מרמר מצוי- (מרוביון מצוי) צמח מרפא

תיאור הצמח:

בן-שיח ממשפחת השפתניים, שגובהו 60-30 ס"מ. הוא נפוץ ברוב חלקי הארץ בצדי דרכים, בבתי-גידול נטושים, במזבלות ובבתות ספר. ענפיו זקופים ומכוסים שערות ארוכות. העלים דמויי מביצה. הפריחה בחודשים אפריל-יוני. הפרחים יושבים בחיקי העלים העליונים, בתפרחות דו-בדיות צפופות, וצבעם לבן או ורדרד. הפרי בנוי מ4- פרודות קטנות. מועד האיסוף: כל ימות השנה.

מקורות ופולקלור:

שם הסוג מבטא את מרירותו הרבה של הצמח. יש סבורים שהשם Marrob מקורו עברי ופירושו מיץ מר, כנראה שיבוש של מרור.

רפואה עממית:

הצמח מקובל מאוד ברפואה העממית של עדות ישראל ושל ערביי ארץ-ישראל – בעיקר כתרופה לפצעים פתחים ומזוהמים, לדלקות עיניים, למחלות דרכי הנשימה, לשיעול, לתולעים בבטן, לאנמיה ולמחלות לב.

אופן השימוש:

כותשים עלי מרוביון, מבשלים אותם בשמן-זית ומניחים אותם על פצעים פתוחים ומזוהמים. תרופה זו הוכחה כיעילה מאוד, והיא מומלצת ביותר גם לפצעי נמק.טיפות עיניים: חולטים 5 עלי מרוביון בכוס מים רותחים, משהים קמעא, מסננים, ומשתמשים במשרה בטיפול עיניים. מטפטפים 2 טיפות מהמשרה לכל עין.סוכריות נגד שיעול: משרים 10 עלים של מרוביון בחצי כוס עראק במשך יומיים. מטפטפים טיפות-מספר מהמשרה על גביש סוכר ומוצצים אותו כסוכריה נגד שיעול ומחלות דרכי הנשימה.מיצוי כוהלי: משרים 20 עלי מרוביון בכוס כוהל לשתייה במשך שלושה ימים. מסננים את הכוהל ושותים כפית אחת שלוש פעמים ביום. מומלץ כתרופה לטיפול בתולעים בבטן, באנמיה ולהסדרת פעילות הלב.