דלג לתוכן העמוד
עמוד הבית
עבור לתפריט ראשי
עבור לקישורים מומלצים בתחתית העמוד
He
פתח תפריט
רשימת הצמחים באתר
חזרה
רשימת הצמחים באתר
צמחים מוגנים
צמחי תבלין
צמחים רעילים ומסוכנים
צמחי מרפא
צמחים בסכנת הכחדה (צמחים "אדומים")
צמחים פולשים
צמחים אלרגניים
צמחים צופניים
צמחים במקורות
פתח תפריט
משפחות הצמחים
חזרה
משפחות הצמחים
משפחת האברשיים
משפחת האברתיים
משפחת האדמוניתיים
משפחת האורניים
משפחת האזדרכתיים
משפחת האיריסיים
משפחת האלוניים
משפחת האלטיניים
משפחת האלף-העלה
משפחת האלתיים
משפחת האספלניים
משפחת האספרגיים
משפחת האפרוריתיים
משפחת הארכוביתיים
משפחת האשחריים
משפחת האשליים
משפחת הבאשניים
משפחת הבוציציים
משפחת הביברשטיניים
משפחת הביגנוניים
משפחת הבקעצוריים
משפחת הברושיים
משפחת הגומאיים
משפחת הגליתיים
משפחת הגפיתיים
משפחת הגפניים
משפחת הגרניים
משפחת הדגניים
משפחת הדולביים
משפחת הדלועיים
משפחת הדנשטטיים
משפחת הדקליים
משפחת ההדסיים
משפחת ההרדופיים
משפחת ההרנוגיים
משפחת הולריניים
משפחת הורבניים
משפחת הורדיים
משפחת הזוגניים
משפחת הזיפניים
משפחת הזיתיים
משפחת החבלבליים
משפחת החיעדיים
משפחת החלבלוביים
משפחת החלמיתיים
משפחת החמציציים
משפחת הטבוריתיים
משפחת הטופליים
משפחת הטחבי כבד (מערכת)
משפחת הטחבי עלים (מערכת)
משפחת הטחבי קרן (מערכת)
משפחת הטמוסיים
משפחת הימלוחיים
משפחת היערתיים
משפחת היצהרוניים
משפחת הירבוזיים
משפחת הכופריים
משפחת הכחליתיים
משפחת הכף-צפרדע
משפחת הכפתוריים
משפחת הלבניים
משפחת הלוטמיים
משפחת הלועניתיים
משפחת הלופיים
משפחת הלחכיים
משפחת הלילניים
משפחת הלשון-אפעה
משפחת המורינגיים
משפחת המורכבים
משפחת המורניים
משפחת המימוניים
משפחת המישיים
משפחת המצליבים
משפחת המרבה-חלב
משפחת המרסיליים
משפחת המתנניים
משפחת הנאדידיים
משפחת הנהרוניתיים
משפחת הנופריים
משפחת הנוריתיים
משפחת הנר-הלילה
משפחת הנרקיסיים
משפחת הסבונניים
משפחת הסהרוניים
משפחת הסוככיים
משפחת הסולניים
משפחת הסופיים
משפחת הסחלביים
משפחת הסיגליים
משפחת הסימרוביים
משפחת הסלביניים
משפחת הסלוודוריים
משפחת הסמריים
משפחת הסנטליים
משפחת הספלוליים
משפחת הסרפדיים
משפחת הסתווניתיים
משפחת העופריתיים
משפחת העיריתיים
משפחת העלקתיים
משפחת הערבזיים
משפחת הערבתיים
משפחת הערטניתיים
משפחת העריים
משפחת הפואתיים
משפחת הפונטדריים
משפחת הפיגמיים
משפחת הפיטולקיים
משפחת הפילנתאיים
משפחת הפעמוניתיים
משפחת הפרגיים
משפחת הפרנקניים
משפחת הפרעיים
משפחת הפשתיים
משפחת הצבריים
משפחת הצלפיים
משפחת הצפורניים
משפחת הקוציציים
משפחת הקזואריניים
משפחת הקטניות
משפחת הקיסוסיים
משפחת הקיסוסיתיים
משפחת הקנאביים
משפחת הקרנניים
משפחת הרב-רגליים
משפחת הרגלתיים
משפחת הרופיניים
משפחת הרימוניתיים
משפחת הרכפתיים
משפחת הרקפתיים
משפחת השבטבטיים
משפחת השושניים
משפחת השעוניתיים
משפחת השלמוניים
משפחת השפתניים
משפחת השרביטניים
משפחת השרכיניים
משפחת התותיים
משפחת התת-משפחת סילקיים במשפחת הירבוזיים
חיפוש מתקדם
מונחון - מילון מושגים
מועדי הפריחה
דיווחי פריחה מהשטח
גן בוטני אילנות
גן בוטני אגמון החולה-קק"ל
עצים ביערות קק"ל
צמחים ופולקלור
תצלומי גרגרי אבקה
האבקה בראי ישראלי
שבעת המינים
ארבעת המינים
פתח תפריט
מאמרים
חזרה
מאמרים
רשימת מקורות
אודות
דיווחי פריחה
סגור תפריט עליון
קרן קימת לישראל
חינוך ונוער
מסלולי טיולים
שבילי אופניים
אגמון החולה
הקלק וטע
צרו קשר
He
דיווחי פריחה
חיפוש
ראשי
דפי מידע
טיון דביק- צמח מרפא
חיפוש צמחים
חיפוש צמחים
שם הצמח
משפחה
{{ families.Title }}
צבע
{{ colors.Title }}
צורת חיים
{{ lifeforms.Title }}
תפוצה
{{ distributions.Title }}
עונת הפריחה
{{ floweringmonth.Title }}
{{ab}}
{{ ab }}
חיפוש
ניקוי
טיון דביק- צמח מרפא
לחץ כאן להדפסה
לחץ כאן לשיתוף
מתוך ילקוט הצמחים של נסים קריספיל
תיאור הצמח:
בן-שיח ממשפחת המורכבים, המגיע לגובה של 100-50 ס"מ. הוא נפוץ בעיקר בשכבות קרקע חוואריות, המצטיינות בכושרן להחזיק מים, ובשולי תעלות, או שטחים המוצפים מים בחורף. גבעוליו מעוצים בבסיסם ומסועפים. עליו הם דמויי אזמל, פשוטים ומאורכים. הפריחה בחודשים אוגוסט-דצמבר, הפרחים יושבים על קרקפות הנישאות בראשי הגבעולים, צבעם צהוב. הפרי הוא זרעון, העונד בראשו ציצת זיפים. כל חלקי הצמח הם שעירים, דביקים ומדיפים ריח חריף. מועד האיסוף: כל ימות שנה.
מקורות ופולקלור:
מקור השם טיון הוא ערבי, ומבטא את מקום גידולו – אדמת טין. חוקרים אחדים טוענים שהוא מופיע במקורותינו תחת השן אידן (שבת, במה מדליקין כ').
רפואה עממית:
דומה שהטיון הדביק עומד בראש רשימת צמחי הרפואה של ערביי ארץ-ישראל. הם עוטרים לו כתרים של מלך צמחי-המרפא, והערצתם אליו כה גדולה, עד שהם אומרים עליו כי הוא מרפא 40 מכאובים ומחלות.
אופן השימוש:
לטיפול בכאבי פרקים, בכאבי גב וברגליים נפוחות: מבשלים 200 גר' עלים ב4- ליטר מים, עד לשלב הרתיחה. עם הרתיחה, פושטים את הבגדים, יוצרים "אוהל" שמיכה מעל לסיר, וקולטים את האדים אל הגוף. הטיפול נמשך כ10- דקות. בתום הטיפול יש להיכנס למיטה, להתכסות היטב ולישון עד הבוקר.מוהל ומשרה לריפוי פצעים: מוהל העלים נחשב כתרופה בדוקה נגד זיהום, העלול להתפתח בפצעים פתוחים. מוהל זה מופק באמצעות סחיטת כמות גדולה של עלים. אפשר לשמר את המוהל בתמיסת כוהל, ולהשתמש בו כיוד רפואי.משרה להורדת לחץ דם ולסוכרת: חולטים 5-3 עלים בכוס מים רותחים, משהים דקות מספר ושותים.משחה לטיפול בעור יבש ומבוקע: כותשים עלים יבשים לאבקה ומערבבים אותה עם שמן-זית. את המשחה המתקבלת מורחים על עור מבוקע בכפות הרגליים, בעקבים ובידיים.לטיפול בחניכיים נפוחים ומדממים: מרתיחים 10 גר' עלים בחצי ליטר מים, כ5- דקות, ממלאים את חלל הפה במרתח ומגרגרים.