דלג לתוכן העמוד
עמוד הבית
עבור לתפריט ראשי
עבור לקישורים מומלצים בתחתית העמוד
He
פתח תפריט
רשימת הצמחים באתר
חזרה
רשימת הצמחים באתר
צמחים מוגנים
צמחי תבלין
צמחים רעילים ומסוכנים
צמחי מרפא
צמחים בסכנת הכחדה (צמחים "אדומים")
צמחים פולשים
צמחים אלרגניים
צמחים צופניים
צמחים במקורות
פתח תפריט
משפחות הצמחים
חזרה
משפחות הצמחים
משפחת האברשיים
משפחת האברתיים
משפחת האדמוניתיים
משפחת האורניים
משפחת האזדרכתיים
משפחת האיריסיים
משפחת האלוניים
משפחת האלטיניים
משפחת האלף-העלה
משפחת האלתיים
משפחת האספלניים
משפחת האספרגיים
משפחת האפרוריתיים
משפחת הארכוביתיים
משפחת האשחריים
משפחת האשליים
משפחת הבאשניים
משפחת הבוציציים
משפחת הביברשטיניים
משפחת הביגנוניים
משפחת הבקעצוריים
משפחת הברושיים
משפחת הגומאיים
משפחת הגליתיים
משפחת הגפיתיים
משפחת הגפניים
משפחת הגרניים
משפחת הדגניים
משפחת הדולביים
משפחת הדלועיים
משפחת הדנשטטיים
משפחת הדקליים
משפחת ההדסיים
משפחת ההרדופיים
משפחת ההרנוגיים
משפחת הולריניים
משפחת הורבניים
משפחת הורדיים
משפחת הזוגניים
משפחת הזיפניים
משפחת הזיתיים
משפחת החבלבליים
משפחת החיעדיים
משפחת החלבלוביים
משפחת החלמיתיים
משפחת החמציציים
משפחת הטבוריתיים
משפחת הטופליים
משפחת הטחבי כבד (מערכת)
משפחת הטחבי עלים (מערכת)
משפחת הטחבי קרן (מערכת)
משפחת הטמוסיים
משפחת הימלוחיים
משפחת היערתיים
משפחת היצהרוניים
משפחת הירבוזיים
משפחת הכופריים
משפחת הכחליתיים
משפחת הכף-צפרדע
משפחת הכפתוריים
משפחת הלבניים
משפחת הלוטמיים
משפחת הלועניתיים
משפחת הלופיים
משפחת הלחכיים
משפחת הלילניים
משפחת הלשון-אפעה
משפחת המורינגיים
משפחת המורכבים
משפחת המורניים
משפחת המימוניים
משפחת המישיים
משפחת המצליבים
משפחת המרבה-חלב
משפחת המרסיליים
משפחת המתנניים
משפחת הנאדידיים
משפחת הנהרוניתיים
משפחת הנופריים
משפחת הנוריתיים
משפחת הנר-הלילה
משפחת הנרקיסיים
משפחת הסבונניים
משפחת הסהרוניים
משפחת הסוככיים
משפחת הסולניים
משפחת הסופיים
משפחת הסחלביים
משפחת הסיגליים
משפחת הסימרוביים
משפחת הסלביניים
משפחת הסלוודוריים
משפחת הסמריים
משפחת הסנטליים
משפחת הספלוליים
משפחת הסרפדיים
משפחת הסתווניתיים
משפחת העופריתיים
משפחת העיריתיים
משפחת העלקתיים
משפחת הערבזיים
משפחת הערבתיים
משפחת הערטניתיים
משפחת העריים
משפחת הפואתיים
משפחת הפונטדריים
משפחת הפיגמיים
משפחת הפיטולקיים
משפחת הפילנתאיים
משפחת הפעמוניתיים
משפחת הפרגיים
משפחת הפרנקניים
משפחת הפרעיים
משפחת הפשתיים
משפחת הצבריים
משפחת הצלפיים
משפחת הצפורניים
משפחת הקוציציים
משפחת הקזואריניים
משפחת הקטניות
משפחת הקיסוסיים
משפחת הקיסוסיתיים
משפחת הקנאביים
משפחת הקרנניים
משפחת הרב-רגליים
משפחת הרגלתיים
משפחת הרופיניים
משפחת הרימוניתיים
משפחת הרכפתיים
משפחת הרקפתיים
משפחת השבטבטיים
משפחת השושניים
משפחת השעוניתיים
משפחת השלמוניים
משפחת השפתניים
משפחת השרביטניים
משפחת השרכיניים
משפחת התותיים
משפחת התת-משפחת סילקיים במשפחת הירבוזיים
חיפוש מתקדם
מונחון - מילון מושגים
מועדי הפריחה
דיווחי פריחה מהשטח
גן בוטני אילנות
גן בוטני אגמון החולה-קק"ל
עצים ביערות קק"ל
צמחים ופולקלור
תצלומי גרגרי אבקה
האבקה בראי ישראלי
שבעת המינים
ארבעת המינים
פתח תפריט
מתכונים
חזרה
מתכונים
כבושים וחמוצים
מנות עיקריות
מרקים
משקאות
מתוקים
סלטים חמים
סלטים קרים
תבלינים
פתח תפריט
מאמרים
חזרה
מאמרים
רשימת מקורות
אודות
דיווחי פריחה
סגור תפריט עליון
קרן קימת לישראל
חינוך ונוער
מסלולי טיולים
שבילי אופניים
הקלק וטע
צמח השדה
צרו קשר
He
דיווחי פריחה
חיפוש
ראשי
דפי מידע
עירית גדולה- צמח מרפא
חיפוש צמחים
חיפוש צמחים
שם הצמח
משפחה
{{ families.Title }}
צבע
{{ colors.Title }}
צורת חיים
{{ lifeforms.Title }}
תפוצה
{{ distributions.Title }}
עונת הפריחה
{{ floweringmonth.Title }}
{{ab}}
{{ ab }}
חיפוש
ניקוי
עירית גדולה- צמח מרפא
לחץ כאן להדפסה
לחץ כאן לשיתוף
מתוך ילקוט הצמחים של נסים קריספיל
עירית גדולה
עירית גדולה
תיאור הצמח:
צמח רב-שנתי ממשפחת השושניים, המגיע לגובה של 1 מ'.
הצמח מאכלס בארץ שטחים פתוחים בחבל הים-תיכוני, עם חדירה עמוקה גם
לאזורים המדבריים של הארץ. שורשיו דמויי אצבעות או גזרים, צבעם חום
והם מלאים במוהל עסיסי. עליו ארוכים, ומזכירים במידת-מה את עלי הבצל. בעונת האביב מתפתח מבין העלים גבעול, המסתעף בחלקו העליון; על הסעיפים נישאים הפרחים באשכולות או במכבדים. הפריחה בחודשים פברואר-מאי. צבע הפרחים לבן-ורוד, ובמרכזו של כל עלה עטיף פס כתום-חום. הפרי הוא הלקט דמוי ביצה הפוכה. מועד האיסוף: כל ימות השנה
מקורות ופולקלור:
העירית נזכרת בתלמוד כצמח שאוכלת בהמת השדה: "עירית שלקטה למאכל בהמה" (תוספתא, שביעית ה', י"ז). זיהוי זה מוטל בספק, משום שבהמת השדה אינה ששה כל-כך לאכול מצמח זה. א' הראובני מציע לקרוא לצמח זה בשם יבלית, הנזכרת במקורותינו כצמח שהכינו ממנו דבק בו אטמו פיטסים (כדי יין). ואכן, בתרבויות אחדות בעולם מקובל עד היום להכין דבק משורשי העירית.
"חנתא (אנדרוגינוס), אומרים גם ג'נתא. הוא "אל ברואק" וזה שהברברים קוראים "תיכלאש". שמו היווני הוא "אספודילוס". >שורש צמח זה דומה לגזר קטן. אלה הם השרשים המשומשים, וכשהם מיובשים וטחונים, יוצא מהם מעין קמח דובק, הוא "אל אשראש". "ראוי לרופא, שיהיה זוכר לרפואות אשר ספר גאלינוס בהם, שהם מנגבות מדקדקות, ויזכור מדרגתם בחום ויובש. והחמים והיבשים בשניה הם שמונה סמנים, והם:... אפרודיליש" (עירית). "הסמים הקרים היבשים בשלישית, תשעה, והם אלה:... אשפודי" (עירית).
רפואה עממית:
חיזוק נוסף לדעתו מוצא הראובני בשימוש הרפואי העממי לצמח, כפי שהוא מתבטא עד היום אצל ערביי הארץ - לטיפול ביבלות קשות הגדלות בין פרקי האצבעות בידיים וברגליים. ואכן, אין לך היום תרופה בדוקה ויעילה להורדת יבלות יותר משורשי העירית הגדולה. שימושים רפואיים נוספים הם לטיפול בצהבת, באקזמה, בנפיחות ברגליים, בסדקים בעור ולהפגת גזים מהבטן.
אופן השימוש:
מוציאים מתוך הקרקע כמה "אצבעות" שורש, רוחצים היטב במים, מקלפים את הקליפה החומה וכותשים לדייסה. את הדייסה מורחים על היבלת וחובשים בתחבושת בד. יש לחזור על הטיפול 3 פעמים ביום במשך חודש. לרגליים נפוחות: סוחטים את מוהל השורשים ומורחים על הרגל. מוהל זה כוחו יפה גם בטיפול באקזמה, בעור סדוק ובפטריות עור.
תה שורשים:
מבשלים 0ו אצבעות שורש בליטר מים, ממתיקים בדבש או בסוכר ושותים כתה. תה זה יעיל להפגת גזים מהבטן.