דלג לתוכן העמוד
עמוד הבית
עבור לתפריט ראשי
עבור לקישורים מומלצים בתחתית העמוד
He
פתח תפריט
רשימת הצמחים באתר
חזרה
רשימת הצמחים באתר
צמחים מוגנים
צמחי תבלין
צמחים רעילים ומסוכנים
צמחי מרפא
צמחים בסכנת הכחדה (צמחים "אדומים")
צמחים פולשים
צמחים אלרגניים
צמחים צופניים
צמחים במקורות
פתח תפריט
משפחות הצמחים
חזרה
משפחות הצמחים
משפחת האברשיים
משפחת האברתיים
משפחת האדמוניתיים
משפחת האורניים
משפחת האזדרכתיים
משפחת האיריסיים
משפחת האלוניים
משפחת האלטיניים
משפחת האלף-העלה
משפחת האלתיים
משפחת האספלניים
משפחת האספרגיים
משפחת האפרוריתיים
משפחת הארכוביתיים
משפחת האשחריים
משפחת האשליים
משפחת הבאשניים
משפחת הבוציציים
משפחת הביברשטיניים
משפחת הביגנוניים
משפחת הבקעצוריים
משפחת הברושיים
משפחת הגומאיים
משפחת הגליתיים
משפחת הגפיתיים
משפחת הגפניים
משפחת הגרניים
משפחת הדגניים
משפחת הדולביים
משפחת הדלועיים
משפחת הדנשטטיים
משפחת הדקליים
משפחת ההדסיים
משפחת ההרדופיים
משפחת ההרנוגיים
משפחת הולריניים
משפחת הורבניים
משפחת הורדיים
משפחת הזוגניים
משפחת הזיפניים
משפחת הזיתיים
משפחת החבלבליים
משפחת החיעדיים
משפחת החלבלוביים
משפחת החלמיתיים
משפחת החמציציים
משפחת הטבוריתיים
משפחת הטופליים
משפחת הטחבי כבד (מערכת)
משפחת הטחבי עלים (מערכת)
משפחת הטחבי קרן (מערכת)
משפחת הטמוסיים
משפחת הימלוחיים
משפחת היערתיים
משפחת היצהרוניים
משפחת הירבוזיים
משפחת הכופריים
משפחת הכחליתיים
משפחת הכף-צפרדע
משפחת הכפתוריים
משפחת הלבניים
משפחת הלוטמיים
משפחת הלועניתיים
משפחת הלופיים
משפחת הלחכיים
משפחת הלילניים
משפחת הלשון-אפעה
משפחת המורינגיים
משפחת המורכבים
משפחת המורניים
משפחת המימוניים
משפחת המישיים
משפחת המצליבים
משפחת המרבה-חלב
משפחת המרסיליים
משפחת המתנניים
משפחת הנאדידיים
משפחת הנהרוניתיים
משפחת הנופריים
משפחת הנוריתיים
משפחת הנר-הלילה
משפחת הנרקיסיים
משפחת הסבונניים
משפחת הסהרוניים
משפחת הסוככיים
משפחת הסולניים
משפחת הסופיים
משפחת הסחלביים
משפחת הסיגליים
משפחת הסימרוביים
משפחת הסלביניים
משפחת הסלוודוריים
משפחת הסמריים
משפחת הסנטליים
משפחת הספלוליים
משפחת הסרפדיים
משפחת הסתווניתיים
משפחת העופריתיים
משפחת העיריתיים
משפחת העלקתיים
משפחת הערבזיים
משפחת הערבתיים
משפחת הערטניתיים
משפחת העריים
משפחת הפואתיים
משפחת הפונטדריים
משפחת הפיגמיים
משפחת הפיטולקיים
משפחת הפילנתאיים
משפחת הפעמוניתיים
משפחת הפרגיים
משפחת הפרנקניים
משפחת הפרעיים
משפחת הפשתיים
משפחת הצבריים
משפחת הצלפיים
משפחת הצפורניים
משפחת הקוציציים
משפחת הקזואריניים
משפחת הקטניות
משפחת הקיסוסיים
משפחת הקיסוסיתיים
משפחת הקנאביים
משפחת הקרנניים
משפחת הרב-רגליים
משפחת הרגלתיים
משפחת הרופיניים
משפחת הרימוניתיים
משפחת הרכפתיים
משפחת הרקפתיים
משפחת השבטבטיים
משפחת השושניים
משפחת השעוניתיים
משפחת השלמוניים
משפחת השפתניים
משפחת השרביטניים
משפחת השרכיניים
משפחת התותיים
משפחת התת-משפחת סילקיים במשפחת הירבוזיים
חיפוש מתקדם
מונחון - מילון מושגים
מועדי הפריחה
דיווחי פריחה מהשטח
גן בוטני אילנות
גן בוטני אגמון החולה-קק"ל
עצים ביערות קק"ל
צמחים ופולקלור
תצלומי גרגרי אבקה
האבקה בראי ישראלי
שבעת המינים
ארבעת המינים
פתח תפריט
מתכונים
חזרה
מתכונים
כבושים וחמוצים
מנות עיקריות
מרקים
משקאות
מתוקים
סלטים חמים
סלטים קרים
תבלינים
פתח תפריט
מאמרים
חזרה
מאמרים
רשימת מקורות
אודות
דיווחי פריחה
סגור תפריט עליון
קרן קימת לישראל
חינוך ונוער
מסלולי טיולים
שבילי אופניים
הקלק וטע
צמח השדה
צרו קשר
He
דיווחי פריחה
חיפוש
ראשי
דפי מידע
פיגם מצוי
הודעות קק"ל למטיילים
104
הודעות חדשות
הודעות למטיילים
מידע נוסף
סגור הודעות קק"ל למטיילים
חיפוש צמחים
חיפוש צמחים
שם הצמח
משפחה
{{ families.Title }}
צבע
{{ colors.Title }}
צורת חיים
{{ lifeforms.Title }}
תפוצה
{{ distributions.Title }}
עונת הפריחה
{{ floweringmonth.Title }}
{{ab}}
{{ ab }}
חיפוש
ניקוי
פיגם מצוי
לחץ כאן להדפסה
לחץ כאן לשיתוף
מתוך ילקוט הצמחים של נסים קריספיל
תיאור הצמח:
שיח ירוק-עד ממשפחת הפיגמיים, שגובהו 100-50 ס"מ. הוא גדל בחבל הים-תיכוני של ארץ-ישראל, בעיקר בצפון הארץ, בבתות, בגריגות ובחורשים פתוחים. נפוץ במיוחד בכרמל המערבי והדרומי. גבעוליו עגולים, רכים ומסתעפים. עליו מנוצים וגזורים כעין כף יד. כל חלקי הצמח העל- קרקעיים מכוסים בבלוטות המכילות שמן אתרי, ומשום כך מדיף הצמח ריח חריף עז, האופייני רק לו. הפריחה בחודשים פברואר-יוני, הפרחים ערוכים בתפרחות דמויות סוכך, וצבעם צהוב, הפרי הוא הלקט מעוגל, מרובה זרעים, מועד האיסוף: כל ימות השנה.
מקורות ופולקלור:
על דרך גידולו של הצמח אנחנו שומעים אצל אבותינו: "שרשי המינתא והפיגם... שעקרן לשתלן" (עוקצין א', ב'). הוא שימש גם כצמח תבלין ומרפא. למחלת האבעבועות הלבנות, אשר כונתה בפי אבותינו בשם ענבתא, מרחו דבש מעורב בפיגם (עבודה זרה כ"ח).
בגלל ריחו העז וצורת עליו, המזכירה את סמל המזל "ח'מסה", הוא משמש עד היום אצל עדות ישראל וערביי הארץ כצמח בו מרחיקין שדים ורוחות המתרגשין לבוא לעולם.
דבר הרמב"ם:
"סדאב, קיימים מינים הרבה, למשל אחד מדברי, אחד הררי ואחד גני. הגני הוא שהספרדים קוראים בשם "רוטה". המדברי הוא "אל-פיג'ן" או "תאפסיא". אומרים ש"אל-חזא" ו"אל-זופרא" מוצאם מן המינים ההם". ואם יהיה שם נפח (גאזים), אז תחקן אותו בשמן שנתבשל בו רודא". "והחמים והיבשים בשלישיתיהם, עשרים סמנים והם:..רודה". "התאנים היבשים, כשיאכלו עם האגוז ורודה קודם לקיחת סם המות, יועיל, וישמרנו מהיזקו". "ואם לא ימצא (תריאק לכל סמי המות), יקח רודה מדברית. . . כי זה יעמוד במקום התריאק הגדול בנשיכת האפעה, ולכן ראוי להכינו".
רפואה עממית:
ברפואה העממית הוא משמש כתרופה בדוקה ומנוסה לריפוי דלקת פרקים, כאבי גב, כאבי ראש עזים, הרעלות קיבה, שיעול המלווה בליחה אצל תינוקות וילדים, דלקות עיניים, כינים בשיער הראש ודלקות אוזניים.
אופן השימוש:
שמן פיגם - ממלאים בקבוק פלסטי עד חציו בשמן-זית, דוחסים לתוכו עלים וגבעולים של פיגם בכמות אשר תעלה את מפלס השמן עד לצוואר הבקבוק. פוקקים את הבקבוק, ומניחים אותו בתוך סיר מלא מים. מביאים את המים שבסיר לידי רתיחה. בדרך זאת יוצא השמן האתרי שבעלים אל שמן-הזית ומתקבל שמן פיגם. שמן זה משמש - בדרך של מריחה ועיסוי - כתרופה יעילה מאוד לטיפול בדלקת פרקים ובכאבי גב עזים. רצוי למרוח את השמן כשהוא פושר. לכאבי ראש עזים: טובלים את אצבעות הידיים בשמן פיגם, ומעסים בעדינות את הרקות. לדלקות אוזניים: מטפטפים 3-2 טיפות מהשמן לכל אוזן, כשהוא פושר. משרת פיגם: חולטים 100 גרי עלים וגבעולים בליטר מים רותחים. מסננים את המשרה ושותים כף גדושה. טוב נגד הרעלות קיבה. לעיניים מודלקות: מנגבים את השמורות במשרה. להרחקת כינים: שוטפים את הראש במשרה לאחר חפיפת הראש.