חניון פורצי הדרך

החניון הוא גם אתר הנצחה ללוחמי הגדוד השישי של הפלמ"ח. תמצאו בו שולחנות פיקניק ושלטי הסבר על מבצעי הגדוד השישי ועל הדרך לירושלים במלחמת העצמאות. הסלע הגדול, הנושא את הכיתוב "פארק רבין", הוצב ב-24 ביוני 1997, יום הכרזת פארק רבין.
הגדוד השישי של הפלמ"ח, מגדודי חטיבת הראל, הוקם בדצמבר 1947 ובעת הקמתו מנה כ-150 איש ובהם 30 נשים. משימתו העיקרית של הגדוד בחודשים הראשונים ללחימה הייתה אבטחת הדרך לירושלים. אחת ממחלקות הגדוד הוצבה בקריית ענבים ובמעלה החמישה ותפסה את המשלטים שממזרח לכביש שער הגיא. לוחמי הגדוד פעלו גם נגד כפרים ששימשו בסיס לערבים שתקפו את השיירות בדרכן לירושלים. שתיים ממחלקות הגדוד היו של "פורמנים" – מלווי השיירות. הגדוד השתתף בהמשך המערכה בפעולות נוספות רבות.

אנדרטת פורצי הדרך

כ-200 מ' ממערב לחניון עולה גרם מדרגות לראש גבעה קטנה שבה שכן בעבר כפר קטן בשם ח'ירבת זוּנוּקָלֶה וכיום ניצבת בו אנדרטת פורצי הדרך לירושלים, יצירתה של הפסלת נעמי הנריק. האנדרטה, שנחנכה בשנת 1967, עשויה שישה מוטות מתכת המצביעים על הדרך לבירה ומסמלים את הפריצה לעיר במלחמת העצמאות.
ליד האנדרטה נותרו שוחות ושרידים של חומה עתיקה עשויה אבנים גדולות. למרגלות האנדרטה ניצבת אבן גיר ועליה הכתובת "למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט".

שלוחת משלטים

ח'ירבת זונוקלה ושלוחת משלטים נכבשו במבצע "מכבי", שנערך במאי 1948 ונקרא על שם מכבי מוצרי, קצין המנהלה של חטיבת הראל שנפצע קשה בשיירת הראל (20 באפריל 1948). על המבצע פיקד יצחק רבין והשתתפה בו חטיבת הראל בתגבור של גדוד 51 מחטיבת גבעתי. הוא החל בליל 7 במאי 1948. המשלטים ברכס משלטים נתפסו, אך הכוח נסוג בשל הסתבכות בגזרת המסרק. בלילה שלמחרת נכשל ניסיון נוסף להשתלט על הרכס שמדרום לכביש לירושלים. בליל 9 במאי נכבשו המשלטים שמשני צידי הכביש, והכוחות הכובשים עמדו בהצלחה כנגד מתקפות בלתי פוסקות של הערבים, שנמשכו כמה ימים. חלק מהמשלטים עברו מיד ליד, אך בסופו של דבר נותרו בידי כוחות הראל.

דרך דיפנבייקר

נשוב במכונית למעגל התנועה, המקום שממנו יוצאת דרך דיפנבייקר לשלוחת משלטים. הדרך קרויה על שמו של ג'ון דיפנבייקר, ראש ממשלת קנדה בשנים 1963-1957 וידיד נאמן של ישראל.
הדרך הרחבה עוברת בגדה הדרומית של נחל אילן, בין עצי חורש ים תיכוני. סעו לאט! לאחר כ-300 מ' הדרך מגיעה לצומת טי ואחריו תהום. נפנה שמאלה בעקבות השילוט ולאחר כ-300 מ' נוספים נחלוף על פני דרך 4X4 היורדת ימינה לנחל אילן. עוד כ-300 מ' ואנו מגיעים לתחנתנו הראשונה – אתר המשוריינים.
סימן ההיכר של המקום הוא שלטי ההסבר שבו. כדי לראות את המשוריינים בכבודם ובעצמם יש לחצות בשביל מוסדר את כרם הזיתים הקטן שמשמאל לדרך. כאן, בין הכרם לכביש 1, נחים שרידיהם של שבעה משוריינים מימי מלחמת העצמאות. הם מוצבים כך שהנוסעים בכביש יכולים לראותם.
נמשיך בנסיעה. הדרך ההולכת ומתגבהת מעל כביש 1 ממחישה היטב את הערך האסטרטגי העצום שנודע לה בימי מלחמת העצמאות. ניסע במעלה השלוחה ובמרחק כ-1.5 ק"מ מאתר המשוריינים נפגוש את הגן היפני (כאן מתפצלת ימינה דרך מסומנת בירוק המובילה לחורבת עלקת). הגן הוא מקבץ סלעים בצמחייה הטבעית ומוקדש לאב אוצוקי – מייסד אגודת "בית שלום יפן" הנוצרית. על פי אמונתם של חברי הקהילה, ירושלים היא המפתח לשלום העולם, ולכן הגן נמצא על אם הדרך לבירה. ליד הגן שכן בימי מלחמת העצמאות משלט 5, אחד המשלטים ברכס שממנו חלשו על הדרך לירושלים.
נמשיך בנסיעה. נעבור על פני שלט הנצחה לעוזי נרקיס, שפיקד במלחמת העצמאות על הגדוד הרביעי של חטיבת הראל והשתתף באבטחת שער הגיא. מפעם לפעם תחשוף הדרך נקודות תצפית יפות על כביש 1. באחת מהן, כ-800 מ' אחרי שלט עוזי נרקיס, ניצב שלט המשקיף על בית המשאבות שבשער הגיא ובו תצלום המקום מימי מלחמת העצמאות.
שני עצי אלון גדולים יחסית מציינים חלקת יער המוקדשת לזכרו של זבולון המר, שר חינוך לשעבר בממשלת ישראל. דרך עפר קצרה מובילה למשלט 7. לוחמי חטיבת הראל כבשו את המשלט מידי כוחות צבא ההצלה הערבי בפיקודו של קאוקג'י (11.5.1948). יומיים לאחר מכן ניסו הערבים לכבוש את המקום מחדש, אך נכשלו לאחר קרב קשה.
נחזור לרכב וניסע בדרך דיפנבייקר (בסימון האדום). לפתע נפרשים לנגד עינינו נופי השפלה. העיר מודיעין נראית היטב ועימה ערי השפלה רחובות ורמלה. ביום בהיר נראים גם המגדלים הגבוהים של תל אביב.
נחלוף על פני משלט 8 אל יעדנו הבא – משלט 10. במלחמת העצמאות תפס המשלט עמדה מול "רכס התותחים" הירדני שבאזור לטרון (הנמצא היום בתחום פארק איילון-קנדה). בשל מקומו האסטרטגי ספג משלט 10 התקפות קשות מצד צבא ההצלה הערבי, אך לוחמיו הצליחו להדוף את התוקפים.
הדרך יורדת בתלילות לנחל אילן ופוגשת בו צומת, שם נפנה שמאלה אל שער הגיא.
הדרך עוברת ליד מבנה שלם בן שתי קומות משלהי התקופה העות'מנית, המציין את מקומה של חורבת חרסיס, והוא אחד מ-17 המצדים הטורקיים שנועדו להגן על הדרך לירושלים, שנסללה בשנת 1896. הקומה התחתונה שימשה למגורי החיילים וסוסיהם ואילו בקומה העליונה התגורר מפקדם. ליד החורבה ניצב מבנה המשאבות לקו המים הרביעי לירושלים, ולידו אחיו הוותיק יותר, שנבנה בימי המנדט הבריטי.
כאן מסתיימת הדרך. עתה לא נותר לנו אלא להמשיך כ-100 מ' אל מאחורי תחנת הדלק "פז", שממנה אפשר להתחבר לכביש תל אביב–ירושלים (כביש 1).

מסלול נוסף באזור: ממחלף שואבה לשמורת המסרק