הר אדר עד קרית ענבים – מסלול תש"ח

מסלול רגלי קצר בין עצי היער
  • בסיסית
  • כל השנה
  • 3 ק"מ
  • מרכז שפלת יהודה
  • 1-2 שעות
  • עומס קל
גזע עץ מפוסל שיצרו תושבי הר אדר ביער. צילום: יעקב שקולניק
  • סוג המסלול

יער החמישה הוא גוש יער ותיק. בנטיעת היער העניקה קק"ל בשנות ה-30 של המאה ה-20 מקור פרנסה לאנשי מעלה החמישה וקרית ענבים. עתה נהנים תושבי הר אדר, מעלה החמישה, נווה אילן ואבו גוש מחגורה ירוקה, פרי עמלם של הראשונים. מסלול הטיול שלנו הוא שביל רגלי שיורד מהר אדר לבית הקברות הצבאי של קרית ענבים. לפני שיוצאים לטיול, כדאי לבקר בשני אתרים. 

מצפור מרסל לוריא

המצפור שוכן בדרך להר אדר, כ-500 מ' ממזרח למפגש של הכביש העולה מקרית ענבים עם כביש 425. רחבת תצפית נוחה ומרפסת תצפית מקבלות את פני הבאים. ראשיתו של המצפור בעודפי עפר שהצטברו במקום בעת בניית הכביש להר אדר. קק"ל, בשיתוף עם מע"צ, הפכו את המפגע לרחבת תצפית נגישה לנכים. המצפור נקרא על שמו של מרסל לוריא שכיהן כנשיא קק"ל בלגיה ומימן את המבצע.

מרפסת התצפית צופה על אבו גוש וכביש 1, בואכה השכונות המערביות של ירושלים. הקסטל ותל צובה נראים היטב וכמוהם רכס עמינדב. באופק נראה גוש עציון. קק"ל שיקמה לאחרונה את המצפור. 

בתום התצפית נמשיך בנסיעה קצרה אל היישוב הר אדר. כמה מטרים לפני שער היישוב, מימין לכביש, שוכן חניון קטן. לאחר הביקור בגבעת הרדאר נשוב לכאן כדי להתחיל במסלול הרגלי. 

גבעת הרדאר. אתר הזיכרון לחטיבת הראל

משער היישוב הר אדר ניסע ברחוב הראשי של הר אדר (שדרות הראל). כ-150 מ' אחרי מעגל התנועה הראשון נפנה ימינה במבוא השקד ונחנה ברחבה שליד המרכז המסחרי. גרם מדרגות עולה מרחבת החניה. תחילה עוברים ליד גן השחמט, שנקרא כך משום שמוצבים בו שולחנות סלע טבעי ועליהם מצוירים לוחות שחמט. השביל עובר ליד מבנה השירותים ועולה לראש הגבעה ולאנדרטת פלמ"ח הראל. 

גבעת הרדאר (880 מ'), מתנשאת היטב מעל סביבתה, ואכן בימי המנדט הבריטי היא חלשה על הקיבוצים מעלה החמישה וקרית ענבים וגם על הדרך העולה אל העיר. הבריטים הציבו בגבעה תחנת ממסר טלפונית, כדי להתגבר על פעולות חבלה בקווי טלפון. מישהו סבר שמדובר ברדאר, והשם "גבעת הרדאר" תפס. הטעות התקבעה עד כדי כך שגם היישוב הר אדר, שנוסד בשנת 1986 ומקיף את הגבעה סביב-סביב, שאב את שמו מן הגבעה. 

במלחמת העצמאות שכן במקום מחנה של הלגיון הירדני. במהלך מבצע "יבוסי", שנערך ב-23 באפריל 1948, הוטל על הגדוד הרביעי של חטיבת הראל לכבוש את נבי סמואל. כוחות מהגדוד נתקלו בהתנגדות בגבעת הרדאר. בקרב על גבעת הרדאר לבדה נהרגו שבעה יהודים מהכוח הבריטי שישב במקום. 

ב-10 במאי פינה הצבא הבריטי את מחנהו ומסר אותו לידי הלגיון הירדני. שלושה ימים אחר כך כבש הגדוד הרביעי של חטיבת הראל את הגבעה וספג הרוג אחד. האחריות למקום נמסרה לגדוד בית חורון מחטיבת עציוני של ההגנה. ב-26 במאי תקפו הירדנים, הרגו תשעה מאנשי עציוני וכבשו את המקום מחדש. עוד באותו יום ניסו לוחמי הראל לשוב ולכבוש את המקום אך נכשלו. בקרב זה נהרגו 11 מלוחמי הראל. 

מתקפה נוספת, ב-1 ביוני 1948, נכשלה גם היא, לאחר שפצצת מרגמה התפוצצה בין לוחמי הגדוד החמישי של הראל. הקרב הזה גבה 12 הרוגים. גבעת הרדאר נותרה בידי הירדנים, אחרי שגבתה 40 הרוגים. חטיבת הראל המשוריינת, הפעם של צה"ל, שבה לגבעה וכבשה אותה במלחמת ששת הימים. מפקד החטיבה אורי בן ארי, שהיה מ"פ בחטיבת הראל במלחמת העצמאות, השתתף גם אז בקרבות על גבעת הרדאר, שנכבשה לאחר קרב קצר שבו נהרג לוחם אחד. 

בגבעה הוקמה אנדרטה לזכר 418 לוחמי חטיבת הראל ו-14 חללי גדוד בית חורון (45 לוחמים נהרגו בגבעת הרדאר). האדריכל אריה שרון ובנו אלדד, מתכנני האנדרטה, בנו מגדל בטון המתנשא לגובה של 16 מ'. התצפית מראש המגדל היא מהמרהיבות ביותר שהרי ירושלים מספקים. 

כלי רכב קרביים וטנקים שנטלו חלק בקרבות על ירושלים מוצבים ברחבה שלמרגלות המגדל. תוכלו למצוא כאן, בין השאר, משוריין "סנדוויץ'" ממלחמת העצמאות, טנק "שרמן" וטנק "פטון". סביב האנדרטה משתרעים שרידי המוצב הירדני – תעלות קשר, בונקרים ומכשולים נגד טנקים בדמות "שיני דרקון". אחת ה"שיניים" מנציחה שישה חיילים מגדוד הפורצים, שנפלו בַּמקום במלחמת ששת הימים. אנא, כבדו את המקום ואל תטפסו על כלי הרכב. 

מגבעת הרדאר יורדים צפונה אל המדרכה שלצד שדרות הראל וצועדים עד שער היישוב הר אדר, שם מתחיל שביל תש"ח את דרכו (סימון שבילים שחור). אנא, קראו בתשומת לב את הנחיות הגישה לנקודת האיסוף בבית הקברות של קרית ענבים.  

המסלול

תושבי הר אדר מכנים את חלקת היער שליד שער הכניסה בשם "יער הטוטם". במתחם מוצג גן פסלי עץ ואבן שיצרו תושבי הר אדר בהנחייתו של האמן אמיר באומפלד. הפסל "עץ הבריאה" הוא גזע מפוסל דק וארוך המוצב כטוטם. פסל מרשים במיוחד מכונה "האדם והטבע". הוא נעשה מגזע גדול של איקליפטוס מת שנעקר בעת סלילת הכביש המהיר ליד תחנת הכוח בחדרה. הגזע הענק נח כעשר שנים בקיבוץ עין שמר והועבר להר אדר, וכאן הפכו אותו לפסל המציג יד חובקת בעלי חיים. הפסלים ושביל הפסלים נוצרו בפעילות קהילתית משולבת של קק"ל, תושבי הר אדר והמועצה המקומית.

השביל המסומן שחור מתחיל את דרכו במקביל לשביל הליכת הבריאות של הר אדר, שיצרו  קק"ל והמועצה המקומית למען תושבי היישוב. תחילה עוברים ביער עצי אורן נטועים, שבו משולבים נציגי החורש הטבעי ובהם אשחר ארצישראלי, אגס סורי, קידה שעירה ולוטם שעיר. לאחר כ-200 מ' השביל חוצה דרך עפר וממשיך היישר לפנים. כאן מצטרפים לחגיגה עצי אלון מצוי ואלה ארצישראלית. באביב מובטחת פריחה ססגונית. חלק מהשטח נשרף בעבר, כפי שמעידים נבטי האורן ושיחי הלוטם השעיר, שני מיני צמחים שנובטים במהירות ומשתלטים על השטח מיד לאחר שריפה.

לאחר כ-300 מ' נוספים השביל השחור עובר ליד עמדות בטון, שריד ל"משלט הסנטוריום" שהיה כאן בעבר (מימין לשביל). העניין הזה דורש הסבר.

רכס הסנטוריום

הרכס שבו אנו צועדים מילא תפקיד חשוב במלחמת העצמאות. הוא נקשר להקמתו של קיבוץ קרית ענבים בשנת 1920 ונקרא כך משום שנתפס כמקום בעל אוויר טוב שראוי להקים בו בתי הבראה.

הקיבוץ נוסד במורד ההר כדי להקל עליו את שאיבת המים מעין א-דילב, מעיין שפיכּה בעבר ליד עין חמד של ימינו. בשנת 1928, עם פרוץ מאורעות תרפ"ט, נשלח תצפיתן לראש הגבעה. באותם ימים היו ההרים חשופים, השמש קפחה על ראשי התצפיתנים ללא רחם, והשומרים החשופים לעיני כול העמידו את עצמם בסכנה. הפתרון היה לבנות מחסן קק"ל ולהפוך אותו לבִּצְרוֹנית (עמדה מבוצרת, פילבוקס). הבצרונית הזו, הורתן של כ-400 בצרוניות שנבנו בעקבותיה ברחבי הארץ, ניצבת עד היום סמוך למלון מעלה החמישה. 

במלחמת העצמאות נוצר צורך לחסום את הדרך בין הכפרים בידו וקטנה לאבו גוש. תחילה נערכו הלוחמים לשם כך בשוחות אישיות שחפרו ברכס, ובזמן ההפוגה הראשונה, שהחלה ב-11 ביוני 1948, נבנה מוצב של ממש. המגינים במוצב הזה הדפו התקפה של הלגיון הירדני ומנעו בכך את ניתוקה של ירושלים. המוצב חודש לפני מבצע סיני וגם ערב מלחמת ששת הימים. 

עמדת הסנטוריום 2

השביל "השחור" משתלב בדרך עפר, פונה ימינה ומגיע אל מבנה בטון גבוה, שבראשו מוצב פסל צבי צהוב. זוהי עוד עמדת ביטחון במערך ההגנה של קרית ענבים מימי מלחמת העצמאות שנודעה אז בשם "עמדת הסנטוריום 2", להבדילה מעמדות נוספות ברכס. זו הייתה עמדה גלויה לעין הירדנים בגבעת הרדאר, מקום ש"מושך אש", ורק האמיצים ביותר נשלחו אליה. בעמדה הזו נהרג ישראל שפירא (זוסיה), חבר קיבוץ קרית ענבים.  

בשנות ה-70 של המאה ה-20 חברו אשתו וילדיו של ישראל שפירא לפסל מיכאל כץ, וזה בנה את הפסל "הצבי ישראל" על פי דגם שהכין מיכאל, בנו של ישראל. הפסל הוצב בראש העמדה, ובמהלך השנים החליד ומצבו הלך והידרדר. יצחק לוי ממסגריית "צלם" בנה העתק מושלם ועמיד יותר של הפסל ביוזמתה של קק"ל, וב-10 בפברואר 2010 הוצב הפסל המחודש והוא משקיף בגאון על העמק שלמרגלות היער, האזור שבו מתנהל המשך מסלולנו. 

מכאן השביל "השחור" מזגזג במתינות ויורד בעיקולים רבים במורד המדרון למקום שבו הגיא היורד מהר אדר פוגש דרך עפר רחבה, מסומנת אדום. סמוך למפגש עם הדרך נטעה קק"ל עצי חורש, בהם כליל החורש, ויצרה פינה מוצלת, יפה למנוחה. חלקו התחתון של המדרון והמדרון שממול הם דוגמה לשלבים הראשונים של התאוששות היער והחורש לאחר שריפת הענק שהשתוללה כאן בשנת 2006.     

כל שנותר עתה לעשותו הוא לרדת בגיא בעקבות הסימון השחור. בזכות הגיא שרדו כאן עצי החורש והגיעו לממדים נאים. בית הקברות של קרית ענבים מרוחק כחצי קילומטר מהדרך "האדומה". 

בית הקברות הצבאי קרית ענבים

קיבוץ קרית ענבים, שנוסד בשנת 1920, שימש בראשית מלחמת העצמאות בסיס ללוחמי חטיבת הראל. סמוך לבית הקברות של הקיבוץ החלו לקבור בינואר 1948 את אנשי הפלמ"ח שנפלו בקרבות על הדרך לירושלים.

הקברים נכרו בידי חברי הקיבוץ. בבית העלמין נקברו במשך 10 חודשים 138 לוחמים, מרביתם מחטיבת הראל ומיעוטם מחטיבת עציוני, שהגנה על העיר ירושלים. במשך הזמן נוספו עוד 15 קברים של חללי צה"ל לדורותיהם. בית העלמין מטופח ויש בו חלקות דשא, פרחים ועצים גבוהי קומה. מקצת החללים שנקברו כאן הועברו מאוחר יותר לקבורה בבתי עלמין אחרים על פי בקשות משפחותיהם. 

אחד החללים הקבורים במקום הוא אהרון שמי, שפיקד על פלוגה בחטיבת הראל ונפל בקרב באזור בית שמש. אביו, הצייר מנחם שמי, תכנן את אתר ההנצחה שנחנך בשנת 1951. זהו מעין מגדל אבן גבוה, הנושא בראשו את סמל הפלמ"ח. בצידי המגדל חקוקים שמות המבצעים הצבאיים שבהם השתתפה החטיבה, ובחלקו התחתון נמצא חדר קטן ובו תצלומים ומידע על כל אחד ואחד מן החללים של חטיבת הראל. מנחם שמי נקבר גם הוא בבית הקברות של קרית ענבים לצד בנו. העדויות שאספו הוא ורעייתו רבקה קובצו לספר ההנצחה המפורסם "חברים מספרים על ג'ימי". 

אנא, כבדו את המקום, שמרו על השקט ואל תרכבו בו באופניים. 

מידע נוסף

מסלול נוסף באזור
 
קרדיטים
 
תודות: לאהרל'ה יהודאי ז"ל מקיבוץ מעלה החמישה ולגידי בשן, מנהל אזור ההר, קק"ל, על המידע שהעניקו לכתבה זו.
כתיבה וצילום: יעקב שקולניק | מפה: גידי בשן, קק"ל ושביל נט מפות | פורסם בתאריך: 29.05.18
עודכן בתאריך: 23.05.23
בטרם יציאה לטיול, מומלץ לעיין בדיווחים ולהתעדכן במידע הנוגע לאתר או למסלול בו אתם מתעתדים לבקר.
למעבר לעמוד ובו כל הדיווחים העדכניים לחצו כאן

מפת טיולים וסימון שבילים מבואות ירושלים (גיליון מס' 9)

מפת גוגל