוח בה הגרגרים נישאים למרחק ורק חלקם הקטן זוכה להגיע לצלקות של פרחים מהמין הנכון. בעוד שבהאבקת רוח הסיכוי הוא שרק גרגר בודד יגיע אל כל צלקת, בעל-חיים מעביר מספר גרגרים יחד ואז יש סיכוי ליצירה של מספר זרעים בפרי שיתפתח מאותו פרח. לכן בפרחים מואבקי רוח אנחנו מוצאים בדרך-כלל רק זרע אחד בכל פרי ואילו בפרחים מואבקי בעלי-חיים אנחנו מוצאים לרוב מספר זרעים בכל פרי.
אבל יש לזכור שלכל דבר טוב יש מחיר ובעלי-החיים לא מבקרים בפרח על-מנת להאביק אותו אלא על-מנת לאכול את האבקה, שמכילה חלבונים רבים, והיא חומר הזנה מרוכז בעל ערך רב. בין הפרחים נוצרה תחרות על המאביקים ולפרח שמושך יותר מאביקים יש יתרון, בהשוואה לפרחי המינים האחרים. אמצעי המשיכה של בעלי-החיים כוללים, בנוסף לשפע האבקה גם כותרת צבעונית, ריח מושך וצוף.

הצוף, המופרש מהצופנים שבפרחים, הוא תמיסה מרוכזת של חומרי הזנה לבעלי-החיים, בעיקר סוכרים וחלבונים. תפקידו היחיד בצמח הוא למשוך את המאביקים. יש הבדלים בין מיני הפרחים השונים בכמויות הצוף שהם מפרישים, בהרכבו ובריכוז שלו, בהתאם לבעלי החיים המאביקים את אותו המין. יש פרחים שהצוף שלהם מאוד מרוכז ואנחנו קוראים לו "מִשְחָתִי" והוא מתאים לבלעי חיים המלקקים אותו, למשל חיפושיות וזבובים. לאחרים צוף דליל יותר שהוא תמיסה נוזלית שבעלי החיים יכולים למצוץ אותה, ביניהם פרפרים, דבוראים, וגם ציפורים ויונקים.

הבדל חשוב נוסף הוא בכמות הצוף שיש בפרח בכל עת. במהלך האבולוציה התפתחה התאמה בין המאביקים לפרחים, שמאפשרת לפרח חסכון בהפרשת צוף ולבעלי-החיים גמול מספיק על המאמץ שהם משקיעים בתעופה וליקוט הצוף. בעלי-חיים גדולים וכבדים יבקרו רק בפרחים שיציעו להם גמול בכמות רבה ואילו בעלי-חיים קטנים יסתפקו גם בכמויות קטנות. הפרחים שנחשבים כ"צופניים" הם אלה המציעים כמויות צוף גדולות שנמצא בפרח שעות רבות ביום.

למרבה ההפתעה ניתן למצוא בצוף גם חומרים שהם חומרים המזיקים לבעלי-החיים, דבר המגביל את כמות הצוף שכל פרט יכול ללקט. תכונה זאת מבטיחה שלא כל הצוף בפרח יישאב על-ידי מבקר אחד אלא כל מבקר יאסוף כמות קטנה בלבד ויישאר גם לאחרים כך שאת הפרח יבקרו מספר מאביקים באותו יום.

יחד עם זאת ניתן לראות שבפרחים צופניים, שהם לעתים קרובות גם גדולים, בהתאמה למאביקים הגדולים, מבקרים גם חרקים קטנים שלא יכולים להאביק את הפרחים והם באים רק על-מנת לאסוף צוף. לחרקים אלה, שנהנים מהצוף אך לא מביאים כל תועלת לפרח, אנחנו קוראים "גנבי צוף".

בצמחים, שלהם פרחים צופניים, יש יתרון לאדם כי הם משמשים מקור מזון לדבורי הדבש שהן מאביקות חשובות של גידולים חקלאיים רבים וכמובן מייצרות גם דבש, מהצוף שהן אוספות. יתרון רב במיוחד יש לצמחים הפורחים בעונה בה הפריחה מועטת. זאת הסיבה שממליצים לשתול צמחים צופניים הפורחים בארץ בעונת הקיץ והסתיו.