דלג לתוכן העמוד
עמוד הבית
עבור לתפריט ראשי
עבור לקישורים מומלצים בתחתית העמוד
He
פתח תפריט
רשימת הצמחים באתר
חזרה
רשימת הצמחים באתר
צמחים מוגנים
צמחי תבלין
צמחים רעילים ומסוכנים
צמחי מרפא
צמחים בסכנת הכחדה (צמחים "אדומים")
צמחים פולשים
צמחים אלרגניים
צמחים צופניים
צמחים במקורות
פתח תפריט
משפחות הצמחים
חזרה
משפחות הצמחים
משפחת האברשיים
משפחת האברתיים
משפחת האדמוניתיים
משפחת האורניים
משפחת האזדרכתיים
משפחת האיריסיים
משפחת האלוניים
משפחת האלטיניים
משפחת האלף-העלה
משפחת האלתיים
משפחת האספלניים
משפחת האספרגיים
משפחת האפרוריתיים
משפחת הארכוביתיים
משפחת האשחריים
משפחת האשליים
משפחת הבאשניים
משפחת הבוציציים
משפחת הביברשטיניים
משפחת הביגנוניים
משפחת הבקעצוריים
משפחת הברושיים
משפחת הגומאיים
משפחת הגליתיים
משפחת הגפיתיים
משפחת הגפניים
משפחת הגרניים
משפחת הדגניים
משפחת הדולביים
משפחת הדלועיים
משפחת הדנשטטיים
משפחת הדקליים
משפחת ההדסיים
משפחת ההרדופיים
משפחת ההרנוגיים
משפחת הולריניים
משפחת הורבניים
משפחת הורדיים
משפחת הזוגניים
משפחת הזיפניים
משפחת הזיתיים
משפחת החבלבליים
משפחת החיעדיים
משפחת החלבלוביים
משפחת החלמיתיים
משפחת החמציציים
משפחת הטבוריתיים
משפחת הטופליים
משפחת הטחבי כבד (מערכת)
משפחת הטחבי עלים (מערכת)
משפחת הטחבי קרן (מערכת)
משפחת הטמוסיים
משפחת הימלוחיים
משפחת היערתיים
משפחת היצהרוניים
משפחת הירבוזיים
משפחת הכופריים
משפחת הכחליתיים
משפחת הכף-צפרדע
משפחת הכפתוריים
משפחת הלבניים
משפחת הלוטמיים
משפחת הלועניתיים
משפחת הלופיים
משפחת הלחכיים
משפחת הלילניים
משפחת הלשון-אפעה
משפחת המורינגיים
משפחת המורכבים
משפחת המורניים
משפחת המימוניים
משפחת המישיים
משפחת המצליבים
משפחת המרבה-חלב
משפחת המרסיליים
משפחת המתנניים
משפחת הנאדידיים
משפחת הנהרוניתיים
משפחת הנופריים
משפחת הנוריתיים
משפחת הנר-הלילה
משפחת הנרקיסיים
משפחת הסבונניים
משפחת הסהרוניים
משפחת הסוככיים
משפחת הסולניים
משפחת הסופיים
משפחת הסחלביים
משפחת הסיגליים
משפחת הסימרוביים
משפחת הסלביניים
משפחת הסלוודוריים
משפחת הסמריים
משפחת הסנטליים
משפחת הספלוליים
משפחת הסרפדיים
משפחת הסתווניתיים
משפחת העופריתיים
משפחת העיריתיים
משפחת העלקתיים
משפחת הערבזיים
משפחת הערבתיים
משפחת הערטניתיים
משפחת העריים
משפחת הפואתיים
משפחת הפונטדריים
משפחת הפיגמיים
משפחת הפיטולקיים
משפחת הפילנתאיים
משפחת הפעמוניתיים
משפחת הפרגיים
משפחת הפרנקניים
משפחת הפרעיים
משפחת הפשתיים
משפחת הצבריים
משפחת הצלפיים
משפחת הצפורניים
משפחת הקוציציים
משפחת הקזואריניים
משפחת הקטניות
משפחת הקיסוסיים
משפחת הקיסוסיתיים
משפחת הקנאביים
משפחת הקרנניים
משפחת הרב-רגליים
משפחת הרגלתיים
משפחת הרופיניים
משפחת הרימוניתיים
משפחת הרכפתיים
משפחת הרקפתיים
משפחת השבטבטיים
משפחת השושניים
משפחת השעוניתיים
משפחת השלמוניים
משפחת השפתניים
משפחת השרביטניים
משפחת השרכיניים
משפחת התותיים
משפחת התת-משפחת סילקיים במשפחת הירבוזיים
חיפוש מתקדם
מונחון - מילון מושגים
מועדי הפריחה
דיווחי פריחה מהשטח
גן בוטני אילנות
גן בוטני אגמון החולה-קק"ל
עצים ביערות קק"ל
צמחים ופולקלור
תצלומי גרגרי אבקה
האבקה בראי ישראלי
שבעת המינים
ארבעת המינים
פתח תפריט
מאמרים
חזרה
מאמרים
רשימת מקורות
אודות
דיווחי פריחה
סגור תפריט עליון
קרן קימת לישראל
חינוך ונוער
מסלולי טיולים
שבילי אופניים
אגמון החולה
הקלק וטע
צרו קשר
He
דיווחי פריחה
חיפוש
ראשי
דפי מידע
ירוקת החמור- צמח מרפא
חיפוש צמחים
חיפוש צמחים
שם הצמח
משפחה
{{ families.Title }}
צבע
{{ colors.Title }}
צורת חיים
{{ lifeforms.Title }}
תפוצה
{{ distributions.Title }}
עונת הפריחה
{{ floweringmonth.Title }}
{{ab}}
{{ ab }}
חיפוש
ניקוי
ירוקת החמור- צמח מרפא
לחץ כאן להדפסה
לחץ כאן לשיתוף
מתוך ילקוט הצמחים של נסים קריספיל
תיאור הצמח:
עשב רב-שנתי ממשפחת הדלועיים, שגובהו 30-15 ס"מ.גדל בסמוך ליישובים, לרפתות, ללולים ולגינות, גדל גם כעשב רע בשדות-בעל קיציים. גבעוליו עבים ובשרניים, ומכוסים בשערות זיפניות קשות. עליו גסים, מחוספסים מצדם העליון ומכוסים בשערות מלבינות בצדם התחתון. הפריחה בחודשים אפריל-דצמבר. הפרחים צהבהבים. הפרי הוא ענבה עסיסית, מכוסה זיפים ורבת-זרעים. מועד האיסוף: מאי-דצמבר.
מקורות ופולקלור:
הצמח מופיע במקורותינו: "וירקות חמור ודלעת יונית ואכלים טהורים" (אהלות ח', א'). השם הערבי מרמז על צורת הפרי, הדומה לקישוא או למלפפון.
דבר הרמב"ם:
עלקם, הוא "קשוא החמור" ואומרים גם כן "הקשוא המדברי" הוא "באבלון", והערבים קוראים אותו "אל צאב", ומיצו נקרא "אומאזי". "אמר המחבר: הסתכלו הרואים (את היושר), אם המשיחה והחפיפה היא מהקשה שבענינים במעשה אצל גאלינוס, רוצה לאמר כשהגענו למלאכה (המעשית) באדם הפרטי - כמו כן שתיית המים והמניעה מהם, כאשר ביארנו - על אחת כמה וכמה יהיה הדיבור בהקזה והניקיון (במסירת רפואות חזקות לשם שלשול) בקולוקינטידש, ומיץ הקישואים המרים (ירוקת החמור)... היהיה זה קל אצל הרופאים או קשה? אמר אבן זהר: ולא השקיתי מעולם רפואה משלשלת שלא היה מחשב לבי ימים לפני כן ואחרי כן". "אבל המשלשלים אלה הנהוגים, מהם נוסחת משלשל, יוציא לחות לבנות וינקה הראש... קתא אלחמאף' (ירוקת החמור).
רפואה עממית:
למוהל הפרי שימושים רבים ברפואה העממית של ערביי ארץ-ישראל. הוא משמש כתרופה בדוקה לצהבת, לקטרקט על העין, לנוזלים המצטברים בדרכי הנשימה, לדלקות אוזניים ולעצירות.
אופן השימוש:
תחילה עלינו להזהיר, שמוהל הפרי רעיל, ואין לסטות מהמינון שלהלן!
סוחטים את מוהל הפרי, מטפטפים שתי טיפות מהמוהל לתוך הנחיריים, טיפה אחת בכל נחיר מיד לאחר הטפטוף יש לשאוף את החומר פנימה, ואז חשים מיד בצריבה עזה באף ובדמעות בעיניים. טיפול זה יעיל ביותר נגד מחלת הצהבת ונגד נוזלים המצטברים בדרכי הנשימה והגורמים, לפעמים, לכאבי ראש עזים.
טיפול זה יעיל גם להסרת גושים שומניים היושבים על קרום העין.
טיפות אוזניים:
לדלקות אוזניים חריפות, מטפטפים טיפה ממוהל הפרי לכל אוזן. לעצירות כרונית: מטפטפים טיפה אחת מהמוהל לתוך כוס מלאה במים ושותים. מוהל הפרי משמש גם נגד דלקות עורפטריות וגרדת. סוחטים מוהל מפרי אחד ומערבבים אותו בליטר מים. במים אלה רוחצים את העור הנגוע.
יש להיזהר שהחומר לא יבוא במגע עם העיניים ועם הפה.