על הכרכומים – הבדלים בין המינים

מאת: אוהד בנימיני

הכרכומים הם גיאופיטים (צמחים בעלי בצל/פקעת/ איבר אגירה אחר) יפי פריחה ממשפחת האיריסיים. בישראל שישה מינים, ובעולם כ- 90, שהחשוב ביניהם הוא כמובן כרכום תרבותי (Crocus sativus), ממנו מיצרים את התבלין שנחשב כיקר ביותר בעולם – הזעפרן.

התבלין היקר מופק מצלקות הפרח (לא מהאבקנים!), אותם צריך ללקט אחד אחד מפרחי הכרכום העדינים. אנו מכירים שימוש בכרכומים עוד בימי קדם, כך נכתב לנו בשיר השירים - ״נרד וכרכום, קנה וקינמון״ (שיר השירים, ד׳ , י״ג-י״ד). אנו יודעים כי נעשה שימוש ביותר ממין אחד של כרכום, וצלקות הצמח שימשו לתיבול, בישום, רפואה ואף צביעה של מאכלים ובדים! לא נתבלבל, כי את התבלין הכתום ״כורכום״ לא מייצרים מכרכום, אלא מצמח טרופי אחר לגמרי שנקרא ״כורכומה ארוכה״ ושייך למשפחת הזנגביליים.

חיקוי זול לתבלין הזעפרן היקר הכינו מפרחים מיובשים של קורטם הצבעים (חריע), והוא היה נמכר כחיקוי זול המשמש לצביעת מאכלים ובדים. מקורו של הכרכום התרבותי אמנם בספרד, אך גם בחלק מהמינים המקומיים נעשה שימוש למאכל ולצביעה.

כרכום הבר המוכר ביותר בישראל הוא הכרכום החורפי, הפורח לאחר הגשמים הראשונים בלבן עם אבקנים שחורים ועלים אופייניים בעלי קו לבן לאורכם.

 

כרכום חורפי - עפרה. צילום: אוהד בנימיני

 

הכרכום הדמשקאי איננו אלא תת מין של כרכום השבכה ולו תת מין ייחודי להר הנגב - כ. השבכה תת מין הרמון.

 

 

כרכום דמשקאי - בורות לוץ . צילום: אוהד בנימיני

 

 

כרכום השבכה - בנטל. צילום: ירון וול

 

כרכום החרמון פורח בשפע בחרמון ונדיר ביותר בשדרת ההר.

 

בשנת 1942 טוביה קושניר, שנפל בשיירת הל״ה במלחמת העצמאות מצא תת מין אנדמי וייחודי לאזור רמאללה ושמו כרכום החרמון תת-מין ארץ ישראלי.

 

 

כרכום החרמון - הפרח בתקריב, בקעת מן, אוקטובור 2025. צילום: שולמית ארינוס

כרכום נאה גדל בהרי הגליל והגולן, ולו צלקות ארגמניות שאינן מתפצלות כלל.

 

כרכום נאה - חרמון. צילום: אוהד בנימיני

כרכום צהבהב גדל בצפון הארץ, לו אבקנים לבנים וצלקות כתומות.

 

כרכום צהבהב - אבקנים לבנים וצלקות כתומות, חרמון. צילום: אוהד בנימיני

 

 

כרכום צהבהב - חרמון. צילום: אוהד בנימיני

 

אחרון חביב, כרכום גיירדו, הגדל במישור החוף, בגליל המזרחי ובגולן. סימן שדה טוב לכרכום גיירדו הוא העירוק הסגול בצידה החיצוני של הכותרת.

כרכום גיירדו - מבט לפריחה, יער אודם. צילום: אוהד בנימיני

 

ניתן להתבלבל בקלות בין סתוונית וכרכום, אך שימו לב להבדלים הפשוטים - לסתוונית (השייכת למשפחת הסיתווניתיים) שישה אבקנים ועמוד עלי המתפצל לשלוש, ולכרכומים רק שלושה אבקנים (כיאה לבני משפחת האיריסיים) ועמוד עלי המתפצל לשלוש ואף ליותר, וצבעו על פי רוב צהוב או אדום.