מהיערות הוותיקים של קק"ל. יש בו שבילי הליכה ברגל, מעיין הנובע כל השנה, אתרי מורשת מלחמת העצמאות, פריחת אביב ססגונית וגם חניונים לבילוי בחיק הטבע.
יער החמישה נמצא בלב הרי ירושלים, מצפון לכביש 1. היער משתרע על פני כ־12,000 דונם והוא מכסה את המדרונות היורדים מהיישובים הר אדר, מעלה החמישה ואבו גוש לעבר נחל כסלון, ואת המדרון העולה מהנחל לעבר מבשרת ציון. היער גובל בחלקו המזרחי והצפוני בגדר הביטחון, ומעבר לה נמצאים הכפרים בית סוריך, בידו וקטנה. קק"ל החלה בייעור האזור בשנות ה־20 של המאה ה־20, ליד קריית ענבים. הנטיעות נמשכו ביתר שאת בסוף שנות ה־30, לאחר ייסוד קיבוץ מעלה החמישה (1938). קק"ל העסיקה את ראשוני המתיישבים בעבודות ייעור ופריצת דרכים ובעזרתם צמח במרחב גוש יערות מהוותיקים והגדולים בישראל. פסגות ההרים המתנשאות לרום של כ-800 מ', הגיאיות העמוקים שבין ההרים, הצמחייה העשירה ואתרי העבר והמורשת – כל אלה מבטיחים למטיילים באזור נוף מרהיב ומרתק.
לצפייה במפת היער
נקודת מוצא וסיום: רחבת חניה מול הכניסה למלון כרמים, קריית ענבים (כביש 3976). גישה לנקודת המוצא: ממחלף עין חמד עולים לקריית ענבים בכביש 3976. כ-200 מ' אחרי הכניסה לקיבוץ מגיעים לכניסה למלון כרמים (משמאל). השביל מתחיל ברחבה שנמצאת מימין לשביל.אורך המסלול: 2.7 ק"מ.משך הליכה: שעה-שעתיים.דרגת קושי: מיטיבי לכת.
בכניסה לשביל מוצב שלט ובו תצלום אוויר המתאר את המסלול. צועדים בשביל העובר ליד גדר ומגיעים לאחר כ-250 מ' מגיעים למבנה בטון בן שתי קומות, שבקירותיו קרועים חרכים. בראש המבנה מתנוסס פסל צבי. הגענו לבצרונית הצבי. מהבצרונית השביל עולה במדרגות עשויות אדני עץ ונכנס ליער קק"ל מעורב בעצי חורש. בחורף פורחים כאן מיני דבורניות, רקפות וכלניות. כאשר הנוף נפתח אפשר לראות מימין את הגיא שבית הקברות של קריית ענבים נמצא בו. השביל יורד חיש קל אל הגיע ומתחבר עם שביל תש"ח, היורד מהר אדר. מכאן השביל עולה מזרחה, עובר בין בור חצוב ענק וגדר מפעל ענביד, המייצר מוצרי בידוד תרמי ומוצרי אטימה, ומגיע לספסל הצופה אל הנוף של בקעת עמיר. השביל מנצל דרך עפר העוברת מעל לכרם ומיד פונה ימינה, מטפס על כמה מדרגות עץ וממשיך בדרכו עד לגדר מושב בית נקופה. כאן פונים ימינה ולאחר כמה צעדים מגיעים לבמת סלע בולטת, שאורכו כ-10 ק"מ. אתר זה זכה לכינוי "המזבח".מהמזבח השביל יורד לסילו הישן של הקיבוץ, שבצלו פועל בית הקפה והמאפה "הרים". מכאן השביל יורד כ-50 מ' למעין רחבת חניה משמאל לכביש. נכנסים לרחבה וממשיכים עוד כ-100 מ' בטרסה ובצדה בונקרים מבטון. ממשיכים לאורך הטרסה, יורדים לטרסה נמוכה יותר, ליד עצי זית, והולכים בכיוון הפוך לזה שבאנו דרכו. השביל מגיע לגדר המבנה ששימש עד שנות ה-80 אכסניית נוער. עוד כמה צעדים ואנו בכביש של קריית ענבים, ומשם עולים לצד הכביש לנקודת המוצא.
נקודת מוצא: בוטקה השומר בכניסה ליישוב הר אדר. נקודת סיום: בית הקברות קריית ענביםאורך המסלול: 2 ק"מ.משך הליכה: שעה-שעה וחצי.דרגת קושי: מיטיבי לכת.
מסלול תש"ח מתחיל ליד שער הכניסה להר אדר. מכאן נכנסים לתוך היער וצועדים בשביל מסומן בסימון שבילים שחור, בין פסלי עץ ואבן שיצרו תושבי הר אדר בהנחייתו של האמן אמיר באומפלד. בין עצי המחט הנטועים צומחים עצי חורש ובאביב מובטחת פריחה ססגונית. לאחר כחצי קילומטר השביל מגיע לעמדות בטון, שריד ל"משלט הסנטוריום" שהיה כאן בעבר. במאורעות תרפ"ט נבנתה כאן בצרונית, ששימשה עמדת מגן כנגד פורעים ובמקום נבנה מבצר של ממש. המגינים במוצב הזה הדפו התקפה של הלגיון הירדני ומנעו בכך את ניתוקה של ירושלים. השביל "השחור" משתלב בדרך עפר, פונה ימינה ומגיע אל מבנה בטון גבוה, שבראשו מוצב פסל צבי צהוב. זוהי עוד עמדת ביטחון במערך ההגנה של קרית ענבים מימי מלחמת העצמאות. היא נודעה אז בשם "עמדת הסנטוריום 2", להבדילה מעמדות נוספות ברכס. זו הייתה עמדה גלויה לעין הירדנים בגבעת הרדאר, מקום ש"מושך אש", ורק האמיצים ביותר נשלחו לשם. בעמדה הזו נהרג ישראל שפירא (זוסיה), חבר קיבוץ קריית ענבים. בשנות ה־70 הוצב בראש הבצרונית פסל צבי לזכרו, מעשה ידיו של הפסל מיכאל כץ, על פי דגם שהכין מיכאל, בנו של ישראל. מאז נקראת הבצרונית "הצבי ישראל". הפסל הוחלף בחדש בשנת 2010. מכאן השביל "השחור" מזגזג במתינות ויורד בעיקולים רבים במורד המדרון למקום שבו הגיא היורד מהר אדר פוגש דרך עפר רחבה, מסומנת אדום. כל שנותר עתה לעשותו הוא לרדת בגיא בעקבות הסימון השחור עד לבית הקברות של קריית ענבים.
שביל נוף נחל יתלה נמצא בשולי הר הרוח. זהו מסלול טיול מעגלי קצר החושף את הנופים היפים והמבותרים של הרי ירושלים. בדרך לשביל תמצאו חניוני פיקניק רבים. הדרך סלולה לכל אורכה, כ־2.5 ק"מ, אך היא צרה ויש לנסוע בה בזהירות.נקודת מוצא וסיום: נכנסים לאבו גוש ונוסעים לכיוון מעלה החמישה (כביש 425). ביציאה הצפונית מהכפר, ליד מלון הצליינים סקסום, פונים על פי השילוט לנטף. נוסעים כ-900 מ' ופונים שמאלה על פי השילוט להר הרוח (יש הפסקה קצרה בקו ההפרדה הרציף המאפשרת פנייה שמאלה).אורך המסלול: כ-1.5 ק"מ. משך ההליכה: שעה עד שעה וחצי. דרגת קושי: משפחות.
השביל, מסומן בירוק, יוצא מצדו הדרומי של חניון הדסה וברוך לוין, יורד מעט במדרון הר הרוח, שב ועולה מעט ומגיע לצומת שבילים. מי שיפנה שמאלה יגיע לבור מים חצוב בסלע. אחר כך יש לחזור לשביל, להמשיך לאתר הוקרה לתורמים וממנו לעלות לדרך עפר רחבה, שהיא המשכה של הדרך הסלולה שבה נסענו בדרך לכאן. מי שטייל דיו, יכול לשוב בדרך הכחולה ימינה לחניון הדסה וברוך לוין, מהלך כחצי קילומטר. בדרך יעבור לצד אנדרטה צנועה לזכר טייסי חיל האוויר ארז איתן ויוסי גורדון. מי שרוצה להאריך את הטיול בקילומטר נוסף יפנה שמאלה בדרך הכחולה, יצעד כ-200 מ' ויפנה ימינה על פי הסימון השחור, המפנה לשרידי הכפר בית ת'ול. הדרך מאגפת את גבעת הכפר מצפון, עוברת ליד בור מים ("תצפית הבור") ומגיעה לתצפית בית תול - נקודת תצפית מרהיבה על "ארץ הכפירה". שני הספסלים בצל עצי האורן פשוט מזמינים לשבת וליהנות מהשלווה. השביל "השחור" שב לדרך המסומנת כחול ומכאן קצרה הדרך לחניון הדסה וברוך לוין.
עין נקופה היא פינת חמד שראוי להקדיש לה קצת זמן לבילוי. המעיין נובע בתוך מערה קטנה. מימיו דולפים בתעלה קצרה החצובה ברצפת הסלע אל בריכת אגירה קטנה (בערך 2X3 מ'). בשנים שבהן השמים ממטירים גשם כתיקונו, הבריכה מתמלאת למלוא עומקה (כ-1.5 מ'). בריכת האגירה מקורה בקמרון בנוי אבן שחלקו התמוטט. אנו ממליצים מאוד לא לנסות את חוסנו של חלק הקמרון שנותר ולא לעמוד מתחתיו או עליו. כרגיל במעיינות הרי ירושלים, גם מעיין זה זכה לניקוי ולטיפול (2006). השיפוץ נעשה בידי חבריהם של חללי צה"ל אורי גרוסמן וקיריל גולנשין, והם הקדישו את המקום לזכרם.
בשנת 1929 פרצו ברחבי הארץ אירועי דמים, הידועים כמאורעות תרפ"ט. קריית ענבים מצא את עצמו מוקף יישובים עוינים. כדי לקדם את פני הרעה בנה ארגון ההגנה מערך של עמדות שמירה מבוצרות שכונו בצרוניות.העמדה הראשונה נבנתה על רכס הסנטוריום, במקום שמלון מעלה החמישה נמצא בו בימינו. במהלך השנים, עם התגברות אירועי הדמים, נבנו עמדות הגנה נוספות. עמדת הבטון הזו נבנתה בשנות ה40. היא בנויה שלוש קומות ובהן עמדות תצפית וירי. כחצי קילומטר מצפון לכאן, במעלה ההר, נמצאת עמדת הסנטוריום 2. בעמדה ההיא נהרג בסוף מאי 1948 ישראל (זוסיה) שפירא, חבר קריית ענבים. בשנות ה-70 הציבה משפחתו בראש העמדה ההיא פסל צבי המכונה "הצבי ישראל". הפסל התיישן ועבר לאחר שיפוץ לעמדה שלפנינו. במקום הפסל הישן הוצב בשנת 2010 בעמדת הסנטוריום 2 פסל "צבי ישראל" חדש.
דרך עפר קצרה פונה מחניון יהדות משהד מזרחה (לצד כביש 425) ומגיעה לבצרונית קטנה, המנציחה את יצחק סקוזה (1930¬-1987). במלחמת העולם השנייה, בגיל 13, כבר היה פרטיזן לוחם. לאחר שעלה לארץ הצטרף לחטיבת הראל והשתתף במלחמת העצמאות בקרבות הקסטל, סן סימון וקטמון ובניסיון לשחרר את הרובע היהודי. בקרב על מחנה הרדאר השליך בקבוקי מולוטוב על משוריינים ירדניים ועצר את התקדמותם. סקוזה נפצע בקרבות ונותר נכה למשך שארית חייו.
הר הרוח הוא שלוחה של הרי ירושלים המשתפלת מערבה בין אבו גוש ליישוב נטף. בשנות ה־80 החלה קק"ל לפתח את ההר ואת הדרכים שבו במסגרת פיתוח "ארץ הכפירה, כך כונה האזור על שם התל המזוהה עם עיר הגבעונים כפיר (כיום בתחום הרשות הפלסטינית). הפיתוח כלל את סלילת הכביש לנטף, נטיעת יערות, פריצת דרכי טיול ופיתוח חניוני פיקניק ואתרי הנצחה. פסגת ההר, מעט ממערב לחניון שלום חרמון, נקראה ג'בל בַּטְן אל-עוּרוש (הר בטן הסוכות), על שם הסוכות שנבנו בין הכרמים שגידלו במקום. בשלב כלשהו השתנה השם לג'בל בטן אל-הווא (הר בטן הרוח), ומכאן קצרה הדרך לשם הר הרוח.קק"ל סימנה בהר את שביל נוף נחל יתלה, שביל טיול מעגלי באורך כ־2.5 ק"מ.
עין המסייעת 7020 (עין נקעה) נמצא כחצי קילומטר ממזרח למושב בית נקופה. בשנת 2012, לקראת הרחבת כביש 1, נערכה במקום חפירת הצלה שחשפה מערכת מים מהתקופה הרומית, ששימשה כנראה את לוחמי הלגיון הרומי העשירי פרטנסיס שחנה בסביבה וצר על ירושלים בימי הבית השני. מי המעיין נובעים בתוך נקבה שאורכה כ־25 מ', ומימיו נאספים לבריכת בטון מלבנית שנמצאת בתוך חציבה גדולה יותר (9X10 מ'), שהייתה כנראה הבריכה הקדומה. תושבי הכפר בית נקובא השתמשו עד מלחמת העצמאות בבריכה להשקיית הבוסתנים שגידלו כאן. לצד המעיין נמצאת אנדרטה המנציחה את זכרם של 13 לוחמי הפלוגה המסייעת 7020 מגדוד נחשון של חטיבת גבעתי. הם נהרגו ב-9 באפריל 2002 בג'נין, במהלך מבצע חומת מגן. למעיין מובילה דרך עפר קצרה ועבירה לרכב פרטי. נכנסים מכביש 1 לכיוון מושב עין נקופה. כ־100 מ' ממעגל התנועה הראשון פונים ימינה לכיוון מושב עין נקופה וממשיכים כחצי קילומטר בדרך המקבילה לכביש 1.
ליד בית הקברות של הקיבוץ, הגובל ביער, החלו לקבור בינואר 1948 את אנשי הפלמ"ח שנפלו בקרבות על הדרך לירושלים. במשך 10 חודשים נקברו כאן 138 לוחמים, מרביתם מחטיבת "הראל" ומיעוטם מחטיבת "עציוני", שהגנה על העיר ירושלים. במשך הזמן נוספו עוד 15 קברים של חללי צה"ל לדורותיהם. בית העלמין המרגש מטופח ויש בו חלקות דשא, פרחים ועצים גבוהי קומה. חלק מן החללים שנקברו כאן הועברו מאוחר יותר לקבורה בבתי עלמין אחרים, על פי בקשות משפחותיהם.
הכניסה לגבעה ברחוב מבוא השקד, ביישוב הר אדר. גרם מדרגות עולה מרחבת החניה. עוברים ליד גן השחמט ומבנה שירותים ועולים לראש הגבעה ולאנדרטת פלמ"ח הראל. גבעת הרדאר (880 מ'), מתנשאת היטב מעל סביבתה. הגבעה חלשה בימי המנדט הבריטי על הקיבוצים מעלה החמישה וקריית ענבים וגם על הדרך העולה אל העיר. הבריטים הציבו בגבעה תחנת ממסר טלפונית, כדי להתגבר על פעולות חבלה בקווי טלפון. מישהו סבר שמדובר ברדאר והשם "גבעת הרדאר" תפס. הטעות התקבעה עד כדי כך שגם היישוב הר אדר, שנוסד בשנת 1986 ומקיף את הגבעה סביב-סביב, שאב את שמו מן הגבעה. במלחמת העצמאות שכן במקום מחנה של הלגיון הירדני. במהלך מבצע "יבוסי", שנערך בשלהי אפריל 1948, הוטל על הגדוד הרביעי של חטיבת "הראל" לכבוש את נבי סמואל. כוחות מהגדוד נתקלו בהתנגדות בגבעת הרדאר. הקרב גבה 38 הרוגים, 15 מהם בגבעת הרדאר והשאר בגזרת נבי סמואל-בית איכסא.ב-10 במאי פינה הצבא הבריטי את מחנהו ומסר אותו לידי הלגיון הירדני. שלושה ימים אחר כך כבש הגדוד הרביעי של "הראל" את הגבעה, אך לא חלפו שבועיים והירדנים כבשו את המקום מחדש. עוד באותו יום ניסו לוחמי "הראל" לשוב ולכבוש את המקום, אך נכשלו. מתקפה נוספת, ב-1 ביוני 1948, נכשלה גם היא, לאחר שפצצת מרגמה התפוצצה בין לוחמי הגדוד החמישי של "הראל". הקרב הזה גבה 14 הרוגים. גבעת הרדאר נותרה בידי הירדנים. חטיבת "הראל" המשוריינת, הפעם של צה"ל, שבה לגבעה וכבשה אותה במלחמת ששת הימים. בגבעה הוקמה אנדרטה לזכר 418 לוחמי חטיבת "הראל" ו-14 חללי גדוד "בית חורון" (45 לוחמים נהרגו בגבעת הרדאר). מתכנני האנדרטה, האדריכל אריה שרון ובנו אלדד, בנו מגדל בטון המתנשא לגובה 16 מטר. התצפית מראש המגדל היא מהמרהיבות ביותר שהרי ירושלים מספקים. ליד המגדל ושרידי המוצב הירדני מוצבים כלי-רכב קרביים.
מצפור מרסל לוריא שוכן בדרך להר אדר, כ-500 מטרים ממזרח למפגש של הכביש העולה מקרית ענבים עם כביש 425. רחבת תצפית נוחה ומרפסת תצפית מקבלים את פני הבאים. ראשיתו של המצפור בעודפי עפר שהצטברו במקום בעת בניית הכביש להר אדר. קק"ל, בשיתוף עם מע"צ, הפכו את המפגע לרחבת תצפית, נגישה לנכים. המצפור נקרא על שמו של מרסל לוריא שכיהן כנשיא קק"ל בלגיה ומימן את המבצע. מרפסת התצפית צופה על אבו גוש וכביש 1, בואכה השכונות המערביות של ירושלים. הקסטל ותל צובה נראים היטב וכמוהם רכס עמינדב. באופק נראה גוש עציון. קק"ל שיקמה לאחרונה את המצפור.
חניון דוד אלוני – חניון קטנטן ונחמד בן שני שולחנות, ביער הסתדרות המורים, בצד הדרך המסומנת אדום. חניון יהדות משהד – שולחנות פיקניק לצד כביש 425, סמוך לנקודת מהמוצא של דרך העפר המסומנת בסימון שבילים אדום ויורדת ליער הסתדרות המורי. חניוני הר הרוח – שורה של חניונים לאורך דרך הנוף שסללה קק"ל בשלוחת הר הרוח. החניונים מתוארים בדרך הגישה למסלול שביל נוף נחל יתלה.