נקודת מוצא: חניה עליונה.
נקודת סיום: חניה תחתונה. לדאוג לרכב מאסף בסיום המסלול.
אורך המסלול: כ-2 ק"מ לרחבת החניה התחתונה.
צבע סימון: ירוק וסימון שביל ישראל.
אופי המסלול: המסלול אינו מעגלי. אפשר להופכו למעגלי אם שבים מעין סטף בשביל השומרות לרחבת החניה העליונה (סימון אדום).

רחבת החניה העליונה היא המקום להתארגן לקראת היציאה לטיול. אפשר לאכול ארוחה קלה לפני היציאה לדרך, להצטייד במי שתייה ולנצל את השירותים שבמקום. כדאי להקדיש כמה דקות לתצפית מהשביל הנגיש המלווה את שולי רחבת החניה העליונה ולהתרשם מהמדרון התלול של הר איתן הנוחת לעמק נחל שורק, הגדול בנחלי הרי ירושלים. ממול נראה היטב רכס עמינדב ולפניו מושב אבן ספיר ובית חולים הדסה עין כרם.

שביל הכפר, המסומן כאן בחיצים ירוקים ובסימוני שביל ישראל, יוצא מרחבת החניה העליונה מזרחה ויורד בגרם מדרגות קצר אל רחבה ובה ספסלים למנוחה ועצי בוסתן. כאן גם נמצאת תחנה של שביל ישראל ובה מפת השביל והסברים ל"שביליסטים" הצועדים בשביל ישראל כולו.

מעט הלאה מכאן, לאחר חציית הדרך הסלולה היורדת לחניה התיכונה של סטף, השביל מגיע לראש שביל הכפר. זה היה בעבר השביל שקישר בין הכפר צובה לכפר סטף. השביל עובר במעין "רחוב" התחום בגדר אבן נמוכה משני צדדיו. הגדר נועדה לסמן את החלקות ולמנוע כניסה של עדרים למטעים. משני הצדדים צומחים בעיקר עצי זית ושקד. הטראסות והמטעים הישנים עוברים לאט לאט שיקום בעזרת אלפי מתנדבים.

לאחר צעידה של כ-200 מ' מגיעים לצומת שבילים. מסלול השומרות (סימון אדום) פונה שמאלה. שביל הכפר נמשך היישר לפנים. קטע זה של השביל חושף את נופי הרי ירושלים במלוא הדרם, וכדאי לעצור מפעם לפעם וליהנות ממנו. כ-300 מ' מהצומת נמצאת מימין לשביל "פינת עופר" המנציחה את זכרו של סג"מ עופר סטרינסקי ז"ל, שנפל בעת מילוי תפקידו. זוהי פינה מוצלת ויפה למנוחה, מעשה ידיהם של תלמידי בית ספר "זיו" בירושלים שבו למד גם עופר.

סמוך מאוד לכאן, בהמשך השביל, נמצאו עדויות להתיישבות אדם בתקופה הכלקוליתית (4500-3300 לפנה"ס) ובתקופות הברונזה הקדומה והתיכונה (3000-1550 לפנה"ס), שבהן כבר התקיימה תרבות המדרגים החקלאיים, שנמשכה באזורי ההר עד מלחמת העצמאות.

שביל קצר העובר בין הטראסות מגיע למרכז אתר סטף. מכאן כדאי להמשיך בעקבות הסימון הצהוב ("שביל השלחין), המסמן את שביל השלוחה - המסלול הפנימי של מרכז אתר סטף. השביל הפונה שמאלה ומגיע לכרם שנמצא משמאל לשביל ולפרגולות גפנים וקירות אבן יפהפיים, ממש ליד עין ביכורה.

אנשי קק"ל מגדלים את הכרם כדי להמחיש גידול מסורתי של גפנים ולהמחיש צורות שונות של הדליה (הרמת ענפים). לדלות פירושו לשאוב מים, או להעלות. מגדלי הגפנים נהגו להדלות את ענפי הגפן כדי

שלא ישתרעו על הקרקע ולהפחית את החשיפה למזיקים ולמחלות. הדליית ענפיי הגפן גם הקלה על מלאכת הגיזום והבציר. גפן שענפיה נותרים סרוחים על הקרקע מכונה במקורות רוגלית.

ליד עין ביכורה נראות ערוגות השלחין במלוא תפארתן. זהו גן ירק המעובד ומושקה בשיטות מסורתיות, באמצעות תעלות שמושכות את מימיהן מבריכות המעיינות. חלק ניכר מעבודות הגן נעשה בכלים ידניים. בזכות מי המעיינות, הנובעים כל השנה, אפשר היה לגדל בסטף שלושה מחזורי ירקות בשנה ולעיתים אף יותר.

במעיינות סטף אין די מים כדי להשקות את כל אדמות סטף. בשטחים שאינם זוכים להשקיה גידלו גידולי בעל, שאינם זקוקים להשקיה, כגון עצי זית, תאנה וגפן.

עין סטף (עין אל-בלד) היה המעיין המרכזי בכפר סטף, ששכן כאן עד שנת 1948. המעיין נובע מתוך מערה ומימיו זורמים במנהרה צרה שאורכה כ-15 מ'. אפשר להיכנס למנהרה במערת המעיין, הנמצאת במדרגה שמעל הבריכה, ולצאת בהליכה שפופה "עם המים" אל שפת בריכת האיגום של המעיין. להרפתקה זו יש להצטייד בנעליים להליכה במים ובפנסים.

השם סטף אינו ידוע במקורותינו הקדומים. בפעם הראשונה אנו נתקלים בשם הזה בכתב הקדש מוסלמי מהתקופה הממלוכית שהתגלה בעין כרם. ייתכן שמקור המילה בשורש ס.ט.פ שנזכר במשנה: "כל בנות שקמה פטורות חוץ מן המוסטפות" (דמאי א' א'). נראה כי הכוונה ליצירת חריצים בפירות התאנה והשקמה כדי להקדים את הבשלתם. פרי מסוג זה, שהבשיל מוקדם, מכונה ביכורה (או בַּכּורה), וזהו המקור לשמו של המעיין השני שבאתר.

הבוסתן מציג מבחר של מיני עצי הפרי המסורתיים שנהגו לגדל באזור ההררי של ארץ ישראל. עם עצים אלה נמנים זית, חרוב, שקד, משמש ובוטנה (פיסטוק). לאלה מצטרפים זני גפנים. עוד צומחים בבוסתן

עצי פרי שזקוקים להשקיה ובהם אגוז מלך, תאנה ואתרוג. עצים אלה זוכים לאספקת מים מתעלה הבאה ממעיין סטף. העצים שבבוסתן הם מדגם מייצג של אוסף עצי הפרי הגדול שצומח בסטף.

הבוסתן מוקף קירות אבן אינו פתוח לביקורים, אך אפשר להציץ לתוכו ולהתרשם ממנו.

חלק משרידי הכפר, שהתקיים כאן עד מלחמת העצמאות, נמצאים במדרגה שמעל המעיין. הבתים נבנו מעל למצוקי סלע, או למרגלותיהם, כדי שלא "לבזבז" קרקע שניתנת לעיבוד.

סיום המסלול מבריכת סטף יורד שביל מדרגות (סימון ירוק) לחניה התחתונה, נקודת הסיום של הטיול.