דלג לתוכן העמוד
עמוד הבית
עבור לתפריט ראשי
עבור לקישורים מומלצים בתחתית העמוד
He
פתח תפריט
רשימת הצמחים באתר
חזרה
רשימת הצמחים באתר
צמחים מוגנים
צמחי תבלין
צמחים רעילים ומסוכנים
צמחי מרפא
צמחים בסכנת הכחדה (צמחים "אדומים")
צמחים פולשים
צמחים אלרגניים
צמחים צופניים
צמחים במקורות
פתח תפריט
משפחות הצמחים
חזרה
משפחות הצמחים
משפחת האברשיים
משפחת האברתיים
משפחת האדמוניתיים
משפחת האורניים
משפחת האזדרכתיים
משפחת האיריסיים
משפחת האלוניים
משפחת האלטיניים
משפחת האלף-העלה
משפחת האלתיים
משפחת האספלניים
משפחת האספרגיים
משפחת האפרוריתיים
משפחת הארכוביתיים
משפחת האשחריים
משפחת האשליים
משפחת הבאשניים
משפחת הבוציציים
משפחת הביברשטיניים
משפחת הביגנוניים
משפחת הבקעצוריים
משפחת הברושיים
משפחת הגומאיים
משפחת הגליתיים
משפחת הגפיתיים
משפחת הגפניים
משפחת הגרניים
משפחת הדגניים
משפחת הדולביים
משפחת הדלועיים
משפחת הדנשטטיים
משפחת הדקליים
משפחת ההדסיים
משפחת ההרדופיים
משפחת ההרנוגיים
משפחת הולריניים
משפחת הורבניים
משפחת הורדיים
משפחת הזוגניים
משפחת הזיפניים
משפחת הזיתיים
משפחת החבלבליים
משפחת החיעדיים
משפחת החלבלוביים
משפחת החלמיתיים
משפחת החמציציים
משפחת הטבוריתיים
משפחת הטופליים
משפחת הטחבי כבד (מערכת)
משפחת הטחבי עלים (מערכת)
משפחת הטחבי קרן (מערכת)
משפחת הטמוסיים
משפחת הימלוחיים
משפחת היערתיים
משפחת היצהרוניים
משפחת הירבוזיים
משפחת הכופריים
משפחת הכחליתיים
משפחת הכף-צפרדע
משפחת הכפתוריים
משפחת הלבניים
משפחת הלוטמיים
משפחת הלועניתיים
משפחת הלופיים
משפחת הלחכיים
משפחת הלילניים
משפחת הלשון-אפעה
משפחת המורינגיים
משפחת המורכבים
משפחת המורניים
משפחת המימוניים
משפחת המישיים
משפחת המצליבים
משפחת המרבה-חלב
משפחת המרסיליים
משפחת המתנניים
משפחת הנאדידיים
משפחת הנהרוניתיים
משפחת הנופריים
משפחת הנוריתיים
משפחת הנר-הלילה
משפחת הנרקיסיים
משפחת הסבונניים
משפחת הסהרוניים
משפחת הסוככיים
משפחת הסולניים
משפחת הסופיים
משפחת הסחלביים
משפחת הסיגליים
משפחת הסימרוביים
משפחת הסלביניים
משפחת הסלוודוריים
משפחת הסמריים
משפחת הסנטליים
משפחת הספלוליים
משפחת הסרפדיים
משפחת הסתווניתיים
משפחת העופריתיים
משפחת העיריתיים
משפחת העלקתיים
משפחת הערבזיים
משפחת הערבתיים
משפחת הערטניתיים
משפחת העריים
משפחת הפואתיים
משפחת הפונטדריים
משפחת הפיגמיים
משפחת הפיטולקיים
משפחת הפילנתאיים
משפחת הפעמוניתיים
משפחת הפרגיים
משפחת הפרנקניים
משפחת הפרעיים
משפחת הפשתיים
משפחת הצבריים
משפחת הצלפיים
משפחת הצפורניים
משפחת הקוציציים
משפחת הקזואריניים
משפחת הקטניות
משפחת הקיסוסיים
משפחת הקיסוסיתיים
משפחת הקנאביים
משפחת הקרנניים
משפחת הרב-רגליים
משפחת הרגלתיים
משפחת הרופיניים
משפחת הרימוניתיים
משפחת הרכפתיים
משפחת הרקפתיים
משפחת השבטבטיים
משפחת השושניים
משפחת השעוניתיים
משפחת השלמוניים
משפחת השפתניים
משפחת השרביטניים
משפחת השרכיניים
משפחת התותיים
משפחת התת-משפחת סילקיים במשפחת הירבוזיים
חיפוש מתקדם
מונחון - מילון מושגים
מועדי הפריחה
דיווחי פריחה מהשטח
גן בוטני אילנות
גן בוטני אגמון החולה-קק"ל
עצים ביערות קק"ל
צמחים ופולקלור
תצלומי גרגרי אבקה
האבקה בראי ישראלי
שבעת המינים
ארבעת המינים
פתח תפריט
מאמרים
חזרה
מאמרים
רשימת מקורות
אודות
דיווחי פריחה
סגור תפריט עליון
קרן קימת לישראל
חינוך ונוער
מסלולי טיולים
שבילי אופניים
אגמון החולה
הקלק וטע
צרו קשר
He
דיווחי פריחה
חיפוש
ראשי
דפי מידע
מליסה רפואית- צמח מרפא
חיפוש צמחים
חיפוש צמחים
שם הצמח
משפחה
{{ families.Title }}
צבע
{{ colors.Title }}
צורת חיים
{{ lifeforms.Title }}
תפוצה
{{ distributions.Title }}
עונת הפריחה
{{ floweringmonth.Title }}
{{ab}}
{{ ab }}
חיפוש
ניקוי
מליסה רפואית- צמח מרפא
לחץ כאן להדפסה
לחץ כאן לשיתוף
מתוך ילקוט הצמחים של נסים קריספיל
תיאור הצמח:
עשב רב-שנתי ממשפחת השפתניים; שגובהו 100-200 ס"מ. הוא גדל בעיקר בשפלה, באזורי ההר, בעמקים ובגולן, סמוך למקורות מים מתוקים ובצל חורשים. הגבעול בעל ארבע צלעות, ארוך ומסועף, ויוצא מתוך מערכת שורשים קצרה, אך מסועפת וצפופה, עליו נגדיים, דמויי ביצה או לב, וגונם ירוק-צהוב. שפתם משוננת, והם מכוסים שערות בצדם התחתון.
הפריחה בחודשים מאי-ספטמבר. הפרחים הם שפתניים, קטנים, וצבעם לבן עד ורדרד. הצמח מכוסה כולו בבלוטות המכילות שמן אתרי, שריחו כריח הלימון.
מועד האיסוף:
כל ימות השנה. מקורות ופולקלור: מקור השם "מליסה" הוא ביוונית, ופירושו "דבורת-הדבש". ריחו הלימוני העדין מושך אליו נחילים גדולים של דבורים, ומכאן שמו.
המליסה אינה נזכרת במקורותינו. ב' צ'יזיק טוען, שהצמח סימלק המופיע במקורותינו הוא המליסה: "האי סימלק מברכין עלויה בורא עצי בשמים" (ברכות מ"ג, ע"ב). דבר הרמב"ם - "באדרנגיויה, אומרים גם "באדרנבויה" ("ריחו כאתרוג"). וזה מין צמח ריחני הנקרא אצלנו "ירק-עשב אתרוגי"', משום שריחו הוא כמו זה של האתרוג. קוראים אותו במצרים "אל-תרנגאף', ("אתרוגיה") ושמו הפרסי מרמאחור". "מי שיעץ לשתות את "המשקה המשמח את הלב" לשם עידוד וכדומה, כמו כן זה שיעץ להשתמש בחומץ או במשקה התפוחים או מיץ לשון התור וזרע בסיליקון וזרע האתרוגיה (מליסה), צודק בכל זה, ונכון הוא". "הסמים החמים בראשונה, ויבשים בראשונה, ממה שברוב הם מורגלים, הם חמשה ועשרים סמים, והם:... "מלישה" (מליסה).
רפואה עממית:
הצמח מקובל מאוד ברפואה של עדות ישראל המערביות וברפואה העממית של ערביי הארץ - כתרופה לטיפול בשטפי דם. בדיכאון נפשי. במיחושי קיבה. בחום. בהתכווצויות של הרחם. בהפרעות במחזור החודשי. בנדודי שינה. בכאבי ראש וסחרחורות. בשיעול. בצירי לידה ובמחלות לב. ומסייע להגלדת פצעים.
אופן השימוש:
משרים חופן עלים. בכוס, ולתוכה יוצקים חצי הכמות כוהל לשתייה וחצי הכמות מים. זמן ההשריה: יומיים עד שלושה. המשרה משמשת לטיפול בדיכאון נפשי, בעצבים רופפים, בכאבי ראש ובסחרחורות.
הכמות:
כפית משרה לכוס מים, או 20 טיפות משרה על קוביית סוכר. שותים את המשרה המדוללת או מוצצים את קוביית הסוכר. מליסה מבושלת ביין: מבשלים חופן עלי מליסה ביין, בכמות השווה לשתי כוסות. מפסיקים את הבישול 5 דקות לאחר הרתיחה, מסננים ושותים את היין בעודו חם. מרתח זה יעיל לחיזוק הלב, מנקה את בית החזה מליחה ומרפא שיעול, מסדיר את המחזור החודשי, משכך כאבי ראש וסחרחורות.
משקה מליסה ליולדת: שותים תרופה המורכבת מחצי כוס מי ורדים, חצי כוס משרת מליסה (ראה מתכון למעלה) וביצה טרייה. תרופה זו משככת צירי לידה ועוצרת שטפי דם. להגלדת פצעים: משרים חופן עלי מליסה במים בכמות השווה לכוס, במשך יומיים, מוסיפים רבע כפית מלח. במשרה זו מנקים פצעים ושוטפים אותם.