חניון השיירה נמצא כ-800 מ' מדרום לצומת כברי, בצדו המזרחי של כביש 70.

כאשר הכריז האו"ם על תוכנית החלוקה של ארץ ישראל ב-29 בנובמבר 1947, ציין נחל נעמן את גבולה הצפוני של המדינה היהודית. הגליל המערבי – נהריה והיישובים שבי ציון, אילון, מצובה, חניתה, רגבה, עברון ויחיעם נותרו מחוץ לגבולות התוכנית. בארץ פרצה מלחמת אזרחים, שבאה לידי ביטוי בעיקר בהתקפות על התחבורה. היישוב העברי הגן בחירוף נפש על היישובים המבודדים, והיהודים נעו ממקום למקום בכלי רכב משוריינים ותחת אבטחה.
היה ברור שלא יחלוף זמן רב ויישובי הגליל המערבי יותקפו. ואכן כעבור זמן לא רב הגיע לזירה גדוד הירמוך השני בפיקודו של אדיב שִישַכְּלִי, שגייס מאות לוחמים ערבים מארצות ערב ומהגליל. הגדוד שלו התמקם בתרשיחא ומשם יצאו אנשיו להתקפה על קיבוץ יחיעם. מגיני הקיבוץ התבצרו בין חומות מבצר ג'דין והדפו התקפה קשה שהתנהלה ב-20 בינואר 1948. באותו זמן תקף כוח חסימה ערבי משוריין נוטרים, שניהלו גם הם קרב גבורה. קיבוץ יחיעם מצא את עצמו במצור.

יום שישי, 26 במארס 1948. שיירה שיצאה מקריית חיים הביאה אספקה לקיבוצים מצובה, אילון וחניתה ללא שום אירוע מיוחד. עם עֶרב הגיעה השיירה לנהריה והייתה אמורה לצאת למחרת ליחיעם, עמוסה מזון, ציוד ותגבורת של לוחמים מגדוד 21 של חטיבת כרמלי. שלושה ימים קודם לכן הוסכם, בתיווך בריטי, על מעבר חופשי של שיירות משני הצדדים.

זהו ליל פורים, י"ד באדר. ירח מלא. בן-עמי פכטר, מפקד גדוד 21, חבר קיבוץ חניתה וממייסדיו, משגר מחלקה ממצובה לתל ואקיה. זהו המקום שבו הותקף משוריין הנוטרים בינואר, וכעת פכטר מבקש לאבטח את הדרך ליחיעם. המחלקה יוצאת בחצות הלילה, אבל איתות מחניתה מורה להם לשוב על עקבותיהם. נראה כי פכטר חושש להשאיר את המחלקה לבדה בשטח עוין ומעדיף לצרף אותה ככוח לוחם בשיירה המיועדת.

שבת בבוקר, 27 במארס. פכטר מקבל ידיעות על מחסומי דרכים ומארב, אבל הוא נחוש לצאת לעזרת קיבוץ יחיעם הנצור. אם ייפול יחיעם, עלולים ליפול גם שאר היישובים העבריים בגליל המערבי. פכטר יוצא גם הוא בראש השיירה.

על אף המידע בידיו יוצאת השיירה לדרך בשעה 14:00, ובה שבעה כלי רכב: משוריין פורץ מחסומים, טנדר משוריין ובו המג"ד פכטר, משאית לא משוריינת ובה גשר שנועד לחציית הגעתון, משוריין ליווי, משאית משוריינת ואוטובוס משוריין ובו המחלקה ממצובה. השיירה נושאת מזון וציוד רב ונוסעים בה 89 איש.

סיירנו במקום בלוויית עמית אֶלָּסָר, דור רביעי לחלוצי האזור, המתמחה בקורות הגליל המערבי במלחמת העצמאות. "זה היה מארב מתוכנן היטב", מספר אלסר בצומת הכניסה לאתר השיירה. הערבים הניחו לשיירה לחלוף ללא בעיות על פני הכפרים חומיימה (כיום רחוב יחיעם בנהריה), אום אל פרג' (מושב בן-עמי) א-תל וא-נהר (מקומה של תל כברי העתיק). השיירה הגיעה לדרך הסלולה המוליכה כיום לחניון קק"ל. זהו הכביש המקורי מימי המנדט שבו נעו אז כלי הרכב".

הכביש זכה לכינוי דרב אל-בקשיש (דרך הבקשיש), וגם כיום אפשר לראות את אבני השוליים שלו שנותרו מאותם ימים. מסורת מקומית מספרת שערביי הכפרים העניקו שלמונים לבוני הכביש כדי שיימנעו מלהעביר אותו בחלקותיהם.

הכוח הערבי שארב לשיירה פרש כמה מחסומים. הראשון – במקום שבו הציבה קק"ל שתי אבנים גדולות החוסמות גם כיום את הגישה לכלי רכב. על אחת מהן כתובות המילים "נופלים ההולכים ראשונה". מחסום שני הוצב מעט הלאה משם, ליד האנדרטה שמשמאל לדרך, ומחסום שלישי בעיקול הדרך שלמרגלות הגבעה הקטנה, שעליה נמצא גם כיום בית הקברות של הכפר הערבי כברי. מחסומים נוספים נפרשו בהמשך הדרך, ליד המקום שבו נמצאים כיום משרדי קק"ל.

כשהגיעה השיירה למחסום הראשון ניתכה עליה אש מכיוון בית הקברות. המשוריין הראשון, שצויד במתקן לפריצת מחסומים, פרץ את שני המחסומים הראשונים. במחסום השלישי פגע קליע רובה במפקד השיירה איתן זייץ והרגו. המשוריין המשיך בדרכו והגיע לקיבוץ יחיעם ובו פצועים וגופתו של זייץ.

בטנדר המשוריין, השני בשיירה, נהג פכטר. הטנדר חיפּה באש מקלע על הרכב הראשון וסייע לו לפרוץ את המחסומים. הוא המשיך בנסיעה עד למקום שבו נמצא כיום הקצה הצפון-מזרחי של בית הקברות הישן ושם, ליד תעלה שהובילה מים לטחנת הקמח הסמוכה, התהפך. גם מכיוון טחנת הקמח נורתה על הטנדר אש.

הטנדר ההפוך חסם את הדרך לשאר כלי הרכב (בינתיים התהפכה משאית נוספת בניסיון לתפוס עמדה מוגנת). ששת אנשי הטנדר יצאו ממוקד הקרב, חצו צפונה את התעלה וניסו להתבצר במבנה דו קומתי ליד טחנת הקמח, אך גם משם נורתה אש עזה. מהירי נהרגו שניים, ופכטר נפצע. הוא ושלושת הלוחמים הנותרים ניסו להגיע ליחיעם בחסות סבכי הפטל של הנחלים געתון ואושרת (ואדי א-רחם).

פכטר הפצוע נתמך בידי שני מלוויו הנאמנים, וכל השלושה שרדו במשך כל הלילה. הם נהרגו בקרב קצר ועז למחרת בבוקר, לאחר מסע של כשלושה ק"מ, כשיחיעם כבר נראתה באופק ממזרח. הקרב התחולל בגבעות שמדרום-מזרח למקום שבו נמצא כיום אתר מקורות ולידו שני שולחנות פיקניק בצל עץ חרוב. מהטנדר הזה שרד רק מרדכי רוזנברג, שהיה אז בן 16 וחצי. הוא נע לבדו בשטח והצליח להגיע לשבי ציון לאחר מסע מילוט בן יומיים.

בינתיים הלך והחמיר המצב בשיירה. הקרב ניטש בכל עוזו, בעוד הלוחמים והלוחמות מחרפים את נפשם כדי לחלץ את עצמם ואת הפצועים מהתופת. כוח ערבי חסם את הדרך מאחורי האוטובוס האחרון בשיירה, וכל מי שניסה למלט את עצמו צפונה נתקל באש עזה מכוח ערבי נוסף, שארב מאחורי קיר אמת המים המובילה לטחנה. משוריין הליווי, הרכב החמישי בשיירה, הצליח למלט את עצמו לכיוון נהריה, אך נתקע באזור הכפר א-נהר והתהפך. במהלך החילוץ והנסיגה נהרגו כמה לוחמים. האחרים מצאו בחשיכה את הדרך לנהריה דרך נחל געתון הזורם.

לוחמי המחלקה ממצובה שהיו באוטובוס הבינו שכל מה שנותר לעשות הוא להילחם מתוך הרכב. זה היה קרב נורא. הערבים הקיפו את הרכב, טיפסו עליו, ירו והשליכו רימונים. אנשי האוטובוס נלחמו בגבורה עד תשע בערב, או אז החלו הערבים להצית את האוטובוס. הלוחמים המעטים ששרדו נחלצו מהאוטובוס ונמלטו בחסות החשיכה. למרות פצעיהם הקשים נשארו בחיים.

תוצאות הקרב היו מרות וקשות. 47 מאנשי שיירת יחיעם נהרגו. תושבי הגליל המערבי צפו בקרב מראשי מגדלי המים ביישוביהם, אך לא יכלו לסייע. מחלקה שיצאה מחניתה לעזרת אנשי השיירה זיהתה מארבים בצירים המובילים לאזור הקרב ונאלצה לשוב על עקבותיה.

החשש הגדול היה שהערבים ירכבו על גל ההצלחה ויתקפו יישובים, אך חטיבת כרמלי וכוחות פלי"ם הקדימו רפואה למכה. ב-14 במאי יצא לדרכו מבצע בן-עמי, שהתנהל בשני שלבים ובמהלכו נפרץ המצור על היישובים העבריים ונכבש הגליל המערבי.

מרחבת החניה, שלידה נמצא החניון הגדול והנגיש של קק"ל ושלט הסבר כללי על המקום, צועדים בדרך הסלולה אל האנדרטה – קיר זיכרון עשוי בטון מפוסל. למרגלותיו פרושה מפת תבליט המתארת את הקרב, ולקיר צמוד שלט הסבר המתאר במלל את קרב השיירה. לצד הדרך הסלולה ניצבים שרידי חמישה כלי רכב משוריינים, פחות או יותר בעמדה שבה נמצאו בתום הקרב. יוצר האנדרטה, שנחנכה ב-1969, הוא האמן חיליק ערד. אחיו, משה פלוצר, היה בן נופלי השיירה.

מדרום לדרך הסלולה, בין עצי המחט, ניצב עמוד הנצחה בן שלוש צלעות, מחופה אבן, ועליו שמות חללי השיירה וחללים נוספים שנפלו בקרבות באזור. מהעמוד מוביל שביל סלול ונגיש לבית הקברות של הכפר הערבי כברי. חדי עין יוכלו להבחין בשלושה גלי אבנים צמודים לקברים. גלי אבנים אלה נערמו בידי הערבים ושימשו להם מחסה בעת שירו על השיירה. בעורף בית הקברות נמצא כרם זיתים יפהפה.

נשוב למשוריינים. ליד הקיצוני שבהם נפנה צפונה בשביל נגיש היורד לאורך קיר אמת המים שהובילה לטחנת הקמח רייאס. מקור המים של הטחנה היה עין צוף, והמים, לאחר שסיימו את תפקידם, זרמו בתעלה דרומה אל נחל געתון. הטחנה פעלה עד מלחמת העצמאות.

מהטחנה חוזר שביל נגיש לחניון קק"ל ולנקודת המוצא. מי שרוצה להמשיך ולטייל מעט מוזמן לחצות את החניון דרומה בדרך היוצאת מאזור המשוריין הראשון שבאתר. בקצה החניון נמצא מטע בננות מכוסה רשת. שלט קק"ל, השייך לשביל האופניים העובר כאן, מפנה דרומה בדרך העפר. לאחר כ-150 מ' מגיעים לערוץ נחל געתון ולגשרון ירוק הנטוי עליו. בחורף 2019-2018 הנחל זרם בעוז.

עוברים בגשר לגדה הדרומית וממשיכים מזרחה בטיילת נאה בין שתי שורות של עצי איקליפטוס המלווים את גדת הנחל לאורך כ-250 מ'. מקצה הטיילת אפשר להשקיף על המפגש של נחל אושרת עם נחל געתון, שדרכו נסוגו פכטר וחבריו בניסיון להגיע ליחיעם.

זה קצה המסלול שלנו. עתה לא נותר לנו אלא לשוב לרחבת החניה של חניון השיירה, מהלך כ-600 מ'.

גן יערני ארכיאולוגי כברי הוא שיתוף פעולה ייחודי בין קרן קימת לישראל ורשות העתיקות לפרופ' רפאל פרנקל. הגן נמצא במתחם משרדי קק"ל של אזור הגליל המערבי. באתר תצוגה של תרבות חומרית וממצאים ארכיאולוגיים, בעיקר מתקנים חקלאיים משוחזרים כגון בית בד, גת ואבני ריחיים. במקום סככת לימוד, מדשאות ושולחנות להפעלה ושירותים.

האתר פתוח לציבור הרחב בתיאום מראש בטלפון: 04-9950102/118.

תודה לפנינה לבנון, רכזת קהילה ויער בגליל המערבי ובכרמל, על סיועה בהכנת הכתבה. תודה מיוחדת לעמית אֶלָּסָר על המידע הרב והסיור בשטח. המעוניינים בסדנת שטח מעמיקה על הגליל המערבי בימי מלחמת העצמאות מוזמנים ליצור אתו קשר בטלפון 050-2225227 או בדואר אלקטרוני.

כתיבה וצילומים: יעקב שקולניק
עודכן בתאריך: 16.9.2019