מכביש תל-אביב–ירושלים (כביש מס' 1): פונים דרומה במחלף הראל וממשיכים דרך מעוז ציון לכיוון קיבוץ צובה (כביש מס' 3965). הפנייה לסטף נמצאת במעגל התנועה שלפני הסטף.

הטיול מתחיל ברחבת החניה העליונה של סטף. זה המקום להתארגן לקראת היציאה לטיול. אפשר לאכול ארוחה קלה לפני היציאה לדרך, להצטייד במי שתייה ולנצל את השירותים שבמקום. ברחבה הקימה קק"ל גן ספורט לזכרה של סגן הילה בצלאלי, שנהרגה באפריל 2012 בתאונה שהתרחשה בהר הרצל בעת ההכנות לטקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל תשע"ב.
כדאי להקדיש כמה דקות לתצפית מהשביל הנגיש המלווה את שולי רחבת החניה העליונה ולהתרשם מהמדרון התלול של הר איתן הנוחת לעמק נחל שורק, הגדול בנחלי הרי ירושלים. ממול נראה היטב רכס עמינדב ולפניו מושב אבן ספיר ובית חולים הדסה עין כרם.
שביל הכפר, המסומן בצבע ירוק, יוצא ממזרח לרחבת החניה הסלולה ויורד בגרם מדרגות קצר אל רחבה ובה ספסלים למנוחה ועצי בוסתן. כאן גם נמצאת תחנה של שביל ישראל ובה מפת השביל והסברים ל"שביליסטים" הצועדים בשביל ישראל כולו.
מעט הלאה מכאן, לאחר חציית הדרך הסלולה היורדת לחניה התיכונה של הסטף, נגיע לראש שביל הכפר. זה היה בעבר השביל שקישר בין הכפר צובה לכפר סטף. הצעידה נעשית במעין "רחוב" התחום בגדר אבן נמוכה משני צדדיו. הגדר נועדה לסמן את החלקות ולמנוע כניסה של עדרים למטעים. משני הצדדים צומחים בעיקר עצי זית ושקד.
צעידה של כ-200 מ' בשביל מביאה אותנו לצומת שבילים. מסלול השומרות (סימון אדום) פונה שמאלה, אך אנו ממשיכים היישר לפנים. קטע זה של השביל חושף את נופי הרי ירושלים במלוא הדרם, וכדאי לעצור מפעם לפעם ו"לשאוף" אותו לקרבנו.
כ-300 מ' מהצומת נמצאת מימין לשביל "פינת עופר" המנציחה את זכרו של סג"מ עופר סטרינסקי ז"ל, שנפל בעת מילוי תפקידו. זוהי פינה מוצלת ויפה למנוחה, מעשה ידיהם של תלמידי בית ספר "זיו" בירושלים שבו למד גם עופר. סמוך מאוד לכאן, בהמשך השביל, נמצאו עדויות להתיישבות אדם בתקופה הכלקוליתית (4500­-3300 לפנה"ס) ובתקופות הברונזה הקדומה והתיכונה (3000­-1550 לפנה"ס), אז כבר התקיימה בארצנו תרבות המדרגות החקלאיות, שנמשכה באזורי ההר עד מלחמת העצמאות. בסטף ממשיכים במסורת זו עד ימינו. מהשרידים הקדומים לא נותר כמעט דבר בשטח.
שביל קצר העובר בין מדרגות חקלאיות מגיע למרכז האתר. מכאן ואילך נמשיך בעקבות הסימון הצהוב (המסמן את המסלול הפנימי של מרכז אתר סטף). אפשר לפנות שמאלה לעין ביכורה או להמשיך היישר לפנים לעין סטף. אנו נמשיך לעין ביכורה דרך פרגולות גפנים וקירות אבן יפהפיים. שלטים כחולים מקרמיקה מבשרים על שם המעיין.

כמו מרבית המעיינות בהרי יהודה, גם המעיין הזה שפיעתו דלה. כדי להפיק את המיטב ממה שהטבע העניק למקום נקטו התושבים שתי דרכי פעולה: הם חפרו לאורכה של השכבה נושאת המים כדי להגביר את ספיקת המים ובנו בריכת אגירה. בשעות הלילה נאספו המים בבריכה וביום היה אפשר להפנותם לחלקות השלחין.
מימי עין ביכורה נאספים לבריכה גדולה. לאחר שניהנה ממראות הבריכה נוכל לרדת במדרגות אל הנקבה שמאחוריה. הנקבה גבוהה ואפשר לצעוד בתוכה בקומה זקופה. חובה להצטייד בפנס, שכן הנקבה חשוכה לגמרי. יש לצעוד בזהירות רבה ולהתגבר על מדרגות טבעיות וזולגות מים עד שמגיעים למערת הנביעה. המים נובעים מהקירות, וחדי עין אף יזהו כאן זקיפים ונטיפים קטנים.

נרד מבריכת הסטף בשביל מדרגות (סימון ירוק) המוביל לחניה התחתונה, נקודת הסיום של הטיול. מטיילים מיטיבי לכת יוכלו להמשיך בעקבות שביל ישראל לעין חנדק ואחר כך לעין כרם.

פיתוח אתר הסטף נעשה בסיוע ידידי קק"ל בשווייץ.