השביל סובב את חניתה תחתית, המקום שבו תקעו יתד אנשי חניתה בשנת 1938 לפני שעלו לנקודת הקבע שבה שוכן הקיבוץ כיום. יער חניתה נטוע בגליל המערבי במדרון תלול היורד מחניתה לעבר שלומי. היער, המשתרע על פני 2,300 דונם, ניטע בראשית שנות ה-40 של המאה ה-20 בידי אנשי חניתה לאחר המבצע הנועז של העלייה לקרקע. קק"ל השלימה את עיקר נטיעת היער בשנות ה-60 וה-70. היער הוותיק משולב בעצי חורש טבעי, ואלה גם אלה צובעים את המדרון בירוק במשך כל השנה.

עולים משלומי צפונה בכביש לחניתה (כביש 8990) ואחרי כשני ק"מ פונים ימינה על פי השילוט המכוון ליער חניתה. לאחר כ-800 מ' מגיעים לאתר חומה ומגדל ולחניון שלצדו.

גם מי שמתכוון לצעוד במסלול טבע רגלי לא יוכל להתעלם מאתר חומה ומגדל. לידו הציבה קק"ל את החניון המרכזי ביער. כאן התחוללה בעצם ימי המרד הערבי העלייה לחניתה תחתית, אירוע שנחשב לנקודת ציון בהתיישבות העברית בגליל.

העלייה לחניתה התרחשה בבוקר 21 במארס 1938. 50 משאיות עמוסות ציוד הגיעו אל הכפר באסה (בצת של ימינו). 400 איש, שנעזרו בחמורים ובגמלים, סחבו את הציוד לחניתה תחתית ובנו שם יישוב בנוסח חומה ומגדל. עם ערב נותרה במקום רק פלוגת הכובשים, שמנתה כ-100 איש.

עוד באותו לילה תקפו ערביי האזור את חניתה ושניים מהמגינים נהרגו. עד שהיישוב עבר לנקודת הקבע שלו בחניתה עילית (חניתה של ימינו), נהרגו בקרבות 10 אנשים. ב-8 באפריל, עם סיום פריצת הדרך לחניתה עילית, עברה הקבוצה להתגורר בבית האבן שבמקום. חניתה תחתית הפכה למחנה אימונים שבו ניהלה ההגנה קורסי מ"כים.

אתר חומה ומגדל של קק"ל נמצא במקום המדויק שבו עלו על הקרקע העולים לחניתה. במקום מתנוסס מגדל עץ מוקף בחלקו חומת עץ. למרגלות המגדל נמצא סלע גיר גדול המנציח את עשרת הנופלים בהגנה על חניתה. סמוך למגדל נמצא החניון המרכזי ביער ולידו שביל הליכה סלול, נגיש לכיסאות גלגלים. חניון נוסף נמצא בקצה התחתון של היער, ליד שלומי.

קק"ל הכשירה את מסלול נחל הבאר בסיוע תלמידי בית הספר הריאלי העברי בחיפה (מאי 2003).

השביל יורד מאחורי סלע המנציח בשמותיהם את עשרת הנופלים בהגנה על חניתה תחתית. שני הראשונים הרשומים בלוח הנחושת – יהודה ברנר ויעקב ברגר – נורו למוות בהתקפת הערבים בלילה הראשון להקמת המחנה.

מעט ממערב לסלע ההנצחה הגדול ניצבת מצבה קטנה לזכרו של יוסף סִינִיגָלִיָה, יליד איטליה ועובד קק"ל לשעבר, שסייע לרכוש את הקרקע של חניתה. באותם ימים, ימי המרד הערבי (1936¬-1939) אסרו שלטונות המנדט הבריטי על היהודים לרכוש קרקעות באזורים רבים בארץ. סיניגליה, בעל דרכון איטלקי, הערים על בעלי הקרקעות הערבים, שסברו כי האדם הניצב מולם הוא נציג כנסייה המבקשת לרכוש אדמות להקמת מנזר. הקרקעות, בהיקף של כ-4,000 דונם, הועברו ונרשמו בסופו של דבר על שם קק"ל במשרדי הטאבו בעכו.

השביל שלנו, המסומן ירוק, יורד מסלע ההנצחה ומאנדרטת סיניגליה במדרון מתון מערבה. לאחר כ-100 מ' נפגוש בצומת שבילים ובצמד ברושים מוקפים גדר עץ. הברושים ניטעו בשנות ה-50 לזכר יהודה ברנר ויעקב ברגר. נצעד בשביל הפונה ימינה (צפונה). השביל עובר ליד חניון נגיש שנמצא בכניסה ליער ולצד הדרך הסלולה המובילה לאתר חומה ומגדל.

נחצה את הדרך הסלולה ונגיע לגדר בקר. השביל יורד ביער אורנים מעורב בחורש ואחרי כ-100 מ' מתעקל חדות ימינה ויורד לערוץ. משמאל לנקודת העיקול ניצב מבנה ישן מבטון. זהו בית הבאר, שאף זכתה למספר זיהוי משלה – "באר מים מספר 1226". הבאר נקדחה כחצי שנה לאחר העלייה לקרקע כדי לספק מים לקיבוץ חניתה, אך התגלתה כמקור מים אכזב וננטשה כעבור כמה שנים. מה שנותר בימינו הוא מבנה הבטון, הבנוי מטבע הדברים כמקום מבוצר כמעט ולידו בריכה ריקה, זכר לימים יפים יותר.

מהבאר השביל יורד לערוץ אפלולי, ובאין לו שם אחר, נכנה אותו נחל הבאר. הערוץ קטן ורדוד, אך די בו כדי להצמיח חורש ים תיכוני במיטבו ששולט בו אלון מצוי. פה ושם נגלה גזע מאדים של קטלב מצוי וכמובן את המטפס הבלתי נלאה קיסוסית קוצנית. הסלעים מכוסים בשמיכה ירוקה של טחבים, המנצלים את הלחות הרבה שבערוץ כדי לשגשג.

בצל הכביש שבתת-היער בולטת עצבונית החורש – צמח המאפיין חורשים מוצלים. קל לזהות את העצבונית על פי קצות ה"עלים" המסתיימים בחוד קוצני. בחורף נראים היטב פירות העצבונית בדמות כדורים אדומים ועסיסיים למדי שקוטרם כסנטימטר. פירות כאלה הם מאכל תאווה לציפורים המשמשות כסוכני הפצה של הזרעים.

לפני שדה מעובד השביל המסומן ירוק פוגש שביל מסומן אדום. מי שימשיך בשביל "האדום" יגיע לשביל הצניר הנמצא בצדו המזרחי של יער חניתה. אנו נפנה ימינה ונתחיל לטפס במעלה המדרון, לצד עץ חרוב קשיש. מעתה יהיה עלינו להתגבר על הפרש גובה של כ-80 מ' עד שנגיע בחזרה לאתר חומה ומגדל.

החורש במדרון פתוח יותר ועל כן עשיר בבני שיח פורחים כגון מרווה משולשת, געדה כרתית ולוטם מרווני. בחלק האחרון של המעלה הקצר נעצור לקחת אוויר ונצפה דרומה אל בקעת שפע שבה זורם נחל בצת ואל הכביש המתפתל העולה אל פארק אדמית. עתה כל שנותר הוא לצעוד עוד כמה דקות אל החניון באתר חומה ומגדל.

החניון באתר הוקם בתרומת ידידי קק"ל בארה"ב.

מוזיאון מרתק השוכן בבית האבן, המבנה הישן שבו התגוררו ראשוני חניתה. המוזיאון מחולק לשלושה אגפים: באגף הראשון אולם ארכיאולוגי המציג מוצגים מרתקים שנמצאו בסביבה, בהם פסיפס ייחודי מרצפת הכנסייה הביזנטית שעליה נבנה בית האבן; האגף השני מתאר את ההתיישבות בחניתה; והאגף השלישי מספר את סיפורם של הנוטרים והשוטרים העבריים.

כתיבה וצילומים: יעקב שקולניק
מידע מקצועי: פנינה לבנון, רכזת קהילה ויער גליל מערבי כרמל, קק"ל
מפה: נגה מזרחי, נגה עיצוב גרפי
פורסם בתאריך: 13.7.2016