פארק עדולם-צרפת - פארק עדולם-צרפת, המשתרע על פני כ-50 אלף דונם, הוא מרחב נהדר המשלב טבע, חקלאות ואתרי עבר. הגבעות בפארק מתנשאות לרום של 300 מ' מעל פני הים ומכוסות ברובן חורש שבו שולטים עצי חרוב ואלת המסטיק. בגיאיות שבין הגבעות מגדלים בעיקר שדות חיטה וכרמים. הפארק נקרא על שמה של הגבעה הגבוהה בפארק, שנמצאת בשוליו המזרחיים, מעט מדרום למושב אדרת. קק"ל הכשירה לביקור שני אתרים בפארק – חורבת עתרי וחורבת בורגין וכן ארבעה שבילי אופניים אופניים, שניים מהם לרוכבים שאינם מנוסים במיוחד. אפשר לשכור אופניים ליד מושב צפרירים. בפארק ישנו חניון פיקניק אחד, שנמצא ליד הכניסה לפארק מכיוון צפרירים.
תל עדולם - תל עדולם (ח'ירבת א-שיח מד'כור) מזוהה עם עדולם המקראית, שנזכרה ברשימת הערים הכנעניות שכבשו בני ישראל (יהושע יב, טו). יהודה נשא לאישה את בתו של שוע, איש עדולם (על שמו קרוי נחל בפארק עדולם), וממנה נולדו לו בניו עֵר, אוֹנָן ושֵלָה. על פי המסופר במקרא, ער מת משום שעשה הרע בעיני ה' ואחריו גם אונן משום שסירב לייבם את תמר, אשת אחיו. תמר, ברצונה לְחַיוֹת זרע מבני משפחת בעלה, הצליחה להונות את יהודה ולהרות לו ולא זו בלבד אלא שילדה תאומים – פרץ וזרח (בראשית לח).
באחת ממערות עדולם מצא דוד מפלט משאול המלך ולכאן הביאו לו שלושה מגיבוריו מים מבאר בית לחם (שמואל ב כג, יג-כ). המלך רחבעם ביצר את עדולם (דברי הימים ב יא, ז), ונקודת התצפית ממחישה היטב את חשיבותו האסטרטגית של המקום. עדולם חולשת על קטע מנחל האלה שבו עברה דרך חשובה לעבר קעילה ומשם לבית צור.
עדולם חרבה במסע סנחריב האשורי, אך שבי ציון התיישבו ובנו אותה מחדש. במקום התקיים יישוב גם בתקופה החשמונאית. כאשר יהודה המקבי נלחם בגורגיאס ליד מרשה, הוא אסף את אנשיו בעדולם (מקבים ב יב, לח).
חורבת עיד אל-מא - האלות האטלנטיות הגדולות צומחות ליד חורבה נמוכה, שנקראה בערבית עיד אל-מא, או עיד אל מיאה (חג המאה). בחורבה שרידי בורות מים, מבנים קדומים ומערות. לכאן ירד היישוב בתקופות הרומית והביזנטית, ואילו בתקופות קדומות יותר הוא שכן בגבעה המתנשאת ממעל. היישוב נזכר באונומסטיקון, רשימת היישובים של אוסביוס, בישוף קיסריה מהמאה ה-4 לספירה: "יש היום כפר גדול למאוד כעשרה מילים מבית גוברין מזרחה". תושבי היישוב לא היו יהודים.
נראה כי צליל השם הערבי שומר על השם הקדום עדולם. הערבים, שבימיהם היה היישוב חרב, רקמו אגדה משלהם לשם היישוב. על פי המסופר, מקורו במריבה גדולה שפרצה ביום חג ובמהלכה נהרגו מאה איש והיישוב נהרס.