מליסה רפואית- צמח מרפא

תיאור הצמח:

עשב רב-שנתי ממשפחת השפתניים; שגובהו 100-200 ס"מ. הוא גדל בעיקר בשפלה, באזורי ההר, בעמקים ובגולן, סמוך למקורות מים מתוקים ובצל חורשים. הגבעול בעל ארבע צלעות, ארוך ומסועף, ויוצא מתוך מערכת שורשים קצרה, אך מסועפת וצפופה, עליו נגדיים, דמויי ביצה או לב, וגונם ירוק-צהוב. שפתם משוננת, והם מכוסים שערות בצדם התחתון.
הפריחה בחודשים מאי-ספטמבר. הפרחים הם שפתניים, קטנים, וצבעם לבן עד ורדרד. הצמח מכוסה כולו בבלוטות המכילות שמן אתרי, שריחו כריח הלימון.

מועד האיסוף:

כל ימות השנה. מקורות ופולקלור: מקור השם "מליסה" הוא ביוונית, ופירושו "דבורת-הדבש". ריחו הלימוני העדין מושך אליו נחילים גדולים של דבורים, ומכאן שמו.

המליסה אינה נזכרת במקורותינו. ב' צ'יזיק טוען, שהצמח סימלק המופיע במקורותינו הוא המליסה: "האי סימלק מברכין עלויה בורא עצי בשמים" (ברכות מ"ג, ע"ב). דבר הרמב"ם - "באדרנגיויה, אומרים גם "באדרנבויה" ("ריחו כאתרוג"). וזה מין צמח ריחני הנקרא אצלנו "ירק-עשב אתרוגי"', משום שריחו הוא כמו זה של האתרוג. קוראים אותו במצרים "אל-תרנגאף', ("אתרוגיה") ושמו הפרסי מרמאחור". "מי שיעץ לשתות את "המשקה המשמח את הלב" לשם עידוד וכדומה, כמו כן זה שיעץ להשתמש בחומץ או במשקה התפוחים או מיץ לשון התור וזרע בסיליקון וזרע האתרוגיה (מליסה), צודק בכל זה, ונכון הוא". "הסמים החמים בראשונה, ויבשים בראשונה, ממה שברוב הם מורגלים, הם חמשה ועשרים סמים, והם:... "מלישה" (מליסה).

רפואה עממית:

הצמח מקובל מאוד ברפואה של עדות ישראל המערביות וברפואה העממית של ערביי הארץ - כתרופה לטיפול בשטפי דם. בדיכאון נפשי. במיחושי קיבה. בחום. בהתכווצויות של הרחם. בהפרעות במחזור החודשי. בנדודי שינה. בכאבי ראש וסחרחורות. בשיעול. בצירי לידה ובמחלות לב. ומסייע להגלדת פצעים.

אופן השימוש:

משרים חופן עלים. בכוס, ולתוכה יוצקים חצי הכמות כוהל לשתייה וחצי הכמות מים. זמן ההשריה: יומיים עד שלושה. המשרה משמשת לטיפול בדיכאון נפשי, בעצבים רופפים, בכאבי ראש ובסחרחורות.

הכמות:

כפית משרה לכוס מים, או 20 טיפות משרה על קוביית סוכר. שותים את המשרה המדוללת או מוצצים את קוביית הסוכר. מליסה מבושלת ביין: מבשלים חופן עלי מליסה ביין, בכמות השווה לשתי כוסות. מפסיקים את הבישול 5 דקות לאחר הרתיחה, מסננים ושותים את היין בעודו חם. מרתח זה יעיל לחיזוק הלב, מנקה את בית החזה מליחה ומרפא שיעול, מסדיר את המחזור החודשי, משכך כאבי ראש וסחרחורות.

משקה מליסה ליולדת: שותים תרופה המורכבת מחצי כוס מי ורדים, חצי כוס משרת מליסה (ראה מתכון למעלה) וביצה טרייה. תרופה זו משככת צירי לידה ועוצרת שטפי דם. להגלדת פצעים: משרים חופן עלי מליסה במים בכמות השווה לכוס, במשך יומיים, מוסיפים רבע כפית מלח. במשרה זו מנקים פצעים ושוטפים אותם.