כחצי קילומטר במורד הדרך, מול חניון הטראסה המעוטר בפסלי כבשים, נמצאת רחבת חניה קטנה. מעט לפניה, ליד עצי ארז יפים שנטעה קק"ל, מתחיל את דרכו שביל המעיינות המתואר באתר הטיולים.
מרחבת החניה מוביל שביל קצרצר שאורכו מטרים ספורים אל חורבת סעדים. זוהי שמורת טבע קטנטנה. העילה העיקרית להכרזתו של המקום כשמורת טבע היא עצי האלון המצוי במקום שזכו להגיע לממדים גדולים, תופעה נדירה במין עץ זה. עוד צומח בשמורה עץ חרוב עתיק ומרשים בממדיו.
בחורבה ניכרים שרידי מקאם (בית תפילה לזכר קדוש מוסלמי) המוקדש לזכרו של שיח' אחמד, וייתכן שהעצים הגיעו לממדים המרשימים האלה כיוון שזכו לטיפוח והשגחה השמורים לעצים הצומחים במקומות מקודשים. מהמבנה נותרו שני קירות אבן בגובה של כשני מטרים שאחד מהם נושא קשת שלמה.
שיח' אחמד נודע בסגולתו לרפא עקרות, ואולי זו הסיבה לכך שהחורבה נקראה בערבית ח'ירבת סעידה (בערבית – "המאושרת").
שביל רחב מוליך מרחבת החניה לקרחת היער שבלב החורשה. נראה כי המקום נודע כקדוש כבר בתקופה הביזנטית. מנחם מרקוס מדווח בספרו "הרי ירושלים – סקר נוף ומסלולי טיול" (1993) שבחורבה היה מוטל בעבר משקוף אבן שנשא כתובת יוונית. זה תרגומה: "זה מוסדו של הכומר מריאנוס".
שרידי כנסייתו של מריאנוס זה נמצאים מעט ממערב לשטח הפתוח הסמוך לשרידי המקאם. בשטח הפתוח ניצב עמוד אבן כבד. נראה כי אבן זו הייתה חלק מבית בד ששכן במערה סמוכה, שבה נמצאו חלקים נוספים של בית בד ובהם מֶמֶל – אותו גלגל אבן (מפרכה) ששימש לכתישת הזיתים לפני שסחטו מהם שמן. כדי להגיע למערה יש לצעוד מעט צפונה ולרדת כמה מטרים במדרון שמתחת למצבה המנציחה את זכרו של סרן שלמה מלאכי שנפל במלחמת ששת הימים.
המשך הסיור הרגלי יוביל אותנו כ-300 מ' ממערב לשולי שמורת חורבת סעדים. מעט מצפון לדרך העפר המקיפה את הר שלמון נמצא עין סעדים. המעיין חרב כיום. בעבר נבעו מימיו מתוך שתי נקבות קצרות, חצובות בסלע, אל שתי בריכות אגירה שעודן קיימות בשטח. מהבריכות הזרימו האיכרים את המים אל הטראסות החקלאיות שמתחת למעיין. בטראסות צומחים עצי שקד, זכר לבוסתנים מימים עברו. בקיץ וגם לאחר חורף קשה המעיין עשוי להיות יבש.