דלג לתוכן העמוד
עמוד הבית
עבור לתפריט ראשי
עבור לקישורים מומלצים בתחתית העמוד
He
פתח תפריט
רשימת הצמחים באתר
חזרה
רשימת הצמחים באתר
צמחים מוגנים
צמחי תבלין
צמחים רעילים ומסוכנים
צמחי מרפא
צמחים בסכנת הכחדה (צמחים "אדומים")
צמחים פולשים
צמחים אלרגניים
צמחים צופניים
צמחים במקורות
פתח תפריט
משפחות הצמחים
חזרה
משפחות הצמחים
משפחת האברשיים
משפחת האברתיים
משפחת האדמוניתיים
משפחת האורניים
משפחת האזדרכתיים
משפחת האיריסיים
משפחת האלוניים
משפחת האלטיניים
משפחת האלף-העלה
משפחת האלתיים
משפחת האספלניים
משפחת האספרגיים
משפחת האפרוריתיים
משפחת הארכוביתיים
משפחת האשחריים
משפחת האשליים
משפחת הבאשניים
משפחת הבוציציים
משפחת הביברשטיניים
משפחת הביגנוניים
משפחת הבקעצוריים
משפחת הברושיים
משפחת הגומאיים
משפחת הגליתיים
משפחת הגפיתיים
משפחת הגפניים
משפחת הגרניים
משפחת הדגניים
משפחת הדולביים
משפחת הדלועיים
משפחת הדנשטטיים
משפחת הדקליים
משפחת ההדסיים
משפחת ההרדופיים
משפחת ההרנוגיים
משפחת הולריניים
משפחת הורבניים
משפחת הורדיים
משפחת הזוגניים
משפחת הזיפניים
משפחת הזיתיים
משפחת החבלבליים
משפחת החיעדיים
משפחת החלבלוביים
משפחת החלמיתיים
משפחת החמציציים
משפחת הטבוריתיים
משפחת הטופליים
משפחת הטחבי כבד (מערכת)
משפחת הטחבי עלים (מערכת)
משפחת הטחבי קרן (מערכת)
משפחת הטמוסיים
משפחת הימלוחיים
משפחת היערתיים
משפחת היצהרוניים
משפחת הירבוזיים
משפחת הכופריים
משפחת הכחליתיים
משפחת הכף-צפרדע
משפחת הכפתוריים
משפחת הלבניים
משפחת הלוטמיים
משפחת הלועניתיים
משפחת הלופיים
משפחת הלחכיים
משפחת הלילניים
משפחת הלשון-אפעה
משפחת המורינגיים
משפחת המורכבים
משפחת המורניים
משפחת המימוניים
משפחת המישיים
משפחת המצליבים
משפחת המרבה-חלב
משפחת המרסיליים
משפחת המתנניים
משפחת הנאדידיים
משפחת הנהרוניתיים
משפחת הנופריים
משפחת הנוריתיים
משפחת הנר-הלילה
משפחת הנרקיסיים
משפחת הסבונניים
משפחת הסהרוניים
משפחת הסוככיים
משפחת הסולניים
משפחת הסופיים
משפחת הסחלביים
משפחת הסיגליים
משפחת הסימרוביים
משפחת הסלביניים
משפחת הסלוודוריים
משפחת הסמריים
משפחת הסנטליים
משפחת הספלוליים
משפחת הסרפדיים
משפחת הסתווניתיים
משפחת העופריתיים
משפחת העיריתיים
משפחת העלקתיים
משפחת הערבזיים
משפחת הערבתיים
משפחת הערטניתיים
משפחת העריים
משפחת הפואתיים
משפחת הפונטדריים
משפחת הפיגמיים
משפחת הפיטולקיים
משפחת הפילנתאיים
משפחת הפעמוניתיים
משפחת הפרגיים
משפחת הפרנקניים
משפחת הפרעיים
משפחת הפשתיים
משפחת הצבריים
משפחת הצלפיים
משפחת הצפורניים
משפחת הקוציציים
משפחת הקזואריניים
משפחת הקטניות
משפחת הקיסוסיים
משפחת הקיסוסיתיים
משפחת הקנאביים
משפחת הקרנניים
משפחת הרב-רגליים
משפחת הרגלתיים
משפחת הרופיניים
משפחת הרימוניתיים
משפחת הרכפתיים
משפחת הרקפתיים
משפחת השבטבטיים
משפחת השושניים
משפחת השעוניתיים
משפחת השלמוניים
משפחת השפתניים
משפחת השרביטניים
משפחת השרכיניים
משפחת התותיים
משפחת התת-משפחת סילקיים במשפחת הירבוזיים
חיפוש מתקדם
מונחון - מילון מושגים
מועדי הפריחה
דיווחי פריחה מהשטח
גן בוטני אילנות
גן בוטני אגמון החולה-קק"ל
עצים ביערות קק"ל
צמחים ופולקלור
תצלומי גרגרי אבקה
האבקה בראי ישראלי
שבעת המינים
ארבעת המינים
פתח תפריט
מתכונים
חזרה
מתכונים
כבושים וחמוצים
מנות עיקריות
מרקים
משקאות
מתוקים
סלטים חמים
סלטים קרים
תבלינים
פתח תפריט
מאמרים
חזרה
מאמרים
רשימת מקורות
אודות
דיווחי פריחה
סגור תפריט עליון
קרן קימת לישראל
חינוך ונוער
מסלולי טיולים
שבילי אופניים
הקלק וטע
צמח השדה
צרו קשר
He
דיווחי פריחה
חיפוש
ראשי
דפי מידע
אמיתה קיצית
הודעות קק"ל למטיילים
100
הודעות חדשות
הודעות למטיילים
מידע נוסף
סגור הודעות קק"ל למטיילים
חיפוש צמחים
חיפוש צמחים
שם הצמח
משפחה
{{ families.Title }}
צבע
{{ colors.Title }}
צורת חיים
{{ lifeforms.Title }}
תפוצה
{{ distributions.Title }}
עונת הפריחה
{{ floweringmonth.Title }}
{{ab}}
{{ ab }}
חיפוש
ניקוי
אמיתה קיצית
לחץ כאן להדפסה
לחץ כאן לשיתוף
מתוך ילקוט הצמחים של נסים קריספיל
תיאור הצמח:
צמח חד-שנתי ממשפחת הסוככים שגובהו 90-50 ס"מ; נפוץ באדמות כבדות ולצדי דרכים ושדות מעובדים. הוא מאפיין את צומח הקיץ של שדות-בעל ושדות-שלחין. עליו גזורים 3-1 פעמים לאונות נימיות, או דמויות סרגל. הפריחה נמשכת בחודשים אפריל-אוגוסט. הפרחים לבנים. קרני הסוכך מתקפלות בעת ההבשלה, ויוצרות מעין קן הסוגר על הפירות. כך עומדים הסוככים כל הקיץ. עם רדת הגשמים והרטבת הסוככים מתפשקות הקרניים, הקן נפתח והזרים מתפזרים. מועד האיסוף: אוגוסט-נובמבר.
מקורות ופולקלור:
מופיע במקורותינו כצמח תבלין: "וכן באמיתא וכן בפיגם וכן בשאר מיני תבלין. מאי אמיתה ניניא" (שבת קכ"ח, ע"א). אותה ניניא מופיעה במקום אחר כתרופה לבעיות לב: "אמר רב אבא איסתומכא דאליבא מאי אסותא? מיתי כמונא כרויא וניניא… ואברתא לליבא בחמרא" (עבודה זרה כ"ט, ע"א). אבותינו השתמשו בזרעי הצמח כתרופה וכתבלין לשיפור טעמו וריחו של היין.
רפואה עממית:
הצמח מקובל מאוד על ערביי ארץ-ישראל כתרופה למחלות קיבה, לעצירות בדרכי השתן, לאבנים בכליות, למחלות לב, לכאבי שיניים, לגרדת ולפטריות עור, לסוכרת ולקצרת (אסטמה).
אופן השימוש:
כותשים 2 כפיות גדושות של זרעים יבשים, ושמרים אתם במשך 4-3 ימים בתוך ליטר מים, מסננים ושותים כוס אחת ביום. דרך נוספת, יעילה לא-פחות: מכניסים את הזרעים הכתושים לתוך בקבוק יין מתוק, מניחים שלושה עד ארבעה ימים ושותים כוס יין ביום. יעיל מאוד למחלות לב.
תה:
מבשלים 2 כפיות גדושות של זרעים בליטר מים עד שיאדימו המים, מסננים ושותים 3-2 כוסות ביום. יעיל נגד אבנים בכליות, עצירות בדרכי השתן, שלשול, סוכרת, קצרת וכאבי שיניים.
משרת אלכוהול – משרים כ20- גר' זרעים בכוס אלכוהול רפואי, שומרים את התמיסה בבקבוק פקוק היטב במקום חמים, לתקופה של שבועיים. אחרי פרק זמן זה מסננים אתה תמיסה, מעבירים לבקבוק אחר ושומרים לפרק זמן ארוך. התמיסה יעילה מאוד נגד מחלות עור ופטריות. טובלים צמר-גפן בתמיסה ומנגבים את העור הנגוע.