דלג לתוכן העמוד
עמוד הבית
עבור לתפריט ראשי
עבור לקישורים מומלצים בתחתית העמוד
He
פתח תפריט
רשימת הצמחים באתר
חזרה
רשימת הצמחים באתר
צמחים מוגנים
צמחי תבלין
צמחים רעילים ומסוכנים
צמחי מרפא
צמחים בסכנת הכחדה (צמחים "אדומים")
צמחים פולשים
צמחים אלרגניים
צמחים צופניים
צמחים במקורות
פתח תפריט
משפחות הצמחים
חזרה
משפחות הצמחים
משפחת האברשיים
משפחת האברתיים
משפחת האדמוניתיים
משפחת האורניים
משפחת האזדרכתיים
משפחת האיריסיים
משפחת האלוניים
משפחת האלטיניים
משפחת האלף-העלה
משפחת האלתיים
משפחת האספלניים
משפחת האספרגיים
משפחת האפרוריתיים
משפחת הארכוביתיים
משפחת האשחריים
משפחת האשליים
משפחת הבאשניים
משפחת הבוציציים
משפחת הביברשטיניים
משפחת הביגנוניים
משפחת הבקעצוריים
משפחת הברושיים
משפחת הגומאיים
משפחת הגליתיים
משפחת הגפיתיים
משפחת הגפניים
משפחת הגרניים
משפחת הדגניים
משפחת הדולביים
משפחת הדלועיים
משפחת הדנשטטיים
משפחת הדקליים
משפחת ההדסיים
משפחת ההרדופיים
משפחת ההרנוגיים
משפחת הולריניים
משפחת הורבניים
משפחת הורדיים
משפחת הזוגניים
משפחת הזיפניים
משפחת הזיתיים
משפחת החבלבליים
משפחת החיעדיים
משפחת החלבלוביים
משפחת החלמיתיים
משפחת החמציציים
משפחת הטבוריתיים
משפחת הטופליים
משפחת הטחבי כבד (מערכת)
משפחת הטחבי עלים (מערכת)
משפחת הטחבי קרן (מערכת)
משפחת הטמוסיים
משפחת הימלוחיים
משפחת היערתיים
משפחת היצהרוניים
משפחת הירבוזיים
משפחת הכופריים
משפחת הכחליתיים
משפחת הכף-צפרדע
משפחת הכפתוריים
משפחת הלבניים
משפחת הלוטמיים
משפחת הלועניתיים
משפחת הלופיים
משפחת הלחכיים
משפחת הלילניים
משפחת הלשון-אפעה
משפחת המורינגיים
משפחת המורכבים
משפחת המורניים
משפחת המימוניים
משפחת המישיים
משפחת המצליבים
משפחת המרבה-חלב
משפחת המרסיליים
משפחת המתנניים
משפחת הנאדידיים
משפחת הנהרוניתיים
משפחת הנופריים
משפחת הנוריתיים
משפחת הנר-הלילה
משפחת הנרקיסיים
משפחת הסבונניים
משפחת הסהרוניים
משפחת הסוככיים
משפחת הסולניים
משפחת הסופיים
משפחת הסחלביים
משפחת הסיגליים
משפחת הסימרוביים
משפחת הסלביניים
משפחת הסלוודוריים
משפחת הסמריים
משפחת הסנטליים
משפחת הספלוליים
משפחת הסרפדיים
משפחת הסתווניתיים
משפחת העופריתיים
משפחת העיריתיים
משפחת העלקתיים
משפחת הערבזיים
משפחת הערבתיים
משפחת הערטניתיים
משפחת העריים
משפחת הפואתיים
משפחת הפונטדריים
משפחת הפיגמיים
משפחת הפיטולקיים
משפחת הפילנתאיים
משפחת הפעמוניתיים
משפחת הפרגיים
משפחת הפרנקניים
משפחת הפרעיים
משפחת הפשתיים
משפחת הצבריים
משפחת הצלפיים
משפחת הצפורניים
משפחת הקוציציים
משפחת הקזואריניים
משפחת הקטניות
משפחת הקיסוסיים
משפחת הקיסוסיתיים
משפחת הקנאביים
משפחת הקרנניים
משפחת הרב-רגליים
משפחת הרגלתיים
משפחת הרופיניים
משפחת הרימוניתיים
משפחת הרכפתיים
משפחת הרקפתיים
משפחת השבטבטיים
משפחת השושניים
משפחת השעוניתיים
משפחת השלמוניים
משפחת השפתניים
משפחת השרביטניים
משפחת השרכיניים
משפחת התותיים
משפחת התת-משפחת סילקיים במשפחת הירבוזיים
חיפוש מתקדם
מונחון - מילון מושגים
מועדי הפריחה
דיווחי פריחה מהשטח
גן בוטני אילנות
גן בוטני אגמון החולה-קק"ל
עצים ביערות קק"ל
צמחים ופולקלור
תצלומי גרגרי אבקה
האבקה בראי ישראלי
שבעת המינים
ארבעת המינים
פתח תפריט
מאמרים
חזרה
מאמרים
רשימת מקורות
אודות
דיווחי פריחה
סגור תפריט עליון
קרן קימת לישראל
חינוך ונוער
מסלולי טיולים
שבילי אופניים
אגמון החולה
הקלק וטע
צרו קשר
He
דיווחי פריחה
חיפוש
ראשי
דפי מידע
גד השדה- צמח רפואי
חיפוש צמחים
חיפוש צמחים
שם הצמח
משפחה
{{ families.Title }}
צבע
{{ colors.Title }}
צורת חיים
{{ lifeforms.Title }}
תפוצה
{{ distributions.Title }}
עונת הפריחה
{{ floweringmonth.Title }}
{{ab}}
{{ ab }}
חיפוש
ניקוי
גד השדה- צמח רפואי
לחץ כאן להדפסה
לחץ כאן לשיתוף
מתוך ילקוט הצמחים של נסים קריספיל
תיאור הצמח:
צמח חד-שנתי ממשפחת הסוככים. גובהו 50-20 ס"מ. גדל בשדות בור וכעשב שוטה בין גידולי החורף. מצוי בשפלת החוף, בגליל העליון ובגלית התחתון, בכרמל, בהרי יהודה, בעמק החולה, בעמק הירדן העליון ובגולן. הגבעול זקוף, העלים התחתונים מנוצים ואונותיהם מעוגלות. אונות העלים העליונות דמויותס רגל. הפריחה בחודשים מארס-יוני. הפרחים ערוכים בסוכך בעל 5-3 קרניים הנושאות סוככונים. צבע הפרחים לבן-ורדרד. הפרי הוא דו-זרעון כדורי. כשממוללים אתה צמח הוא מדיף ריח חריף ומיוחד.
מקורות ופולקלור:
המן שירד במדבר סיני מתואר כ"זרע גד לבן וטעמו כצפיחית בדבש" (שמות ט"ז, ל"א). לפי ריבוי המקומות שבהם נזכר הכוסבר (גד-השדה) בספרות התלמודית, יש להניח כי הצמח היה נפוץ מאוד בארץ-ישראל, וכי הרבו להשתמש בו ובזרעיו כירק וכתבלין: "כוסברתא מן מתליך עם תבלייא" (ירושלמי דמאי, א'), "כוסבר שהיא זרועה בחצר מקרטם עלה עלה ואוכל" (מעשרות, ג', ט'). בין המאכלים המשפיעים על העובר נזכר גם הכוסבר – "דאכלא כוסברתא הוו לה בני בשרני" (כתובות ס"א) – כלומר, כל האוכלת גד-השדה יהיו לה בנים שמנים ובריאים.
רפואה עממית:
ערביי ארץ-ישראל ובני-ישראל מהעדות השונות משתמשים בו בעיקר להפגת גזים בבטן, להקלת דלקות פה וחניכיים, צרבת, הקאות, סחרחורת, כאבי ראש, דלקות עיניים, ולאם בתקופת ההנקה ובחודשים שלפני הלידה.
אופן השימוש:
תה רפואי לשתיה: חולטים 5 כפות זרעים בליטר מים רותחים. ממתיקים בדבש, משהים 5 דקות ושותים. יעיל מאוד להפגת גזים, בעיקר אצל תינוקות וילדים. המינון 3-2 כפיות, 6-5 פעמים ביום. למבוגרים: 3-1 כוסות ביום. יעיל גם נגד כאב ראש, כאב בטן ולאם המניקה, או בחודשי ההריון.מרתח לגרגור: מרתיחים 3 כפות גדושות זרעים בחצי ליטר מים, במשך רבע שעה. מסננים, ממלאים את חלל הפה ומגרגרים. טוב נגד דלקות חניכיים ופצעים בפה. בדלקות עיניים: טובלים תחבושת או צמר גפן במרתח בעודו חם, מנגבים או מניחים על שמורות העיניים.