שביל מורשת קריית ענבים

אורך מסלול: כ-2 ק"מ. 
משך הטיול: כשעתיים. 

השביל כמעט מעגלי. אורכו כ-2.7 ק"מ. מי שבא ברכב אחד, יעלה בצד הכביש לקריית ענבים כחצי קילומטר לנקודת המוצא של הכביש. הבאים בשתי מכוניות יכולים להשאיר מכונית אחת ברחבת החניה שליד תחנת הדלק הסמוכה לקיבוץ ואת המכונית האחרת בנקודת המוצא, מול הכניסה למלון כרמים. השביל כולל כמה מעלות ומורדות והוא מתאים למיטיבי לכת מגיל 12.

הערה: אפשר להחנות את הרכב במקום פנוי באזור תחנת הדלק ולעלות ברגל בשולי הכביש לנקודת המוצא. סידור זה יחסוך בסוף המסלול את ההליכה במעלה הכביש לרכב. 

סיפור דרך

בכניסה לשביל מוצב שלט ובו תצלום אוויר המתאר את המסלול. צועדים בשביל העובר ליד גדר ומגיעים לאחר כ-250 מ' מגיעים למבנה בטון בן שתי קומות, שבקירותיו קרועים חרכים. בראש המבנה מתנוסס פסל צבי. הגענו לבצרונית הצבי.

מהבצרונית השביל עולה במדרגות עשויות אדני עץ ונכנס ליער קק"ל מעורב בעצי חורש. בחורף פורחים כאן מיני דבורניות, רקפות וכלניות. באפריל מצמיחים שיחי הלוטם פרחים סגולים ולבנים, הקידה מניבה את פרחיה הצהובים ומעט מאוחר יותר עולות השלהבות הצהובות של שיחי השלהבית.  

כאשר הנוף נפתח אפשר לראות מימין את הגיא שבית הקברות של קריית ענבים נמצא בו. השביל יורד חיש קל אל הגיע ומתחבר עם שביל תש"ח, היורד מהר אדר. לפני שנמשיך קדימה, כדאי לרדת ימינה ולבקר בבית הקברות הצבאי של הקיבוץ.

בתום הביקור בבית הקברות שבים לשביל שעולה מזרחה. השביל עובר בין בור חצוב ענק וגדר מפעל ענביד, המייצר מוצרי בידוד תרמי ומוצרי אטימה, ומגיע לספסל הצופה אל הנוף של בקעת עמיר.

השביל מנצל דרך עפר העוברת מעל לכרם ומיד פונה ימינה,  מטפס על כמה מדרגות עץ וממשיך בדרכו עד לגדר מושב בית נקופה. כאן פונים ימינה ולאחר כמה צעדים מגיעים לבמת סלע בולטת, שאורכו כ-10 ק"מ. אתר זה זכה לכינוי "המזבח".

מהמזבח השביל יורד לסילו הישן של הקיבוץ. הסילו כבר אינו מתפקד, אך בצלו פועל פועל בית הקפה והמאפה "הרים". מכאן השביל יורד כ-50 מ' למעין רחבת חניה משמאל לכביש. נכנסים לרחבה וממשיכים עוד כ-100 מ' בטרסה ובצדה בונקרים מבטון. ממשיכים לאורך הטרסה, יורדים לטרסה נמוכה יותר, ליד עצי זית והולכים בכיוון הפוך לזה שבאנו דרכו. השביל מגיע לגדר המבנה ששימש עד שנות ה-80 אכסניית נוער. עוד כמה צעדים ואנו בכביש של קריית ענבים, נקודת הסיום של הטיול.

בצרונית הצבי

בשנת 1929 פרצו ברחבי הארץ אירועי דמים, הידועים כמאורעות תרפ"ט. קריית ענבים מצא את עצמו מוקף יישובים עוינים. כדי לקדם את פני הרעה בנה ארגון ההגנה מערך של עמדות שמירה מבוצרות שכונו בצרוניות.
העמדה הראשונה נבנתה על רכס הסנטוריום, במקום שמלון מעלה החמישה נמצא בו בימינו. במהלך השנים, עם התגברות אירועי הדמים, נבנו עמדות הגנה נוספות. עמדת הבטון הזו נבנתה בשנות ה40. היא בנויה שלוש קומות ובהן עמדות תצפית וירי.

כחצי קילומטר מצפון לכאן, במעלה ההר, נמצאת עמדת הסנטוריום 2. בעמדה ההיא נהרג בסוף מאי 1948 ישראל (זוסיה) שפירא, חבר קריית ענבים. בשנות ה-70 הציבה משפחתו בראש העמדה ההיא פסל צבי המכונה "הצבי ישראל". הפסל התיישן ועבר לאחר שיפוץ לעמדה שלפנינו. במקום הפסל הישן הוצב בשנת 2010 בעמדת הסנטוריום 2 פסל "צבי ישראל" חדש.

בית הקברות הצבאי קרית ענבים

ליד בית הקברות של הקיבוץ החלו לקבור בינואר 1948 את אנשי הפלמ"ח שנפלו בקרבות על הדרך לירושלים. במשך 10 חודשים נקברו כאן 138 לוחמים, מרביתם מחטיבת "הראל" ומיעוטם מחטיבת "עציוני", שהגנה על העיר ירושלים. במשך הזמן נוספו עוד 15 קברים של חללי צה"ל לדורותיהם. בית העלמין המרגש מטופח ויש בו חלקות דשא, פרחים ועצים גבוהי קומה. חלק מן החללים שנקברו כאן הועברו מאוחר יותר לקבורה בבתי עלמין אחרים, על פי בקשות משפחותיהם.

בקעת עמיר

ספסל בודד ואינטימי מוצב מעל עמק רחב ויפהפה, מעובד כולו כרמים של גפן ליין. מסביבו – ההרים של יער החמישה שנטעה קק"ל. העמק היפה עובד עד מלחמת העצמאות על ידי תושבי הכפר הערבי בית נקובה. לאחר המלחמה גידלו בו חברי קריית ענבים מטעי נשירים כגון דובדבנים, אפרסקים ושזיפים. בראשית שנות האלפיים החליפו כרמי גפן את המטעים הוותיקים. חברי קריית ענבים קוראים לעמק "בקעת עמיר", לזכרו של עמיר גור אריה, בנם של אהרון ורינה, שמת בעודו תינוק בשנת 1952. 

"המזבח"

הנוף נפלא ובמת האבן מזמינה את המטיילים לשבת ולצפות בקריית ענבים שלמרגלותיה, באבו גוש, מלון מעלה החמישה ואף בכמה מבתי הר אדר. אנשי קריית ענבים הם שהעניקו לבמת האבן את הכינוי "המזבח". בשנות ה-30 העניק המקום השראה לכתיבת סיפור אגדה על הענק דיבן, שהמזבח היה שולחנו...

הסילו והבונקרים

סילו הוא בדרך כלל מבנה דמוי מגדל, המשמש לאחסון חומרים בתפזורת, בעיקר גרעיני דגנים אך גם חומרים כגון מלט ופחם. הסילו הענק של קריית ענבים נבנה בשנות ה-50, כפי שמעיד השלט המוצמד אל קירו והוא נבנה כולו בעבודת ידיים של חברי הקיבוץ.

מהסילו יורדים בדרך הסלולה כמה צעדים ופונים שמאלה בדרך עפר. השביל עובר לצד בונקרים ששימשו בשנות ה-50 של המאה ה-20 לאחסון תחמושת. קו שביתת הנשק עם ירדן עבר באותם ימים כחצי קילומטר בלבד מכאן. מדינת ישראל הצעירה חששה מחדירה של כוחות אויב לקיבוץ וכנגד האיום האפשרי בנה צה"ל קו הגנה של עמדות, תעלות קשר ובונקרים.

קיבוץ קריית ענבים

קריית ענבים הוא הקיבוץ הראשון שנוסד בהרי ירושלים. הקיבוץ קם על אדמות דילבּ, שרכשה חברת הכשרת היישוב בשנים 1913¬-1914. חלוצי העלייה השנייה נטעו כאן זיתים, אך נטשו את המקום בעקבות מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1920 עברו הקרקעות לרשות קק"ל וזה היה האות להקמת הקיבוץ כבר באותה שנה. המייסדים, שישה חלוצים ובהם אישה אחת, עלו ארצה בספינה המפורסמת "רוסלאן".

 השנים הראשונות היו קשות מאוד. המתיישבים התמודדו עם מחסור במים, בעיות תברואה קשות שגררו תמותה, עבודה קשה ותנאי מגורים גרועים. לנוכח הקשיים הביעו המוסדות המיישבים ספקות באשר לעתיד הקיבוץ, אך קק"ל המשיכה לתמוך במתיישבים עד להתאוששות היישוב, שהשכיל לנהל רפת בעלת תנובה גבוהה ובשנת 1927 נשא הקיבוץ רווחים. פעילות הקיבוץ במשק החלב הולידה בסופו של דבר את תנובה.

במשך רוב ימי המנדט הבריטי היה קריית ענבים יישוב מבודד, מוקף עמדות מגן. במלחמת העצמאות מילא הקיבוץ, יחד עם מעלה החמישה, תפקיד חשוב כבסיס לכוחות הלוחמים של ההגנה, הפלמ"ח וצה"ל. רבים מהלוחמים שנפלו בלחימה באזור נקברו בבית הקברות הצבאי של הקיבוץ.

ב-25 במאי 1948 הסתער כוח משוריין של הלגיון הירדני על קריית ענבים והגיע עד גדרות היישוב. הירדנים נבלמו כקילומטר מצפון לקיבוץ ושם נקבע קו שביתת הנשק בין ישראל לירדן, שהפריד בין שתי המדינות עד מלחמת ששת הימים.