כבון

צורת פרח או עלה המזכיר מראה של שביס, או ברדס (קפוצ'ון), למשל בפרח של מגנונית כבונה.
בטחבים: עלה שקצהו קעור מאוד ומתוח קדימה, או ששוליו בקצהו גלולים מעלה, באופן המשווה לו מראה של ברדס (מעין כובע של נזירים).
כמו כן משמש בטחבים לתיאור מצנפת (שארית הארכגון) הנבקעת בסדק יחיד המקנה לה צורת ברדס.

[מקור המילה כָּבוּן הוא במשנה (מסכת שבת, ה, ב): "רְחֵלוֹת יוֹצְאוֹת שְׁחוּזוֹת, כְּבוּלוֹת וּכְבוּנוֹת" (צאן שגופן נעטף במטלית כדי שלא יתלכלך צמרן) ומשמעותו עטוף, מהודק, רכוס. מכאן התגלגלה המילה למכבנות – סיכות ראש, לאיסוף השיער].