דלג לתוכן העמוד
עמוד הבית
עבור לתפריט ראשי
עבור לקישורים מומלצים בתחתית העמוד
He
פתח תפריט
רשימת הצמחים באתר
חזרה
רשימת הצמחים באתר
צמחים מוגנים
צמחי תבלין
צמחים רעילים ומסוכנים
צמחי מרפא
צמחים בסכנת הכחדה (צמחים "אדומים")
צמחים פולשים
צמחים אלרגניים
צמחים צופניים
צמחים במקורות
פתח תפריט
משפחות הצמחים
חזרה
משפחות הצמחים
משפחת האברשיים
משפחת האברתיים
משפחת האדמוניתיים
משפחת האורניים
משפחת האזדרכתיים
משפחת האיריסיים
משפחת האלוניים
משפחת האלטיניים
משפחת האלף-העלה
משפחת האלתיים
משפחת האספלניים
משפחת האספרגיים
משפחת האפרוריתיים
משפחת הארכוביתיים
משפחת האשחריים
משפחת האשליים
משפחת הבאשניים
משפחת הבוציציים
משפחת הביברשטיניים
משפחת הביגנוניים
משפחת הבקעצוריים
משפחת הברושיים
משפחת הגומאיים
משפחת הגליתיים
משפחת הגפיתיים
משפחת הגפניים
משפחת הגרניים
משפחת הדגניים
משפחת הדולביים
משפחת הדלועיים
משפחת הדנשטטיים
משפחת הדקליים
משפחת ההדסיים
משפחת ההרדופיים
משפחת ההרנוגיים
משפחת הולריניים
משפחת הורבניים
משפחת הורדיים
משפחת הזוגניים
משפחת הזיפניים
משפחת הזיתיים
משפחת החבלבליים
משפחת החיעדיים
משפחת החלבלוביים
משפחת החלמיתיים
משפחת החמציציים
משפחת הטבוריתיים
משפחת הטופליים
משפחת הטחבי כבד (מערכת)
משפחת הטחבי עלים (מערכת)
משפחת הטחבי קרן (מערכת)
משפחת הטמוסיים
משפחת הימלוחיים
משפחת היערתיים
משפחת היצהרוניים
משפחת הירבוזיים
משפחת הכופריים
משפחת הכחליתיים
משפחת הכף-צפרדע
משפחת הכפתוריים
משפחת הלבניים
משפחת הלוטמיים
משפחת הלועניתיים
משפחת הלופיים
משפחת הלחכיים
משפחת הלילניים
משפחת הלשון-אפעה
משפחת המורינגיים
משפחת המורכבים
משפחת המורניים
משפחת המימוניים
משפחת המישיים
משפחת המצליבים
משפחת המרבה-חלב
משפחת המרסיליים
משפחת המתנניים
משפחת הנאדידיים
משפחת הנהרוניתיים
משפחת הנופריים
משפחת הנוריתיים
משפחת הנר-הלילה
משפחת הנרקיסיים
משפחת הסבונניים
משפחת הסהרוניים
משפחת הסוככיים
משפחת הסולניים
משפחת הסופיים
משפחת הסחלביים
משפחת הסיגליים
משפחת הסימרוביים
משפחת הסלביניים
משפחת הסלוודוריים
משפחת הסמריים
משפחת הסנטליים
משפחת הספלוליים
משפחת הסרפדיים
משפחת הסתווניתיים
משפחת העופריתיים
משפחת העיריתיים
משפחת העלקתיים
משפחת הערבזיים
משפחת הערבתיים
משפחת הערטניתיים
משפחת העריים
משפחת הפואתיים
משפחת הפונטדריים
משפחת הפיגמיים
משפחת הפיטולקיים
משפחת הפילנתאיים
משפחת הפעמוניתיים
משפחת הפרגיים
משפחת הפרנקניים
משפחת הפרעיים
משפחת הפשתיים
משפחת הצבריים
משפחת הצלפיים
משפחת הצפורניים
משפחת הקוציציים
משפחת הקזואריניים
משפחת הקטניות
משפחת הקיסוסיים
משפחת הקיסוסיתיים
משפחת הקנאביים
משפחת הקרנניים
משפחת הרב-רגליים
משפחת הרגלתיים
משפחת הרופיניים
משפחת הרימוניתיים
משפחת הרכפתיים
משפחת הרקפתיים
משפחת השבטבטיים
משפחת השושניים
משפחת השעוניתיים
משפחת השלמוניים
משפחת השפתניים
משפחת השרביטניים
משפחת השרכיניים
משפחת התותיים
משפחת התת-משפחת סילקיים במשפחת הירבוזיים
חיפוש מתקדם
מונחון - מילון מושגים
מועדי הפריחה
דיווחי פריחה מהשטח
גן בוטני אילנות
גן בוטני אגמון החולה-קק"ל
עצים ביערות קק"ל
צמחים ופולקלור
תצלומי גרגרי אבקה
האבקה בראי ישראלי
שבעת המינים
ארבעת המינים
פתח תפריט
מאמרים
חזרה
מאמרים
רשימת מקורות
אודות
דיווחי פריחה
סגור תפריט עליון
קרן קימת לישראל
חינוך ונוער
מסלולי טיולים
שבילי אופניים
אגמון החולה
הקלק וטע
צרו קשר
He
דיווחי פריחה
חיפוש
ראשי
דפי מידע
גרגיר הנחלים - צמח רפואי
חיפוש צמחים
חיפוש צמחים
שם הצמח
משפחה
{{ families.Title }}
צבע
{{ colors.Title }}
צורת חיים
{{ lifeforms.Title }}
תפוצה
{{ distributions.Title }}
עונת הפריחה
{{ floweringmonth.Title }}
{{ab}}
{{ ab }}
חיפוש
ניקוי
גרגיר הנחלים - צמח רפואי
לחץ כאן להדפסה
לחץ כאן לשיתוף
מתוך ילקוט הצמחים של נסים קריספיל
תיאור הצמח:
צמח רב-שנתי ממשפחת המצליבים. גובהו 6-20 ס"מ. הוא גדל בצפיפות בפלגי מעיינות, בתעלות מים ובגדות נחלים - בשפלה, בגליל ובהרי שומרון ויהודה. גבעוליו רכים וחלולים, עליו בשרניים מעט, והם שסועיםלאונות מנוצות, ההולכות ומתרחבות לעבר שפת העלה. הפריחה בחודשים מרס ספטמבר. הפרחים לבנים וקטנים, ערוכים בקצות הגבעולים בתפרחות דמויות סוכך. הפרי הוא תרמיל מאורך ישר או מקושת. הזרעים קטנים, ערוכים בשני טורים. לכל חלקי הצמח ריח וטעם המזכירים את הצנון או הקולרבי.
מקורות ופולקלור:
במקורותינו הוא מופיע, אולי, כירק שמגדלים אותו: "השחלים והגרגר שזרעום לזרע" (תוספתא, שביעית ב', ט'). זיהוי זה אינו כה מקובל, ויש הטוענים שכוונת התוספתא לבן-חרדל.
דבר הרמב"ם:
"ג'רגיר קוראים אותו בערבית "אל כתא" ושמו ביוונית "אויצומון", בספרדית "ארוקה". מינו המדברי נקרא בערבית "איהקאן".
נמצא במרקחת שעליה אומר הרמב"ם: "יחזק האברים כולם בכלל והלב והמוח בפרט, ויאחר השיבה, ויזיב הליחה הלבנה, וימנע העשנים מעלות אל המוח, ויחזק החושים, ויסיר בחילתם (חולשתם) ויעזור למשגל וירויח הנפש".
"ואם יושחק זרע גרגיר, ויושם בביצה נמרשת ובחושה לקצף) עם מעט מלח אשטינקוש (תנין), ויגמע, יוסיף בזרע ויוסיף בקושי וקשוי) מאוד".
"זכר אל תמימי, בספר נקרא אל-רש"ד, שאם יורתח החלב, ויושם בו בעת רתיחתו גרגרי, ואם ישתה זה החלב, יבריא מן החליים ההוים באחרית. שתית הרפואות המשלשלות, בגרגרים יהיה או בבשולים. וישתה והוא פושר, ויזיל המעים, וירחץ שארית רפואת האצטומכא והמעים".
נמצא במרקחת שעליה אומר הרמב"ם: "תועיל מנשיכת כל בעלי הארס ממית הקשים מאד, ולהחוקנה הרחם" (עויות הבאות מן הרחם).
רפואה עממית:
הצמח מקובל מאוד על ערביי ארץ ישראל והארצות השכנות, בעיקר מצריים, שבה מגדלים אותו כצמח-תרבות בעל סגולה להגברת כוח- הגברא.
במצריים מקובל מאוד הפתגם: "אינך צריך לאכול את הגרגיר כדי להגביר את כוח הגברא; די לך אם תשים אגודה ממנו תחת מיטתך, וריחה המשכר יגיע לאפך".הם תולים גם סגולות רבות באכילת הצמח: ניקוי הדםהמסת אבנים בכליות, תרופה בדוקה למחלות כבד ומרה, לניקוי מערכת העיכול ועוד.
אופן השימוש:
עלים קצוצים כתבלין לסלט או שלמים - כמאכל עצמאי, וכןשתיית מים שבישלו בהם עלים של גרגיר-הנחלים. הכמות - 100 גר' עלים לליטר מים. מרתיחים כרבע שעה, מסננים ושותים. הכמות - 2 כוסות ביום.
המתקבלת משמשת לטיפול בחבורות, בנקעים ובנפיחויות, והיא משככת כאבים באופן מיידי.