שער יד קנדי
יד קנדי נמצא כ-500 מ' ממערב לכביש הגישה למושב עמינדב (כביש 3877).

שער אבן ספיר
נכנסים בכביש הגישה למושב אבן ספיר (מול בית חולים הדסה, כביש 396). נוסעים בכביש הגישה למושב כ-600 מ' ופונים שמאלה בדרך העפר העולה לחורשת קדושי קהיר.

שער נחל שורק
כ-5 ק"מ ממערב לצומת כרם, בדרך העפר העולה דרומה מכביש 386, בין סימני ק"מ 12-11.

אזהרה
דרכי היער עבירות לרכב פרטי, אך בחורף הן עשויות להיות בוציות וחלקות. הנסיעה היא על אחריות הנהג בלבד.

יד קנדי היא אנדרטה מרשימה במיוחד המנציחה את זכרו של ג'ון פיצג'רלד קנדי, נשיא ארצות הברית שנרצח בנובמבר 1963 בגיל 46. האנדרטה, שהוקמה בסיוע ידידי קק"ל בארצות הברית, עשויה בדמות גזע עץ כרות המסמל את חייו של הנשיא שנגדעו באִבּם. פנים הגזע עשוי כאולם גדול, מוקף 53 עמודי בטון בגובה של 7.2 מטרים. 51 מהעמודים מוקדשים למדינות ארצות הברית ואילו שני העמודים שבכניסה לאנדרטה הם עמודי קק"ל. האנדרטה, יצירתם של האדריכל דוד רזניק והפסל דוב פייגי, נחנכה בשנת 1966.

לאנדרטה המיוחדת מוסיף גם קסמו של המקום – ראש הר מבודד המתנשא 823 מ' מעל פני הים. לפני שיוצאים לטיול כדאי להקיף את יד קנדי ברגל וליהנות מהתצפית המרהיבה על הרי ירושלים והר חברון. "חלון" לנוף מעניק מבט על מישור החוף באזור אשדוד.

קק"ל מפעילה בחלל שמתחת לאנדרטה תחנת מידע למטיילים. אפשר להצטייד כאן בדפי מסלול, לעיין במפה מפורטת ובתצלום אוויר המתארים את הסביבה ולהסתייע בעצה טובה. תחנת המידע מאוישת בימים ראשון-חמישי ושבת בשעות 9:00 עד 16:00. במקום יש שירותים ומים.

פסל קלידי הפסנתר מוקדש לזכרו של הפסנתרן הדגול ארתור רובינשטיין. האתר נמצא סמוך ליד קנדי ואפשר להגיע אליו משם ברכב או ברגל.

גישה:
יוצאים ברכב מיד קנדי ופונים שמאלה בדרך הסלולה המובילה ליער עמינדב. במרחק של כ-100 מ' במורד הכביש נמצאת מימין רחבת חניה קטנה ובה שילוט הכוונה לשביל נגיש המוביל לאנדרטה.

הפסל ישראל הדני עיצב את האנדרטה בדמות קלידי פסנתר הפורצים אל הנוף המרשים של הרי ירושלים. ה"פסנתר" עשוי אבני שיש ולצדו נמצאת מצבה צנועה הנושאת את שמו של ארתור רובינשטיין ומציינת את יום הולדתו ואת יום מותו.

בשנת 1969 נטעה קק"ל ביער עמינדב חלקה לכבודו של ארתור רובינשטיין. היער ניטע בסיוע התזמורת הפילהרמונית הישראלית ואגודת הידידים של התזמורת, וארתור רובינשטיין עצמו נכח בטקס המרגש.

כחצי קילומטר במורד הדרך, מול חניון הטראסה המעוטר בפסלי כבשים, נמצאת רחבת חניה קטנה. מעט לפניה, ליד עצי ארז יפים שנטעה קק"ל, מתחיל את דרכו שביל המעיינות המתואר באתר e-ירוק בפרק נפרד משלו.
מרחבת החניה מוביל שביל קצרצר שאורכו מטרים ספורים אל חורבת סעדים. זוהי שמורת טבע קטנטנה. העילה העיקרית להכרזתו של המקום כשמורת טבע היא עצי האלון המצוי במקום שזכו להגיע לממדים גדולים, תופעה נדירה במין עץ זה. עוד צומח בשמורה עץ חרוב עתיק ומרשים בממדיו.

בחורבה ניכרים שרידי מקאם (בית תפילה לזכר קדוש מוסלמי) המוקדש לזכרו של שיח' אחמד, וייתכן שהעצים הגיעו לממדים המרשימים האלה כיוון שזכו לטיפוח והשגחה השמורים לעצים הצומחים במקומות מקודשים. מהמבנה נותרו שני קירות אבן בגובה של כשני מטרים שאחד מהם נושא קשת שלמה.

שיח' אחמד נודע בסגולתו לרפא עקרות, ואולי זו הסיבה לכך שהחורבה נקראה בערבית ח'ירבת סעידה (בערבית – "המאושרת").

שביל רחב מוליך מרחבת החניה לקרחת היער שבלב החורשה. נראה כי המקום נודע כקדוש כבר בתקופה הביזנטית. מנחם מרקוס מדווח בספרו "הרי ירושלים – סקר נוף ומסלולי טיול" (1993) שבחורבה היה מוטל בעבר משקוף אבן שנשא כתובת יוונית. זה תרגומה: "זה מוסדו של הכומר מריאנוס".

שרידי כנסייתו של מריאנוס זה נמצאים מעט ממערב לשטח הפתוח הסמוך לשרידי המקאם. בשטח הפתוח ניצב עמוד אבן כבד. נראה כי אבן זו הייתה חלק מבית בד ששכן במערה סמוכה, שבה נמצאו חלקים נוספים של בית בד ובהם מֶמֶל – אותו גלגל אבן (מפרכה) ששימש לכתישת הזיתים לפני שסחטו מהם שמן. כדי להגיע למערה יש לצעוד מעט צפונה ולרדת כמה מטרים במדרון שמתחת למצבה המנציחה את זכרו של סרן שלמה מלאכי שנפל במלחמת ששת הימים.

המשך הסיור הרגלי יוביל אותנו כ-300 מ' ממערב לשולי שמורת חורבת סעדים. מעט מצפון לדרך העפר המקיפה את הר שלמון נמצא עין סעדים. המעיין חרב כיום. בעבר נבעו מימיו מתוך שתי נקבות קצרות, חצובות בסלע, אל שתי בריכות אגירה שעודן קיימות בשטח. מהבריכות הזרימו האיכרים את המים אל הטראסות החקלאיות שמתחת למעיין. בטראסות צומחים עצי שקד, זכר לבוסתנים מימים עברו. בקיץ וגם לאחר חורף קשה המעיין עשוי להיות יבש.

חורשת קדושי קהיר מוקדשת לזכרם של חברי רשת מודיעין ישראלית שפעלה בקהיר בשנת 1954. פעילות הרשת נחשפה ואחדים מחבריה הוצאו להורג. מהחניון שבחורשה יוצאים שני שבילים. שביל הרכסים, שאורכו כ-5 ק"מ, מסומן בכחול ומיועד לרוכבי אופניים מיומנים. הרכיבה מתנהלת במורד עד נחל רפאים ומשם יש לשוב במעלה דרך עפר רחבה בחזרה לנקודת המוצא.

מאותו מקום יוצא גם שביל יער עמינדב – שביל מעגלי סלול להולכי רגל בצל עצי היער, המתאים גם לאנשים עם מוגבלויות. השביל, שלאורכו מוצבים ספסלים, עובר ליד חניון הספורט ושב בחזרה לנקודת המוצא. ההליכה בו היא הזדמנות להכיר כמה ממיני העצים והשיחים הצומחים בר בהרי ירושלים ובהם אלון מצוי, אשחר ארצישראלי, לוטם שעיר, סירה קוצנית ועוד רבים אחרים. בחורף תיהנו כאן מפריחה נאה של רקפות, כלניות ושלל מיני צמחים נוספים.

מיער קדושי קהיר ניסע מערבה בדרך העפר המקיפה את הר שלמון מדרום, בעקבות סימון השבילים השחור. הדרך מגיעה תחילה לצומת דרכים הידוע בשם "צומת פישר" שלצדו מוצב לוח מידע של קק"ל. שם הצומת נגזר מאנדרטה סמוכה המספרת שהיער במקום ניטע לזכרו של משה פישר.

בצומת נמשיך היישר לפנים ומיד נפנה ימינה (מתחת לעמוד מתח גבוה) בעקבות הסימון הירוק. הדרך מאגפת את הרכס ממערב, מתעקלת ימינה לאגפו הצפוני ועולה לעבר חוות הגיתות השוכנת בנקודה הגבוהה ביותר ברכס שורק (נ.ג. 714). למרגלות חוות הגיתות הקימה קק"ל חניון קטן ואינטימי וספסל הצופה היישר אל הנוף היפה.

כאן נחנה את הרכב ונעפיל ברגל בשביל מסומן באבני שפה המוליך לראש הגבעה. השביל עובר לצד שלוש גיתות עתיקות חצובות בסלע. גת היא משטח שעליו דורכים ענבים כדי להפיק מהם תירוש. במיוחד מרשימה הגת השלישית, העליונה ביותר. זוהי גת גדולה בעלת משטח דריכה מרשים שממדיו 7.4X5.7 מטרים.

סחיטה נוספת של הענבים, לאחר הדריכה הראשונה, התבצעה באמצעות קורת עץ שהקצה שלה נקבע בשקע מלבני החצוב בדופן המערבית של משטח הדריכה.

ליד הגת נמצאים שרידי בית בד. נראה כי הגיתות ושאר המתקנים החקלאיים שבמקום היו שייכים לחוות שפעלו במקום מהתקופה הישראלית הקדומה עד לתקופה הביזנטית.

השביל ממשיך לפסגת ההר. כאן, סמוך לגל אבנים בנוי, יש תצפית מרשימה לכל העברים. מסביב פזורים שרידי מבנים שנותרו מן הסתם מבתי חוות לדורותיהם. השביל הרגלי ממשיך ויורד בחזרה לחניון חוות הגיתות, שם השארנו את הרכב.

מפה
מפת טיולים וסימון שבילים מס' 9 (מבואות ירושלים)