האקליפטוס – משכמו ומעלה

כאשר בסוף המאה ה־19 הגיעו חלוצינו לארץ ישראל, הם מצאו אזור שרוב יערותיו הושמדו. לאחר שקיבלו על עצמם להשיב את היער לנופי ישראל, חיפשו מיני עצים שייקלטו באדמת הארץ ויצמחו במהירות. המין העיקרי שזכה להצלחה היה אקליפטוס המקור. קרל נטר, המנהל המיתולוגי של בית הספר החקלאי מקווה ישראל, זרע בשנת 1884 בבית ספרו זרעים של עצי אקליפטוס המקור שהביא מאלג'יר. עצים אלה שימשו מקור לזרעים להמשך הנטיעות של עצי אקליפטוס בראשית המאה ה־20. ניסיונות לנטיעת עצי אקליפטוס היו עוד קודם, ועל כך קיימות עדויות שונות ולעיתים גם סותרות.

ד"ר אברהם וינשטיין וד"ר יחיאל זהר מהמינהל החקלאי במרכז וולקני, יחד עם ד"ר דוד ברנד, בשעתו מנהל אגף הייעור של קק"ל, כתבו על עצי האקליפטוס בישראל את הספר "האקליפטוס מצמרתו ומעלה" (2011, אין שם הוצאה). הם מציינים בספרם שעל פי בדיקות כימיות שנערכו באוסטרליה במדגמי עלים של עצים אלה, וגם לפי צורת העלים, מקורם של הזרעים שהגיעו לארץ היה כנראה אזור אנגסטון שליד אדלייד, במדינת אוסטרליה הדרומית.

גילויי האקליפטוסים

אקליפטוס נזכר בפעם הראשונה בכתובים בכתבי מסע המחקר שערך בשנת 1642 מגלה הארצות ההולנדי טסמן (האי טסמניה נקרא על שמו טסמניה). מאוחר יותר, בשנת 1770, כתב ביומנו הבוטנאי ג'וזף בנקס, שהיה חבר במשלחת של מגלה הארצות ג'יימס קוק, על תפוצתו הרבה של אקליפטוס המקור באוסטרליה: "זהו העץ היחיד הגבוה בעל עלים צרים הדומים לעלי הערבה שהיה בכל מקום שהיינו בו". בנקס הביא זרעים לאנגליה, אבל איש לא טיפל בהם עד סוף המאה ה-18, עת העניק לעץ הבוטנאי הצרפתי שארל דה ברוטל את השם "אקליפטוס", חיבור של שתי המילים היווניות eu -  היטב ו־kalypto - אני מכסה, כלומר - מכוסה היטב. השם מתייחס למכסה(operculum)  של ניצן הפרח, שנושר כאשר הפרח נפתח.

עד כה הוגדרו כמעט 900 מינים של אקליפטוסים, רובם המוחלט אנדמיים לאוסטרליה.  כמה מינים של אקליפטוסים צומחים בר מחוץ לאוסטרליה במקומות כגון גינאה החדשה, אינדונזיה והפיליפינים. עצי אקליפטוס למיניהם צומחים כמעט בכל בית גידול – יערות לחים, יערות ממוזגים ואזורים צחיחים. לכן, אל תתפלאו אם תראו מיני איקליפטוס שצומחים היטב בנגב.

עוד כמה מילים

כבר בראשית המאה ה־20 ניסו אהרון אהרונסון ואבשלום פיינברג למצוא מיני אקליפטוסים נוספים, אך מותם בטרם עת קטע את נסיונותיהם. בזמן המנדט הכניסו הבריטים לארץ כמה מינים של אקליפטוס. בספר "האיקליפטוס – מצמרתו ומעלה", מסופר על גן אקלום שבשנת 1920 נוסד בקריית ענבים ובו ניטעו כ־60 מינים של אקליפטוס, עד 10 פרטים מכל מין. לא רבים שרדו. ניסיונות מסודרים יותר נעשו משנות ה-40 ואילך על ידי קק"ל. גן אקלום פעל ברחובות משנת 1935.

לאחר קום המדינה נעשו בדיקות אקלום בהיקף רחב יותר באילנות ובגילת, ובעשרת חלקות ברחבי הארץ, בעיקר בצפון הנגב ובמערבו. באילנות, שהיה הארבורטום הלאומי, ניטעו כ־168 מיני אקליפטוס, אך רובם לא שרדו.
עצי אקליפטוס מביאים תועלת עצומה. משתמשים בהם כעצים לבניין, להסקה, כשוברי רוח, לייצור רהיטים ונייר וכמרעה לדבורים. מהשמן הארומטי שבעלים מפיקים תרופות וחומרי טעם, ובארץ מצאו לעץ שימוש מיוחד: ייעור ביטחוני, שנועד להסתיר יישובים וכבישים מעיני אויב. באוסטרליה בישלו הילידים את שורשי אקליפטוס ששימשו להם ולמאכל והקואלות ניזונות באופן בלעדי מעלי העץ.


אקליפטוס המקור (Eucalyptus camaldulensis)

מין האקליפטוס הנפוץ בישראל, שאף נעשה סמל ציוני. העץ צומח במהירות רבה לממדים גדולים. העץ ניטע במספרים עצומים ברחבי העולם, ויש המגדלים אותו במיוחד כעץ להסקה. אקליפטוס המקור מספק דלק טוב. הוא בוער באש בהירה ומפיץ תוך כדי כך ריח מרענן. לאחר כריתתו יש לבקע אותו לגזרים במהירות, מכיוון שלאחר שהוא מתייבש העצה נעשית נוקשה. מעצי איקליפטוס המקור אפשר לייצר פחם עץ באיכות מעולה. העץ מתחדש מהגדם לאחר כריתה, תכונה שעושה אותו עץ יער אידיאלי. לעץ יש זן מדברי, הניכר בעלוותו המכחילה, עדות לכך שהעלים מכוסים בשכבה עבה של שעווה המסייעת למניעת התנדפות מים.

צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק''ל. אקליפטוס המקור בנחל האלה

אקליפטוס סרג'נטי (Eucalyptus sargentii)

מין עמיד ליובש ולמליחות קרקע ועל כן ניטע במספרים גדולים בנגב. הגזע מכוסה בחלקו התחתון בקליפה מחוספסת ואילו חלקו העליון חלק. אם תראו אקליפטוס כזה בנגב ושפריחתו בצבע קרם צהוב, רוב הסיכויים שזה אקליפטוס סרג'נטי. העץ קטן יחסית, בעל גזע קצר. קל מאוד לזהות את העץ על פי ניצן הפריחה, המעוקל כקרן. אפשר לפגוש אותו גם בעמק הירדן ובעמק יזרעאל.  

צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק''ל. אקליפטוס סרג'נטי

אקליפטוס לימוני (Corymbia citriodora)

האקליפטוס הלימוני צומח בר באזור קווינסלנד שבצפון-מזרח אוסטרליה, במחוזות שבהם כמות המשקעים השנתית נעה בין 500 ל- 1,000 מ"מ גשם בשנה. צמרתו הכדורית והענפה עשויה להתנשא לגובה 35 מטר. הגזע לא פחות יפה מהנוף. הגזע מתקלף ונותר חלק, בהיר מאוד ומרשים במיוחד. העצה הקשה שלו מתאימה מאוד לתעשיית הרהיטים וליצירת קורות. קל לזהות את העץ על פי הריח הלימוני המיוחד שנוסף מהעלים לאחר שממוללים אותם. העץ ניטע בפארקים בתל אביב ומעט בצפון הארץ. עץ מפורסם צומח בפתח תקווה.

צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק''ל. אקליפטוס לימוני בפתח תקווה

אקליפטוס מערבי (Eucalyptus occidentalis)

מין זה של אקליפטוס ניטע במספרים גדולים יחסית, בצפון הארץ ובמערב הנגב, אף על פי שאינו מגלה עמידות מיוחדת ליובש. חלקה של אקליפטוס מערבי שהתפרסמה בנסיבות טרגיות נמצאת במקום שבו נערכה מסיבת הנובה ב־7 באוקטובר 2023. רבים מהעצים במקום התייבשו במשך השנים והותירו רחבה גדולה שהתאימה למסיבת טבע. 

העץ יוצר נוף מטרייתי. אחד מסימני הזיהוי הוא הקליפה החלקה של העץ בחלק העליון של הגזע, בעוד החלק התחתון מכוסה בסות מבוקר ומפוצל. הפרי הפעמוני הוא סימן מצוין לזיהוי וגם הניצנים המאורכים והצרים, שאורכם עד שני ס"מ. העץ פורח בארץ בפריחה צהובה שופעת באוגוסט והוא מבוקש מאוד בקרב מגדלי הדבורים. קיימים כל מיני זני מכלוא שפורחים בחורף. זני מכלוא אלה דווקא עמידים לבצורת, אך קשה לגדלם מזרעים וריבויים מייחורים אינו פשוט.

צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק''ל. אקליפטוס מערבי - בפריחה

אקליפטוס מסמרי (Eucalyptus gomphocephala)

חוטבי העצים מכנים את העץ "אקליפטוס שחור", על שום הצבע הכהה של הקליפה המכסה את הגזע והענפים לכל אורכם, וסיביה מחורצים כאילו עברו אליהם במסרק. בעבר נטעו את האקליפטוס המסמרי במספרים גדולים בצפון הנגב, אך התברר שאינו עמיד לבצורת ולכן בימינו ניטע בדרך כלל בצפון. הוא נחשב לעץ שדרה ומשבר רוח מצוין, ובצפון הנגב משמש חגורת הגנה ליישובים מפני אבק ורוחות. בעבר נקרא גם "אקליפטוס ההרים", משום שנקלט היטב בהרי המרכז, הכרמל והגלבוע. רק אקליפטוס המקור נפוץ יותר ממנו ברחבי ישראל.

יערן קק"ל גילה טיפוס מיוחד של המין הזה הקרוי אקליפטוס מסמרי כדורי קק"ל. טיפוס זה צומח בצורת שיח כדורי. הוא ניטע כצמח נוי בעיקר משום שעלוותו הצעירה נוטה להיות אדמדה. בדרום ניטע למשל בטיילת של באר שבע. בחו"ל נוטעים אותו כדי להשתמש בעלוותו לקישוט זרי פרחים.
באוסטרליה המין הושמד כמעט לחלוטין. בראשית שנות ה־90, כך מספר רוברט סיטבון, הגיעה משלחת אוסטרלית לישראל כדי לערוך היכרות מחודשת עם האקליפטוס המסמרי. צומח ביער אילנות. 

צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק''ל. אקליפטוס מסמרי - מושב גנות
 

אקליפטוס אלני (Eucalyptus cladocalyx)

אקליפטוס אלני הוא עץ גבוה. סימן זיהוי ברור הוא הגזע הישר, שמואיל להצמיח ענפים רק מגובה רב וגם אלה נושאים עלווה רק בקצותיהם. הקליפה של הגזע ושל הענפים חלקה, צבע חום-אדמדם. סימן זיהוי נוסף הוא העלה האזמלני, כלומר, רחב בבסיסו והולך ונעשה צר. ניטע בעיקר בצפון הארץ משום שאינו עמיד ליובש. העלים מכילים מעט ציאניד ואינם נאכלים על ידי צבאים ולא על ידי צאן ובקר, תכונה שהופכת אותו לעץ צל טוב בגולן.

צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק''ל. אקליפטוס אלני בחלקת האקלום שבגילת

אקליפטוס דונדסי (Eucalyptus dundasii)

אקליפטוס דונדסי מצמיח בדרך כלל גזע גבוה ודק, שחלקו התחתון מכוסה בקליפה מחוספסת ומבוקעת בצבע אפור כהה. הקליפה בחלק העליון בהירה יותר עד אדמדמה, נוטה להתקלף ומותירה גזע חלק. העלים מבריקים, הפחרים לבנים ומסדורים בקבוצות של ארבעה עד שבעה פרחים בקבוצה. העץ עמיד ליובש ולבצורת אך משום מה ניטע רק מעט בישראל.

צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק''ל. אקליפטוס דונדסי - פירות בשלים

אקליפטוס ורוד קליפה (Eucalyptus salmonopholia)

השם אקליפטוס ורוד קליפה מתאר נאמנה את הגוון האדום היוצא דופן של גזע העץ (שמו המדעי מציין שלאקליפטוס יש גוון של דג סלמון). בחורף משתנה מעט גוון הגזע לירוק-חום. זהו עץ גבוה, עמיד לבצורת, שמוצאו מהאזורים הצחיחים של אוסטרליה. העץ מצמיח גזע ישר וענפיו העליונים מתפשטים לצדדים ויוצרים נוף דמוי סוכך.

בארץ לא נוטים לנטוע אותו בגלל נופו הדליל. העצה, לעומת זאת, שימושית מאוד בשל צפיפות וחוזקה, ומשמשת ליצירת תמיכות במכרות ואדני מסילת ברזל. זהו עץ אידיאלי לשדרות. בארץ העץ מצליח מאוד ביער מנחמיה, בעמק הירדן ובאזור באר שבע.

צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק''ל. אקליפטוס ורוד קליפה - חלקת האקלום, גילת
 

תודה לרוברט סיטבון, מהנדס ייעור של מרחב דרום בקק"ל (בדימוס), על עזרתו הרבה בהכנת כתבה זו.